המהפכה האחרונה של פירון: איך לקחת כסף מחלשים ולצאת חברתי

רגע לפני שנפרד ממשרד החינוך הכריז שי פירון על מהפכת התקצוב הדיפרנציאלי. בפועל מדובר בכסף שנלקח מהשכבות החלשות, ושבסוף בכלל לא יחזור אליהן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשבוע שעבר הכריז שי פירון, כשעוד היה שר חינוך, על תוכנית חדשה של תקצוב דיפרנציאלי לבתי הספר. באתר משרד החינוך השחיזו את הכותרות. "מהפך!", כתבו שם בפונט גדול, "חלוקת תקציבים צודקת במערכת החינוך". דוברות המשרד פרסמה ששיטת התקצוב החדשה היא במסגרת התוכנית "לצמצום פערים וקידום שוויון במערכת החינוך", והיא תביא "שוויון הזדמנויות לכל תלמיד ותלמיד".

השר אמנם התפוטר, והתוכנית מן הסתם נשלחה לפח האשפה של ההיסטוריה, אבל זאת הזדמנות טובה להראות כיצד פועלים יחסי הציבור של משרדי הממשלה במציאות של חוסר שקיפות.

הנה הדברים: נתחיל בזה שבסיס התקציב של כל בית ספר נקבע לפי מספר התלמידים ולפי מספר הכיתות שהם יוצרים. את המספר הזה מתרגמים לשעות הוראה, ואת מספר השעות מתרגמים לכסף שמשולם כמשכורות למורות ולתפקידי הניהול. על כך הכריז השר שבמסגרת המהפכה שהוא יזם "משרד החינוך קבע שעות בסיס לכיתה". זה כמובן לא מדויק, משום שבסיס שעות אחיד לכל כיתה מתקיים מראשית ימי המדינה. אין כאן כלום חדש.

בנוסף התהדר פירון שמסגרת המהפך, "התוספת מעבר לשעות הבסיס תהיה דיפרנציאלית". גם זה לא מדויק, שכן תוספת דיפרנציאלית נהוגה כבר 12 שנים. בשנת 2002 קבעה "ועדת שושני" נוסחה, שלפיה ניתן תקציב גבוה יותר לאוכלוסיות חלשות יותר. קראו לזה "מדד טיפוח" או תקצוב דיפרנציאלי. נוסחת שושני הרחיקה לכת וקבעה כי ההעדפה המתקנת תהיה בהיקף 60 אחוז. שזה המון. על כל 1.25 שעות שקיבל תלמיד ממדרג סוציו-אקונומי הגבוה ביותר, קיבל תלמיד מהמדרג הנמוך ביותר 2 שעות. זה היה כנראה תיקון מרחיק לכת מדי , שכן בשנת 2006 שונתה הנוסחה בעקבות ועדת שטראוס. בנוסחת שטראוס, המונהגת גם כיום, היקף הדיפרנציאליות ירד פלאים, והגיע ל-7 אחוז לערך.

> בישראל של פירון צפיפות בכיתות אינה בעיה והעניים ישארו סרדינים

המהפך האחרון של פירון (תמונה חופשית מאתר morguefile.com)

המהפך האחרון של פירון (תמונה חופשית מאתר morguefile.com)

הכסף במקום אחר

שתי ההכרזות של פירון, שכביכול הוא הנהיג בסיס שוויוני ותוספת דיפרנציאלית, מסתמכות על כך שהציבור אינו מכיר, או אינו זוכר, את תולדות ימי תקציב החינוך. אלא שזה רק קצה הקרחון, משום שהבסיס והתוספת אינם כל תקציב בית הספר. במהלך השנים נוצרו מנגנונים שונים שמאפשרים לבתי הספר לקבל עוד שעות, כלומר עוד כסף: הראשון הוא סלי השעות: ישנם במשרד החינוך סלים של שעות ייעודיות שמחולקות לבתי הספר. כך למשל תקבלו תוספת שעות מתוך סל עולים אם יש בבית הספר שלכם תלמידים עולים. למעשה כל יחידה במשרד החינוך שעניינה לקדם נושא מסוים (מדעים, יהדות, שילוב אוכלוסיות) מקדמת את עניינה באמצעות תוספת שעות לבתי הספר. היא מתמרצת את בית הספר, באמצעות השעות, להצטרף לפרויקט שהיחידה מובילה. למשל, אם בית הספר ינהיג תפילה או יבצע פרויקט סביבתי כלשהו, הוא יתוגמל על ידי תוספת שעות.

דוגמא נוספת היא יום לימודים ארוך: בשנת 1997 נחקק חוק להארכת יום הלימודים, באמצעות תוספת שעות לבתי הספר. בפועל, החוק הוחל על בתי הספר ביישובים במעמד סוציו אקונומי נמוך (דרגות 1-2) ואלה שביישובי עדיפות לאומית. לאחר מכן הוקפא יישום החוק, עקב מגבלות תקציב.

דוגמא שלישית היא ניהול עצמי: בית הספר יכול להרוויח כסף ושעות בשוק הפרטי. למשל אם ישכיר את חדרי הכיתות בשעות הערב או אם יאפשר לעמותה או לגוף מסחרי להפעיל בבית ספר תוכנית שיש להם עניין בה. הגוף החיצוני יממן לבית הספר שעות בתמורה לקידום ענייניו.

עוד כסף ושעות ניתן לרכוש מתוך תשלומי הורים, וכאן ברור שיש עדיפות לבתי הספר בשכונות של אוכלוסייה אמידה. אחרונה חביבה היא תוספת השעות שמממנת הרשות המקומית. וגם כאן – רשות עשירה פירושה יותר שעות לתלמידים בבתי הספר ביישוב.

כללו של דבר, למרות התקן הבסיסי ומדד הטיפוח, היקף המקורות הנוספים של השעות יוצר פערים גדולים בין בתי הספר. הכוונה המקורית של תקצוב דיפרנציאלי פשוט נמוגה ואיננה. אלה פערים שלא תמיד ניתן להסבירם – ודאי לא במונחים של צדק חברתי. ראו למשל את תחקיר "המקור" על הפערים בתקציבי בתי הספר בחינוך היסודי, ואת תחקיר דה-מרקר אודות הפערים בין התיכוניים. ראוי להדגיש שהפערים מבטאים בעיקר אי סדר וחוסר ניהול. על פי רוב, לא מדובר ביד זדונית ששואבת את הכסף למגזר מסוים, אלא בעיקר באזלת יד של הנהלת המשרד.

מכיס אחד לכיס שני

והמהפך של פירון? ככל שידוע, שי פירון לא נגע ולא שינה את אף אחד מערוצי העיוות של תקציב בתי הספר. מן הסתם – מדובר במאבקים לא פשוטים מול בעלי עניין, שנהנים מחוסר הסדר וחוסר השקיפות. למשל מפלגת הבית היהודי, שמתנגדת למהלך כיוון שהוא יפגע בחינוך הממלכתי-דתי, או רשויות מקומיות עשירות, שלא רוצות לחלוק את עושרן עם בתי ספר ברשויות אחרות.

אז מה כן היה בתוכנית החדשה? לשנת הלימודים הבאה הבטיח פירון לקחת 150 מיליון שקלים מתקציבו (הוא לא אמר מאיזה סעיף הוא מתכוון לקצץ אותם), ועוד 150 מיליון שקלים שמשרד האוצר הבטיח לו (וזה במציאות שבה אין בכלל תקציב מדינה לשנת הבאה), ולתת אותם כתוספת שעות לבתי הספר לפי מדד כלכלי-חברתי. איזה מדד? לא פורסם.

בנוסף, הבטיח השר שבשנים שלאחר מכן הוא ימשיך במגמה הזאת, עד שיגיע להעדפה מתקנת של 18 אחוז לטובת השכבות החלשות. הוא לא אמר מה יהיו המקורות התקציביים להבטחה הזאת, וגם לא הסביר כיצד הוא מתכוון לשנות את נוסחת שטראוס (ראו לעיל) לצורך מימוש של כוונה זאת.

אז רק כדי לשים את 300 המיליון האלה (שגם הם כאמור לא היו מעולם) בפרופורציה: בשנת 2013 הוקצו ליישום יום לימודים ארוך (שמשמעותו תוספת שעות בבתי הספר ביישובים חלשים) 900 מיליון שקלים. תקציב זה קוצץ במהלך אותה שנה ב-400 מיליון שקלים! (ראו כאן תקנה מספר 202619).

>במלים אחרות, אם משרד החינוך בעצמו הוריד 400 מיליון שקלים של שעות מבתי ספר חלשים, מה בדיוק המהפך? בהבטחה על הנייר להוסיף 300 מיליון שקלים מתקציב שלא היה, לאותם בתי ספר? ומכיוון שהשר התפוטר, והתוכנית נגנזה, נותר רק ללמוד לקח לעתיד: אל תאמינו!

> החל משנת הלימודים הקרובה: בתי ספר נפרדים לעשירים ולעניים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

הערכים הנכונים, הרשימה הנכונה. האם יהיה לו גם את האומץ? ניצן הורוביץ (מרים אלסטר / פלאש90)

החיבור בין לוי-אבקסיס ופרץ הוא הזדמנות הפז של מרצ

אחרי שעמיר פרץ בחר בפנייה חסרת תועלת למרכז, השמאל הישראלי זקוק לקול חד ואמיץ. למרצ יש את כל הנתונים להיות הקול הזה. השאלה אם הפעם תשכיל לממש את הפוטנציאל

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf