הריגתו של קטוע רגליים בעזה על ידי חיילים היא משל לכיבוש כולו
איברהים אבו תוריא נורה למוות כשהוא מפגין עם דגל בכסא גלגלים. זה מצבם של הפלסטינים במציאות הפוליטית הנוכחית: חסרי אונים, ותחת מתקפה שאין להם דרך להדוף
כתבה: מירב זונשיין
ביום שישי ירו חיילי צה"ל למוות באיברהים אבו תוריא – קטוע רגליים שישב בכסא גלגלים והחזיק בדגל פלסטין בהפגנה ליד גבול עזה. במהלך העימותים ביום שישי נהרג עוד פלסטיני מירי חיילים ברצועת עזה, ושניים נהרגו בגדה המערבית – אחד מהם לאחר שדקר שוטר מג"ב, ושככל הנראה לבש חגורת נפץ.
לפי מספר דיווחים, אבו תוריא בן ה-29 איבד את רגליו ואת ראייתו בעין אחת בהפצצה ישראלית על ביתו במבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008. מאז, הוא פרנס את משפחתו משטיפת מכוניות ברחובות עזה, כשהוא מניף את עצמו על מכסה המנוע ושוטף את השמשות.
אבו תוריא נהג להגיע להפגנות מול גדר עזה, לפעמים לגמרי לבדו, ולנופף בדגל פלסטין (ראו סרטון להלן מהפגנה קטנה שהשתתף בה לאחרונה). ביום שישי הוא נורה למוות בראשו בזמן הפגנה בה השתתפו כ-3,500 מפגינים, שהגיעו למחות על הכרזת טראמפ בעניין ירושלים.
> תושבי עזה ושדרת הם ניצבים בסרט האימה של הממשלה
בתגובת הצבא לאתר וואינט נאמר שהירי בוצע בזמן ש"המתפרעים יידו אבנים, הבעירו צמיגים וניסו לחבל בגדר המערכת" וש"כוחות הביטחון ירו לעבר מספר מסיתים מרכזיים". האם אבו תוריא, שלא יכול לרוץ ושלפי התמונות לא היה חמוש בדבר מלבד דגל, היווה כזה איום על הכוחות שהיה צריך לירות בו למוות?
בחייו ובמותו איברהים אבו תוריא מהווה משל מחריד למצבם של הפלסטינים בעזה, ואולי של הפלסטינים בכלל: חסרי ישע, סטטיים, תקועים. הריגתו היא גם משל ליחס המפלצתי של ישראל כלפי הפלסטינים בכלל.
מאז ששמעתי את החדשות על אבו תוריא אני לא מצליחה לעכל אותן. אני מסתכלת על שטף התמונות שמגיעות מהעימותים האלימים בעזה, בגדה ובירושלים ומזדעזעת. מהתמונה הוויראלית של ילד מוקף עשרות חיילים חמושים, שאזקו אותו וכיסו את עיניו. מהסרטון של חיילים שגוררים ילדים בני שבע ושמונה. והרשימה נמשכת עוד ועוד.
במלחמת יחסי הציבור סביב מעמדה של ישראל בעולם ומעמד הכיבוש הצבאי של השטחים, אין דרך להצדיק את התמונות האלה. אין דרך להשוות את המעשים הממוסדים האלה של צבא סדיר וחזק של מדינה ריבונית לפעולות הפלסטינים. לא כשאלה של תדמית, ולא במציאות. למעשים כאלה פשוט אין ולא יכולה להיות הצדקה.
מרב זונשיין היא עיתונאית עצמאית, עורכת וכותבת במגזין 972+. גרסה של הפוסט פורסמה במקור באנגלית במגזין 972+. תרגום: חגי מטר
> 42 אחוז מבני הנוער בישראל אינם מוכשרים לתפקוד יעיל בחברה
חיילים עוצרים נער פלסטיני בחברון בהפגנה בעקבות הכרזת טראמפ על ירושלים (ויסאם השלמון / פלאש90)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
