newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רעיון האוטונומיה השלטונית לפלסטינים בישראל אקטואלי מתמיד

כאשר מנהיגי הרוב היהודי בישראל מתעקשים להדגיש את יהדותה של המדינה על חשבון הדמוקרטיה, הדרישה לאוטונומיה צריכה להיות מעבר לרמה התרבותית ועליה לכלול תחומים אחרים שעיקרם האדמות, ומה שעליהן

מאת:

כותב אורח: סעיד זידאני

רעיון האוטונומיה השלטונית לפלסטינים בישראל הוצע לפני יותר מ-25 שנה כפתרון דמוקרטי הוגן, שביל הזהב בין שני דחפים מנוגדים שאי אפשר לספק אף אחד מהם בצורה מלאה: הדחף לאינטגרציה מחד, וזה לעצמאות מאידך. הראשון מדגיש את הפרט, האזרח השווה בזכויותיו (האזרחיות והפוליטיות), ואילו השני מדגיש את הזהות הקולקטיבית ואת הזכויות הקולקטיביות המגיעות יחד איתה, והיא כוללת את האוטונומיה, קרי שלטון עצמי.

טועה מי שחושב שרעיון האוטונומיה עבור הפלסטינים אזרחי ישראל הוא רעיון שזמנו עבר. להיפך, לרעיון הזה ישנה חשיבות מיוחדת בימינו, ימים בהם נציגי השלטון מדגישים את צביונה היהודי של המדינה, ומפיקים חוקים ומדיניות מפלה ומדירה. במקביל, אך אולי לא באותו הקצב או אותה התדירות, נציגי המיעוט הלאומי-תרבותי מדגישים את הזהות הקולקטיבית הייחודית שלהם. התוצאה של התהליכים הללו רחוקה מלעודד את הנטייה להשתלב – לפחות מנקודת מבטם של נציגי השלטון.

> הפגנות המוניות בישראל, בגדה ובעזה בסולידריות עם שביתת הרעב של האסירים

המטרה הסופית והמוצהרת היא להגיע לשוויון זכויות מלא: שוויון מלא בין הפרטים ושוויון מלא בין שתי הקבוצות הלאומיות-תרבותיות. צעדת יום האדמה 2016 באום אל-חיראן (קורינה קרן/פלאש90)

המטרה הסופית והמוצהרת היא להגיע לשוויון זכויות מלא: שוויון מלא בין הפרטים ושוויון מלא בין שתי הקבוצות הלאומיות-תרבותיות. צעדת יום האדמה 2016 באום אל-חיראן (קורינה קרן/פלאש90)

כדי למנוע אי הבנות, חשוב לזכור כי רעיון האוטונומיה הוצע לפני דור אחד, ומוצע כאן שוב, בהתבסס על נקודות המוצא הבאות:

האתגר הפלסטיני מול החרפת הרדיפה

ראשית, המטרה הסופית והמוצהרת היא להגיע לשוויון זכויות מלא: שוויון מלא בין הפרטים ושוויון מלא בין שתי הקבוצות הלאומיות-תרבותיות. במילים אחרות, הרעיון של אוטונומיה הוא תולדה של עקרון שוויון הזכויות המלא במסגרת מדינה דמוקרטית אחת. לכן, הוא לא ביטוי של אידיאולגיה מתבדלת או נפרדת. הגשמת שוויון מלא משמעותה ללכת בשני מסלולים משלימים אך מקבילים, בשביל להגיע לאותה המטרה. מצד אחד, הזכויות הקולקטיביות משלימות את זכויות הפרט, ומצד שני מפצות על החסר בהם. לאור זאת, מי שחושב שניתן להגשים שוויון מלא באחת הדרכים ללא השנייה, טועה. צביונה היהודי של המדינה הוא האחראי על המחסור בדמוקרטיה ובליברליות כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל, והוא זה שגורם לדרישה לאוטונומיה להיראות הגיונית, משכנע והוגנת. בכל מקרה, לדעתי אוטונומיה לא מצריכה שום מיקוח או ויתור על הזכויות הדמוקרטיות. אוטונומיה מהווה רשת הגנה מתחת לתקרת האזרחות והשלטון המרכזי, והיא מהווה הגנה מהחלטות ומדיניות שיכולות להוביל לחוסר צדק של הרוב האתני הלאומי שבשלטון. במקרה הכי טוב, אוטונומיה מקרבת אותנו יותר למדינה דמוקרטית דו-לאומית.

שנית, לא ניתן להגדיר אפריורית את המאפיינים של האוטונומיה הרצויה מבלי להגדיר את הקשר המשתנה בין שתי הקבוצות הלאומיות-תרבותיות. אין כאן תופעות טבע שיש להן מאפיינים יציבים, יש כאן שתי קבוצות לאומיות שמשתנות עם הזמן, בהתאם לתנאים ולאירועים המקומיים והבינלאומיים. זה לא סוד שבשנים האחרונות יש ניסיון "לעבות" את אופיה היהודי של המדינה, בנוסף להגברת המתקפה על הפלסטינים בישראל שמגיעה לאדמות, לבתים, למפלגות הפוליטיות ולמוסדות התרבותיים, ואפילו למסגדים.

במקביל, הזהות הקולקטיבית הייחודית של הפלסטינים בישראל נהייתה יותר מגובשת ובולטת. במצב כזה, נהיה יותר קשה להשתלב והדרך להשתלבות נעשתה יותר מפותלת וסבוכה, והדרישה לאוטונומיה תרבותית, למרות חשיבותה, הופכת לחסרה ולא מספקת נוכח האתגר שנהיה יותר קשה. מה שדרוש הוא אוטונומיה שמגנה על הזהות ומטפחת אותה, מגנה על האדמות והבתים, מטפלת בסוגיות תקועות כמו הווקף המוסלמי ופליטי 1948, עושה מיפוי ותכנון לערים ולכפרים ומגיבה לאתגר השירות הלאומי. בקצרה, מה שדרוש הוא אוטונומיה בעלת שיניים שלא מוציאה מהמשוואה את האדמות ואת מה שעל האדמות. גם צפיפות האוכלוסין הפלסטינית וריכוזה בגליל ובמשולש ובנגב דוחפים לאוטונומיה בעלת שאיפות רחבות ויותר "בשר" מאשר אוטונומיה שהיא תרבותית או מוסדית בלבד.

> למרות עברו, יום אחד נצטרך לשחרר את ברגותי

תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר אל עראקיב אוחזים בתמונות של אקטיבסטילס המתעדות את המאבק שלהם בזמן מחאה נגד הריסת כפרם ובתיהם. 2010 מאז הרסה המדינה את הכפר מעל 100 פעמים (אקטיבסטילס)

הדרישה לאוטונומיה צריכה להיות מעבר לרמה התרבותית וצריכה לכלול תחומים אחרים שעיקרם האדמות ומה שעליהן. תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר אל עראקיב אוחזים בתמונות של אקטיבסטילס המתעדות את המאבק שלהם בזמן מחאה נגד הריסת כפרם ובתיהם. 2010 מאז הרסה המדינה את הכפר מעל 100 פעמים (אקטיבסטילס)

התנאי: מחוייבות לערכי הדמוקרטיה והסכמה לאומית 

שלישית, האוטונומיה המתבקשת והמיוחלת לא מתנגשת או סותרת שום פתרון הוגן לסכסוך הפלסטיני-הישראלי, בין אם תוצאתו של פתרון זה היא שתי מדינות עצמאיות שכנות שחיות בשלום אחת עם השנייה, או מדינה דמוקרטית אחת דו לאומית, או פדרציה, או כל מה שיהיה. כל פתרון הוגן יכלול, בעיניי, אוטונומיה מסוג כזה או אחר, בין אם זה במסגרתה של מדינה אחת או שתי מדינות.

רביעית, אוטונומיה, בין אם היא אוטונומיה תרבותית או אוטונומיה יותר "דשנה", היא בלתי ניתנת למימוש בהחלטה של צד אחד. אוטונומיה יכולה להתקיים רק בהסכמתו של השלטון המרכזי שמעביר או מעניק סמכויות בנושאים ספיציפיים ולמטרות ספיציפיות לאוטונומיה שאותה מייסדים דרך חקיקה. זאת נבחרת בבחירות דמוקרטיות על ידי אנשי המיעוט הלאומי או התרבותי המעוניינים בכך, ללא קשר למקום מגוריהם. ידוע שהסכם כזה לא ניתן להגשמה ללא מאבק קולקטיבי רציני שחייב להיות מאורגן ומתואם ומתמשך, מאבק שמדגיש את המחויבות הכנה והאמיתית לערכים ולעקרונות של המהלך הדמוקרטי. ללא מחויבות כזו, הדרישה לאוטונומיה מסוג זה או אחר תעלה על מסלול התנגשות שאי אפשר להימנע ממנו. בהקשר הזה אני אומר שהרמת הקול של השיח הלאומי-תרבותי על ידי מנהיגי המיעוט הלאומי-תרבותי, מבלי לקשר אותו לרעיון של אוטונומיה המחויבת לערכים והעקרונות של הדמוקרטיה הליברלית, לא תביא לתועלת (בלשון המעטה). יתרה מזו: חלק מהנזקים שלה יובילו להדרה של הסוגיה העיקרית – הלא היא שוויון מלא בזכויות האזרחיות, הקולקטיביות והפרטיות, במסגרת דמוקרטית.

למרות שעברו יותר מ-25 מאז עלתה ההצעה לאוטונומיה, הרעיון נשאר בוסרי והוא זקוק להפריה והעצמה על ידי שיח חופשי ורציונלי, שיח שבו משתתפים כל הכוחות והתנועות בעלות ההשפעה, הפוליטיות והלא פוליטיות. כידוע, לבל"ד היה את האומץ להציע באג'נדה הפוליטית שלהם את רעיון האוטונומיה התרבותית כדרישה מקבילה להפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה (עם הגבלה או ביטול של צביונה היהודי). לפי הדרישה הכפולה הזו, כמו שאני מבין אותה, רעיון האוטונומיה יישאר אקטואלי גם אם ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה. אבל, בגלל שמנהיגי הרוב היהודי בישראל מתעקשים להדגיש את יהדותה של המדינה על חשבון הדמוקרטיה, הדרישה לאוטונומיה צריכה להיות מעבר לרמה התרבותית וצריכה לכלול תחומים אחרים שעיקרם האדמות ומה שעליהן.

לבסוף, מיותר לציין שהגשמת אוטונומיה גאוגרפית או אפילו תרבותית, דורשת כלים ודרכי מאבק שלא קיימים היום ואמורים לכלול מרי אזרחי או איום במרי אזרחי. בנוסף לכך, ברור מאליו כי הסכמה לאומית הינה תנאי הכרחי לכל סוג של התקדמות בכיוון החדש והאמיץ הזה.

ד"ר סעיד זידאני, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת אל-קודס. המאמר ראה אור במקור בערבית באתר ערב 48 ותורגם לעברית על ידי דימה דראושה.

> שוטרי מג"ב ירו כדור ספוג בראשו של מנהיג מאבק לא-אלים בגדה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf