newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אופנת האונס: למה שגבר יחשוב שזה בסדר ללבוש חולצה כזאת?

בשבועות האחרונים נשים ברחבי העולם שיתפו את מגוון האופנים בהם הן הוטרדו או הותקפו מינית. לתרבות האונס המשתקפת מהעדויות הללו פנים רבות. למשל להיתקל בחולצה הזו על שפת הים בהרצליה

מאת:

עולם התקשורת והרשתות החברתיות כמרקחה מאז פרץ לעולם קמפיין MeToo# (גם אני) במהלכו מיליוני נשים, וגם גברים, ברחבי העולם שיתפו בתקיפות והטרדות מיניות שחוו. אבל במרחק לא רב מחוץ לבועה הזאת, הנורמלי נראה אחרת לחלוטין. בחורים צעירים ושגרתיים למראה יכולים להסתובב להם בחופשיות עם חולצה שמצהירה שבעליה מוכן לתקיפה מינית או לכל הפחות לסקס אגרסיבי.

מה את אמורה לעשות, אם בכלל, כשאת יושבת בים להנאתך, ופתאום מתרומם מכיסאו בחור צעיר שעל גב חולצתו סמל של יחידה צבאית כלשהי והכיתוב "בואי לשיחים – אני יודע מה לעשות"?

> בשבחי הטהרנות

בחור מדגים את אופנת האונס הצבאית על שפת הים בהרצליה (יעל מרום)

מדגמן את אופנת האונס הצבאית על שפת הים בהרצליה (יעל מרום)

ישבנו אתמול בבית קפה על שפת הים בהרצליה. רגליים משכשכות בחול, דרורים מלקטים חתיכות של צ'יפס מהשולחנות, ריח ים מעורב בהמולה נעימה של משפחות, מבוגרים, צעירים, זוגות, יחידים. שבת רגילה שבה השמש יצאה למרות שהחזאים התריעו מפני גשם. בשולחן לפנינו ישבה חבורה של צעירים. כשאחד מהם החל להיפרד מחבריו, הבחנו בהדפס שעל גב החולצה שהוא לבש. היינו צריכות לבדוק פעמיים, ואפילו צילמנו כדי שנוכל לראות מקרוב, שמה שחשבנו אכן כתוב על החולצה.

בעודנו מנסות לעכל את מה שרואות עינינו, הבחור כבר חלף בקלילות ועזב את החוף. לא הצלחנו לקלוט את שם היחידה שבה מדובר. אבל זה לא באמת משנה. כי לאן שלא תלכי, המרחב הציבורי מלא בעוינות כלפי נשים, בניסיונות של גברים להוכיח את כוחם ואונם על חשבונן של נשים. תרבות האונס בכל מקום. באופנה, בקולנוע, בצבא, בעבודה, ביבשה וגם בים. מצב בו את כאישה אמורה להתכווץ במרחב הציבורי הוא הנורמלי.

בחור יקר, זה לא אתה. אבל זה כן אתה. כי אתה ואתם חלק מחברה שמקדשת גבריות וכוחנות, שמנצלת נשים מוחלשות, שמתייחסת לנשים כאל חפצים שצריכים לטפל ולספק, שבה מוחקים תמונות של נשים ממודעות, שבה משלמים לנשים משכורות נמוכות יותר, שבה כמעט כל אישה עברה תקיפה או הטרדה מינית, חברה שבה עדיין נראה לך הגיוני ללבוש חולצה כזאת או להדפיס אחת. חברה בה גברים בכלל לא חושבים לרגע איך אמורות להרגיש החברות שלהם, אחיות שלהם, ידידות שלהם, אמהות שלהם, וגם נשים שאתם לא מכירים – כאשר אנחנו צריכות להיות חשופות לאמירות בוטות בפנים שלנו ואפילו על חולצות, לאן שאנחנו לא הולכות. או שאולי אתם יודעים בדיוק איך זה גורם לנו להרגיש, אבל פשוט לא סופרים אותנו. ואני כבר לא יודעת מה יותר דפוק. כך או כך – זה לא מצחיק אותנו. אין שום דבר מרגש בין השיחים, רק הבטחה לאלימות וניצול. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה להגיד לעולם? זה מה שאתה מאחל לנשים סביבך?

אבל אתמול, אחרי ששקלנו לרגע אם לנסות לפנות, להגיד משהו בזמן אמת – הנחנו שנצא כבדות, מקשישות ומעיקות. באופן כללי – פמינאציות. אז החלטנו שלא, וחזרנו לאכול את הצ'יפס שלנו. בשקט.

> איפה היה השמאל בזמן מאבק הנכים?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf