newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יחסים רומנטיים: הפרשנות הצבאית לאונס

לא ברור מי מחזיק יותר אצבעות ש"יתברר שלא היה ולא נברא" שתא"ל בוכריס אנס חיילת שלו - צה"ל, או הפרשן הצבאי של ערוץ 10 שמדברר אותו

מאת:

מותר לפרשן צבאי ותיק לומר כמה הוא מעריך את הקצין שנחשד בעבירות מין חמורות (רוני דניאל). מותר גם למהדורות החדשות לנסח כותרת שתדגיש את ההלם בקרב הקצונה הגבוהה בצה"ל, ואת הביטחון בחפותו (הי חדשות 2). מה שאסור לפרשן צבאי לעשות, בהיותו, בכל זאת, עיתונאי, הוא להציג כתב הגנה על הקצין הבכיר, שבינתיים גם שופטת בית המשפט הצבאי התירה לפרסם את שמו, כי חשבה שיותר חשוב לנסות ולהביא עוד נשים (ולא "בנות", אור הלר) להתלונן, מאשר לפגוע לשווא בשמו הטוב של הקצין.

הפרשן הצבאי של חדשות 10, אלון בן דוד פתח את הראיון בכמה דברי שבח והלל לקצין המוערך והחשוד באונס, ומיד עבר לספר על בדיקות הפוליגרף שעבר תא"ל בוכריס ושמאמתות לכאורה את גרסתו:

הקצין מציג היום, לא רק את בדיקת הפוליגרף הפרטית שהוא עבר ולפיה לא קוימו בכלל יחסים מיניים עם אותה מתלוננת, הוא גם מציג בדיקת פוליגרף שעבר בשב"כ לפני חודש וחצי, כי הוא אמור היה להתמנות לתפקיד בכיר. בבדיקות הפוליגרף בשב"כ אתה נשאל האם אי פעם ביצעת עבירה כלשהי, האם עברת על החוק, האם שיקרת. בדיקות הפוליגרף של השב"כ אמורות להציף כל דבר שאמור לעורר באדם תחושת אי נוחות. תחושה שיש לו מה להסתיר. שום דבר כזה לא עלה בבדיקת הפוליגרף של שב"כ.

אבל לא רק עורכת דינה של המתלוננת טענה כי הפוליגרף שעבר בוכריס לצורך תפקידו החדש אינו רלוונטי, אפילו רוני דניאל (!) התייחס אליו בביטול, כשאמר שמדובר בבדיקה כללית של יושר ולא מעבר לכך. הטון הרציני של בן דוד וההתייחסות לבדיקות הפוליגרף הללו כאילו מדובר בהוכחה חד משמעית הפכו את הסיפור לכזה שיש לו סוף אחד – טיהור שמו של הקצין המהולל, הרמטכ"ל הדתי הראשון בפוטנציה. כשנשאל כתב ערוץ 2, גיא פלג, על בדיקות הפוליגרף ביטל את חשיבותן, קודם כל כי אינן קבילות כראיות בבית המשפט.


האייטם בחדשות 10. החל מהדקה השלישית מצטרף הפרשן הצבאי אלון בן דוד.

נמשיך הלאה:

העובדה שהמתלוננת מאשימה אותו, או מחשידה אותו בחשדות כל כך כבדים, של חמישה מעשי אינוס. אונס, זה מעשה בינארי, או קרה או לא קרה, זה לא נתון לפרשנות. זה לא אמירה לא במקום, או נגיעה שאפשר לפרש. קרה או לא קרה. לפי בדיקת הפוליגרף שלו לא היו שום יחסים, יחסי מין עם אותה מתלוננת.

נניח להגדרות החד משמעיות של בן דוד, הוא הרי לא מזכיר, ולו לרגע, את הבדל השנים בין השניים, ואת ההיררכיה שמשחקים כאן תפקיד משמעותי – מה את אומרת או עושה כשהמפקד האישי שלך, קצין בכיר ומוערך כופה את עצמו עליך? מה שמרגיש ונראה כמו אונס בעיני הנפגעת לא חייב להיראות כאונס בעיני הפוגע, לצערנו. כנראה שבעיני גברים רבים בעמדות בכירות אין משמעות לניצול המרות, הסמכות והבדלי השנים. בעיניהם זה בסדר לשכב (פעמים רבות לאנוס) עם נשים שצעירות מהן בהרבה וסרות למרותם בהיררכיה הצבאית, או בארגון בו הם עובדים.

ולסיום המפתיע של הסיפור אליבא דבן דוד:

לא ברור מה גרם לה היום, ארבע חמש שנים אחרי שהיא סיימה את שירותה בצה"ל ובעצם נתקה קשר עם הקצין הזה להגיש כרגע את התלונה. בצבא מאד מקווים שהנושא הזה יתברר. בכל מקרה, אם יימצא שהיו יחסים כלשהם, בעלי אופי מיני רומנטי בין הקצין לבין פקודה שלו, הרמטכ"ל גדי אייזנקוט כבר שם את זה כסטנדרט, הקצין הזה לא יוכל להמשיך בתפקידו… בצה"ל ממש מחזיקים אצבעות ומקווים מאד שבסיפור הזה יתברר, שלא היה ולא נברא.

טוב, כאן אני מרשה לעצמי כבר קצת להתבדח, כי אחרת, אולי אתחיל לדמוע. מה גורם לנשים לא להתלונן? זה משעמם מדי, לעוס מדי ובנאלי מדי כדי שאתחיל למנות את כל הסיבות, שאפילו התקשורת כבר מכירה. למה נשים לא מתלוננות, ולמה הן מתלוננות כל כך הרבה זמן אחרי שזה קרה? אני באמת מרגישה שהשאלה הזאת מוצתה, ושאין הצדקה עיתונאית, מוסרית או משפטית לשאול אותה.

> גברים, אל תנהלו את המלחמות שלכם על כתפינו בשם האסלאם

תא"ל אופק בוכריס כשהיה מח"ט גולני בפרידה מהרמטכ"ל גבי אשכנזי (צילום: פליקר דו"צ)

תא"ל אופק בוכריס כשהיה מח"ט גולני בפרידה מהרמטכ"ל גבי אשכנזי (צילום: פליקר דו"צ)

ובכל זאת, אישה מעידה כי נאנסה במשך שנה (!) על ידי גבר מבוגר ובכיר (ונשוי אבל זה חוצמייסה) ומנסה במשך ארבע שנים לשקם את חייה, באמצעות טיפול פסיכולוגי– נשמע די הגיוני, לא? כנראה שעדיין לא. כי כאן עדיין מצופה ממך להתלונן מייד אחרי מספר מעשי אונס ומעשי סדום, שנעשו לך על ידי איש מבוגר ובכיר, כשאת צעירה וחסרת ניסיון, ולעשות זאת כשראשך מורם ואינך מפחדת משום דבר. כי ככה זה בצבא – פשוט וקל.

ואז ממשיך בן דוד ומתייחס לסטנדרט שהציב הרמטכ"ל אייזנקוט – לגבי "יחסים רומנטיים" (!!!). חייבת לחזור על בקול זה כדי להאמין: "אם יימצא שהיו יחסים כלשהם, בעלי אופי מיני רומנטי בין הקצין לבין פקודה שלו". כמה רומנטי, או סתם מיני יכול להיות אונס? או מעשה סדום? רומנטי מאד כנראה. אם הם קיימו יחסים מרצון הוא יעוף, תיהרס לו הקריירה הצבאית המבטיחה, כל זה בגלל רומן קטן. הצבא המוסרי בעולם כבר אמרנו?

וכמובן, משפט הסיום המופתי, שמבהיר, בפעם המאה, כמה פרשנים צבאיים אינם מסקרים את הצבא, אלא גם, ובעיקר, מדבררים אותו: "בצה"ל ממש מחזיקים אצבעות ומקווים מאד שבסיפור הזה יתברר, שלא היה ולא נברא". נדמה לי שבצה"ל מקווים יותר לא לגלות שקצין כל כך בכיר וראוי אנס פקודה שלו במשך זמן כל כך רב. הם מקווים ששם המפקדים הבכירים בצה"ל לא יוכתם בשל מעשה כל כך רע, אכזרי, לא מוסרי וכמובן לא חוקי.

> ליצן במעצר מנהלי: "אני מנסה לשמח את האסירים האחרים"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf