newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ועדת החינוך אישרה את חוק עריצות שר החינוך בנט

שר החינוך עומד לקבל סמכות מוחלטת להחיל את השקפת עולמו על בתי הספר, ובכך להצר את עצמאותם של מנהלי בתי הספר ולספק לצבא מתגייסים משוללי יכולות שיקול דעת וחשיבה

מאת:

השבוע יצא לדרכו חוק נוסף ממשפחת החוקים הפשיסטים, כאשר ועדת החינוך אישרה לקריאה ראשונה את התיקון לחוק חינוך ממלכתי שיזם שר החינוך נפתל בנט. התיקון מחייב את בתי הספר "לחנך לשירות משמעותי בצה"ל" ומקנה "לשר החינוך את הסמכות לאסור על אישים או ארגונים לקיים פעילות בתוך מוסד חינוכי". במילים אחרות: נגייס את בני הנוער לצבא, ונמנע מהם לפתח חשיבה ביקורתית, שעלולה לערער את נכונותם להתעמר בפלסטינים משוללי זכויות אדם.

האבסורד הוא שבדיון בוועדת החינוך, נציגי החרדים, שהם נגד גיוס, הצביעו בעד; נציגי המתנחלים שהם נגד גיוס נשים, הצביעו בעד; ונציגי מפלגות האופוזיציה הצביעו גם הם בעד (יש עתיד) או נמנעו (המחנה הציוני). רק ח"כ חנין זועבי אמרה בישיבה את האמת הכואבת אודות התדרדרות מדינת ישראל, וכמובן שהורחקה מחדר הישיבות.

קיצור תולדות העריצות

כבר בדצמבר 2015 הודיע שר החינוך נפתלי בנט, בעמוד הפיסבוק שלו: "החלטתי שארגון שוברים שתיקה לא יופיעו יותר בבתי ספר". אמנם באותו הזמן לא הייתה לשר החינוך סמכות להחליט דברים כאלה, אבל הנה, שנתיים וקצת אחרי, ממשיך בנט בפעולתו, על מנת לקבל הסמכות הטוטליטרית שהוא כה חפץ בה.

> בלבול השפות בין מורה לתלמידה הוא הרבה מעבר לשאלת יחסי מרות

שר החינוך נפתלי בנט (צילום: פלאש90)

שר החינוך נפתלי בנט (צילום: פלאש90)

הנוהל שהיה אז הותיר את האחריות להזמנת מרצים אורחים אל בתי ספר בידי המנהלים של מוסדות החינוך. חוזר המנכ"ל אמנם הדגיש את הצורך באיזון, ואת ההבדל בין "חינוך לתודעה ולמעורבות פוליטית חברתית ואזרחית" שהוא רצוי, לבין "הטפה לתפיסה פוליטית מפלגתית" שזה פסול. אבל האחריות והסמכות הייתה בידי המנהלים. אלא שנפתלי בנט לא סומך על מנהלי בתי הספר שיעמדו בהוראות הברורות והפשוטות האלה, ולכן שקד על שינוי הנוהל.

שנה מאוחר יותר, בדצמבר 2016, פורסם חוזר מנכ"ל חדש. ההוראה החדשה אוסרת על כניסת מרצים אורחים לבתי הספר, שדבריהם או מעשיהם עלולים "לערער על עצם הלגיטימיות של גופים ממלכתיים כגון צבא הגנה לישראל ובתי המשפט." גם התיקון הזה התברר כחסר ערך. ראשית משום שארגונים לזכויות אדם אינם מערערים על עצם הלגיטימיות של הממלכה, אלא על פעולות מובחנות שנעשות מטעמה. שנית, זכות ההכרעה נותרה בידי המנהלים של בתי הספר, שעליהם כאמור נפתלי בנט לא סומך.

על כן, בזמן שחלף מאז פעל נפתלי בנט לחוקק תיקון לחוק חינוך ממלכתי, הנקרא: "מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל". הצעת התיקון, כפי שציטטתי לעיל, מקנה לשר החינוך סמכות חסרת תקדים, להיות פוסק יחיד, על חשבון מנהלי בתי הספר, בשאלה: מה הם התכנים האסורים להשמעה ולדיון במערכת החינוך.

חוק נגד מתגייסים חושבים

באין אופוזיציה בכנסת, נרתמו גופים אזרחיים לייצג את הדמוקרטיה ואת שפיות הדעת. האגודה לזכויות האזרח, הקליניקות למשפט באוניברסיטאות ירושלים, חיפה ותל אביב, והקואליציה לדמוקרטיה בחינוך הגישו לוועדת החינוך נייר עמדה המציג את מכשלות הצעת החוק.

המרכזית שבהם היא ששר החינוך מקבל סמכות חסרת תקדים להחיל את השקפת עולמו הפוליטית על כל המנהלים, המורים והתלמידים. זאת, בניגוד למטרת החינוך (המעוגנת גם היא בחוק חינוך ממלכתי): "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת".

שרי החינוך של מדינת ישראל היו כולם נציגים של מפלגות פוליטיות, אולם איש מהם לא חשב לחייב את כל מסודות החינוך לאמץ את השקפת עולמו האישית. הממלכתיות היא יסוד מרכזי בחוק החינוך בישראל, שנפתח במילים האלה: "חינוך ממלכתי פירושו חינוך הניתן מאת המדינה, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה".

חשש נוסף הוא העמימות שהחוק יוצר לגבי המותר והאסור, שנקבעים על פי השקפת עולמו של השר. במצב כזה, יגבר החשש אצל מנהלים ומורים לעשות מעשה חינוכי כלשהו, משום שהם עלולים שלא לקלוע לגחמותיו של השר. הפחד ישתק את המערכת, משום שהעוסקים בחינוך יעדיפו שלא לעשות דבר.

> שלושה סרבני מצפון נשלחו לכלא

לא לחשוב יותר מדי. חיילים שזה עתה גויסו לובשים מדים לראשונה (פליקר צה"ל CC BY-SA 2.0)

לא לחשוב יותר מדי. חיילים שזה עתה גויסו לובשים מדים לראשונה (פליקר צה"ל CC BY-SA 2.0)

החוק הזה פסול גם מן ההיבט החינוכי. העוצמה של העמדה החברתית של כל תלמידה ותלמיד עומדת ביחס ישר ליכולת שלהם להתמודד עם טענות מנוגדות. כלומר, השקפת עולמו של אדם מתגבשת ומתחזקת ככל שהוא נדרש להסביר לעצמו ולאחרים מה הוא חושב, ומדוע. ללא עימות שכלתני שכזה, הדברים נותרים כדקלום חלול של משפטים ששמע מאחרים. משרד החינוך קבע בצדק, כי "חינוך לתודעה פוליטית ואזרחית משמעותו כי המערכת תעודד את התלמידים לצבור ידע לגבי הנעשה בזירה הציבורית בישראל, לנהל דיון בעניינים אלו ולגבש עמדות, כל אחד על פי השקפתו ובאופן מנומק". כלומר, גיבוש עמדה בנושא חברתי נשען על הרחבת היריעה הרעיונית ולא על צמצומה.

כאשר משננים באזני התלמידים, למשל, שהצבא שלנו הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, הם לכל היותר יכולים לדקלם ולחזור על היגד זה. אולם אם יובא בפניהם מקרה, אי פעם בעתיד, שבו הצבא פעל באופן שאינו מוסרי, לא יהיו בידיהם הכלים להתמודד עם הדבר. הם יחיו בשכלם בעולם של הכול או לכלום, שהוא כמובן עולם לא מציאותי. כדי שיהיו בידיהם הכלים לפרש את המציאות המורכבת, אין דרך אחרת אלא להציג בפניהם את המציאות למלוא מורכבותה.

הטיעון הפדגוגי הזה הוא כל כך עתיק, שקשה להבין כיצד לא הגיע לידיעתם של שר החינוך וחברי וועדת החינוך של הכנסת. כך כתב קומניוס כבר בשנת 1632 אודות החינוך הראוי:

שהחיה התבונית, האדם, יהיה מודרך, לא באמצעות שכלם של אחרים, אלא בשכלו שלו; לא יקרא רק את דעותיהם של אחרים ויתמסר לשננם בזיכרון, אלא יחדור בעצמו אל שורשי הדברים וירכוש את ההרגל להבנה משמעותית וגישה שימושית לדברים שלמד.

וזה בדיוק הפחד של נפתלי בנט – שנערים ונערות, שהם עתודת כוח הצבאי של ישראל, יכירו את המציאות למלוא מורכבותה, יתמודדו בבתי הספר עם הבנה משמעותית וגישה שימושית, ויהיו מסוגלים לגבש לעצמם השקפת עולם מנומקת. בנט צודק – יש באמת חשש שנערים ונערות כאלה יסרבו לקחת חלק בפשעים המוסריים שנובעים מהשליטה בכוח על הפלסטינים משוללי זכויות אדם. כל כך צודק, שכל חברי וועדת החינוך, לרבות ממפלגות האופוזיציה, נחרדו מהאפשרות, ומיהרו ליישר קו עם חוק העריצות של בנט נגד מנהלים, מורים ותלמידים חושבים.

> בתי הספר בתל אביב שהפסיקו לחלק ציונים לתלמידים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf