newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המדינות אולי מפותחות אבל האזרחים חסרי ביטחון חברתי

לפי מחקר חדש 80 אחוז מאזרחי ישראל לא מאמינים שהמדינה תספק להם רשת ביטחון חברתי ו-73 אחוז לא מרגישים שהמדינה מתייחסת לאנשים כמותם. הרוב מבין שזה לא גזרת גורל

מאת:

מחקר חדש שהתפרסם השבוע, תחת הכותרת: Risks that matter – סכנות שיש להן חשיבות – בחן את עמדותיהם של אזרחי 21 מדינות OECD בסוגיות של ביטחון חברתי, ואת מידת האמון שלהם בממשלה (בכל מדינה) שהיא אכן מתייחסת ומטפלת בסוגיות אלה. המדינות החברות ב-OECD הן מדינות מפותחות, דמוקרטיות וליברליות. ככאלה הן בין המדינות העשירות בעולם, ואזרחיהן הם יותר בריאים, שבעים, בטוחים ומשכילים משאר אוכלוסיית העולם, בוודאי בהשוואה לעבר. ואף על פי כן, יותר ממחצית האזרחים חיים בתחושה שהמדינה לא תעניק להם רשת ביטחון חברתי, אם וכאשר יאבדו את מקור פרנסתם, יחלו או כאשר יגיעו לגיל זקנה.

72 אחוזים בישראל מודאגים מכך שלא תהייה להם הכנסה מספיקה לאחר גיל פרישה. הפגנה למען זכויות קשישים (אדם שולדמן / פלאש90)

המחקר מלמד גם על ניכור חברתי. יותר ממחצית האזרחים בכלל המדינות חיים בתחושה שהם מקבלים תמורה נמוכה בשירותים חברתיים בהשוואה לתרומה שהם נותנים לחברה. שני שליש מרגישים שאזרחים אחרים מקבלים יותר מאשר מגיע להם, וקרוב ל-60 אחוזים מרגישים שהממשלה אינה מחשיבה את העמדות והצרכים של אנשים כמותם, בשעה שהיא קובעת מדיניות חברתית. עמדות אלה אינן נשמעות רק מפי מי שבאמת נשארו מאחור. גם צעירים משכילים ובעלי הכנסה גבוהה חיים בתחושה חזקה של חוסר צדק וחוסר הגינות חברתית.

תרשים 1 (לפי נתונים בלוח A2.1.1 בדוח risks that matter)

הסיבה לתחושת האי צדק החברתי אינה רק בחלוקה לא הוגנת של העושר. לזה יש להוסיף את הציפיות של האזרחים. למשל, האי שוויון הכלכלי בארה"ב גבוה יותר מאשר בישראל, ועם זאת תחושת הצדק החברתי שם גבוהה יותר. ועוד דוגמה: בפינלנד ובצי'לה, יותר מבכל שאר המדינות, יש ציפייה שהמדינה תפנה יותר תקציב לחינוך. בפינלנד יש חינוך ציבורי טוב, ולכן אולי האזרחים מכירים בחשיבות השירות ורוצים לשמור עליו, ובצ'ילה יש חינוך ציבורי רע, ולכן אולי האזרחים מייחלים לשינוי.

בישראל אין רשת ביטחון חברתי

ישראל מככבת לרעה ברוב המדדים. הנשאלים התבקשו לסמן שלושה תחומים שבהם הם חסרי ביטחון לגבי עצמם ובני משפחתם, בשנה-שנתיים הקרובות. מחצית מהנשאלים בישראל מודאגים מכך שיחלו או יהיו נכים. 42 אחוזים מודאגים מיכולתם לשמור על מאזן הכנסות והוצאות ("לגמור את החודש"). שליש מהציבור מודאג מיכולתו להבטיח לעצמו דיור נאות, ובהיקף דומה נמדדה הדאגה מאיכות הטיפול הניתן לקשישים. כאשר נשאלו האזרחים לתחומים המדאיגים אותם לעתיד הרחוק, מעבר לעשר שנים, 72 אחוזים בישראל (וכך גם בממוצע המדינות) מודאגים מכך שלא תהיה להם הכנסה מספיקה לאחר גיל הפרישה.

תרשים 2 (לפי נתונים בלוח A2.1.2 בדוח risks that matter)

את הדאגות הקיומיות האלה ניתן למתן באמצעות מה שנהוג לכנות "רשת ביטחון חברתי". כלומר, התחושה של אזרחים שהם יצליחו לקבל בקלות סיוע ציבורי, אם וכאשר יזדקקו לכך. 80 אחוזים מאזרחי ישראל, יותר מאשר בכל מדינה אחרת, אינם מאמינים ברשת הביטחון החברתי שמציעה המדינה (ראו תרשים 1). גם המצב המשתקף מממוצע המדינות אינו מחמיא, שכן יותר ממחצית הנשאלים אינם מאמינים בשירותים החברתיים של מדינותיהם.

בהפרדה בין השירותים החברתיים השונים בישראל, מערכת הסיעוד והרווחה נמצאות במצב החמור ביותר, כשפחות מחמישית הנשאלים העידו על נגישות לקבלת טיפול איכותי לנכים ולקשישים (תרשים 2). כשליש בלבד העידו על נגישות לשירות איכותי בתחום הדיור והתעסוקה, וכמחצית העידו על נגישות לשירות איכותי בתחומי החינוך. גם בשאר המדינות תחושת הנגישות לשירות ציבורי איכותי היא נמוכה.

תרשים 3 (לפי נתונים בלוח A2.1.4 בדוח risks that matter)

ישראל מככבת גם במדד הניכור. 76 אחוזים מהנשאלים העידו כי הם אינם מרגישים שהם מקבלים תמורה הוגנת בשירותים חברתיים ציבוריים, בהשוואה למיסים ולחובות האזרחיות האחרות שהם ממלאים. כפי שניתן לראות בתרשים 3, במדינות סקנדינביה וצפון אמריקה הייאוש הוא קצת יותר נוח. 66 אחוזים בישראל (ואחוז דומה בממוצע המדינות) מרגישים שאזרחים אחרים מקבלים יותר ממה שמגיע להם. ולבסוף – 73 אחוזים מאזרחי ישראל מרגישים שהמדינה לא מתייחסת לאנשים שכמותם, בשעה שהיא מעצבת את המדינות החברתית. גם בעניין זה (ראו תרשים 4), אנחנו בצד השלילי של השוואת המדינות.

תרשים 4 (לפי נתונים בלוח A2.1.6 בדוח risks that matter)

החדשות הטובות – העוני ניתן לתיקון

שני מדדים מספקים קצת נחת. כאשר נשאלו הנסקרים מדוע לדעתם יש אנשים עניים בעולם השיבו הרוב כי הסיבה לכך היא המדיניות האנטי-חברתית שנוקטות המדינות (ראו תרשים 5). אמנם שליש עדיין מאשימים את העניים במצבם, ושליש חושבים שאין אפשרות להימנע מעוני, ועדיין, הרוב מבינים שניתן לתקן את המצב. בהקשר זה, כ-45 אחוזים מהנשאלים בישראל מוכנים לכך שהממשלה תעלה מיסים ותצמצם תקציבים בתחומים אחרים, על מנת לשפר את השירותים החברתיים. במדד זה: ההכרה כי יש להשקיע יותר בתחום החברתי, אנחנו דווקא במקום גבוה מבין כלל המדינות.

תרשים 5 (לפי נתונים בלוח A2.1.7 בדוח risks that matter)

לסיכום, למרות שלמדינות OECD יש את המערכות החברתיות המתקדמות ביותר בעולם, עדיין האזרחים לא מרוצים ומרגישים חסרי ביטחון חברתי. רובם מאמינים שהממשלה לא תספק להם את השירותים החברתיים הנאותים, אם וכאשר יזדקקו לכך, ומרביתם מצפים שהממשלה תעשה יותר למען הביטחון החברתי-כלכלי שלהם. לדעת מחברי הדוח, הממשלות נדרשות להקשיב יותר לצרכים של אזרחיהן. הן "חייבות לקחת על עצמן לשקם את האמון, תחושת הביטחון והיעילות בתחום הביטחון החברתי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf