newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תכלה שנה וקללותיה: פיוט "אחות קטנה" מודרני לרגל ראש השנה

בארגון "שומרי משפט - רבנים לזכויות אדם" חרזו מילים אקטואליות לפי קצב הפיוט העתיק "אחות קטנה", הפותח את תפילות ראש השנה. תחל שנה וברכותיה

מאת:

כותב אורח: הרב קובי וייס

אָחוֹת קְטַנָּה הוא פיוט מפורסם הפותח את תפילות ראש השנה. חובר על ידי הרב והמקובל אברהם חזן מגירונה במאה השלש עשרה.

הפיוט מתאר את מצוקות ישראל בגלות הדוויה ומסיים כל בית במילים "תכלה שנה וקללותיה". הבית האחרון מייחל לימים טובים יותר ומסתיים במילים "תחל שנה וברכותיה".

בהשראתו, חיברו עובדי מחלקת צדק חברתי בארגון "שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם" פיוט מודרני המבוסס על הפעילות של המחלקה בשנה החולפת. התוצאה שהתקבלה הינה פיוט ישראלי מודרני המהווה מניפסט חברתי יהודי עכשווי.

> ראש השנה הוא גם יום הדין הקולקטיבי

אָחוֹת קְטַנָּה חֲלֻקַּת מַּשְׁאָבַיִך אֵינָה הוֹגֶנֶת

לַטִּפּוּל בָּעֹנִי אֵין תָּכְנִית מַקֶפֶת

הַבְּעָיָה מִכָּל עֶבֶר אוֹתָנוּ עוֹטֶפֶת

מִי יִתֵּן וְיִתְעוֹרְרוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

 

אָחוֹת קְטַנָּה חוֹגֶגֶת כְּבָר שִבְעָה עָשׂוֹרִים

זְכֻיּוֹת אָדָם וְאֶזְרַח מְפֵרָה בּשֵּׁם אֱלֹהִים

בַּל נַתְרִיעַ אוֹ נְסַיֵּעַ, שֶׁמָּא נסוּמָן כְּבוֹגְדִים?

מִי יִתֵּן וְתַעֲבֹר הַקְּלָלָה הַזֹּאת וְצָרוֹתֶיהָ

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

 

בַּמְּדִינָה אֵין מַסְפִּיק דִּיּוּר צִבּוּרִי

וְהִיא אוֹמֶרֶת: "אֲנִי מַמְתִּינָה לְתוֹרֵי"

בֵּינְתַיִם מְשַׁלֶּמֶת שְׁכַר דִּירָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי

מִי יִתֵּן וְתַגִּיעַ אֶל מִשְּׁכֵנוֹתֶיהָ

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

 

כָּל הַחַיִּים הִיא עָבְדָה

בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה חָלְתָה

וּבִטּוּחַ לְאֻמִּי הִכִּיר בָּהּ – הִיא נָכָה

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת מֵהַקִצְבָּה

מִי יִתֵּן וְתֵּגַל חֵרְפַּתָּה

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

 

חוֹק הִבְטָחַת הַכְנָסָה מְעוֹדֶד יְצִיאָה לְהַשְׂכָּלָה

לְחָד הוֹריוֹת, אֲבָל רַק לִכְאוֹרָה

שֶׁכֵּן בַּתַּקָּנוֹת נִדְרֶשֶׁת הִתְיַיצְּבוּת קְבוּעָה בַּלִשְׁכָּה…

נָבִיא לְשִׁינּוּי בְּתַקָּנוֹתֶיהָ

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

שנה וקללותיה: נכים חוסמים את הכניסה לירושלים (יונתן זינדל/פלאש90)

שנה וקללותיה: נכים חוסמים את הכניסה לירושלים (יונתן זינדל/פלאש90)

טִפּוּל רְפוּאִי עוֹלֶה כְּזָהַב

"חִנּוּךְ חִנָּם" – מָמוֹן רָב

"אָז מָה לִקְנוֹת, הַתְּרוּפָה או הַמַּחְבֶּרֶת?"

מִי יִתֵּן וְיִגְדַּל שְׂכַר עֲבוֹדָתָהּ

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

 

"הָרָשׁוּת לְהִתְחַדְּשׁוּת עִירוֹנִית" חוֹקְקָה חֹוק

בְּהִתְעָרְבוּתֵנוּ הָאֲנָשִׁים שָׁמְעָה ודוֹק

לֹא רַק קַבְּלָנִים לִשְׁמֹעַ – וַעֲנִיִּים לִשְׁתֹּק

שִׁפּוּר בַּמַּטָּרוֹת וסַמְכוּיוֹת למִנהָלוֹתֶּיהָ

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

 

לֶחֶם לָבָן, סֻכָּר וּמַמְתַּקִּים בַּשֶּׁקֶל

הִגִּיעוּ בְּאַרְגַּז הַמָּזוֹן … וְהַיֶּלֶד אוֹכֵל…

אִם זֶה לֹא מֵזִין, זֶה סְתָם קְלוֹקֵל

מִי יִתֵּן וְיַעֲשִׁירוּ מזוֹנוֹתֶיה

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

 

ומעַמידָר אוֹמְרִים פִּנּוּי בִּנּוּי וְחַסָּל

אַתֶּם הַדַּיָּרִים תֵּצְאוּ וְחַפְּשׂוּ מַזָּל

וְאָנוּ בַּשֵּׁם הַחֹק נַגִּיעַ לְכָל אֻמְלָל

וְנַעֲמִידוֹ לִדְרֹשׁ אֶת זְכֻיּוֹתָיו בַּסַּל

הִגִּיעַ זְמַן מִיצוי זְכֻיּוֹתֶיהָ

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

 

מַחלֶּקֶת צֶדֶק חֶברָתִּי פּוֹעֶלֶת

לְשִׁינּוּי מְדִינִיּוֹת בְּוַעֲדוֹת הִכְּנֶסֶת

כִּי כַּיוֹם לַגֶּר, לֶעָנִי,  לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה הַמּוּתֶּשֶׁת

שִׁינּוּיֵי חֲקִיקָה וְתַקָּנוֹת – הֵם הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת!

אָמֶּן כִּי צֶדֶק וָחֶסֶד יִשְׁכְּנוּ אֵצֶל קוֹבְעֵי מְדִינִיּוּתָהּ

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

*

הרב קובי וייס הינו ראש תחום דיור ציבורי במחלקת "צדק חברתי" של רבנים למען זכויות האדם

> פשעי מלחמה ופצעים פתוחים: הרופאה שנלחמת בהפרדה ממשיכה למרוד

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf