לקראת בחירות באיראן: המועמדות המפתיעה של הנשיא לשעבר אחמדי-נז'אד

כותבת אורחת: תמר עילם גינדין

אתמול בבוקר (רביעי) צעד ד"ר מחמוד אחמדי-נז'אד אל לשכת ועדת הבחירות של משרד הפנים, יחד עם מקורבו חמיד בקאא'י. בקאא'י הגיש את מועמדותו לבחירות הקרובות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית, ואחריו – להפתעת כולם – נרשם גם אחמדי-נז'אד.

למה להפתעת כולם?

בסוף כהונתו היה אחמדי-נז'אד אחד האנשים השנואים ביותר באיראן, ומסוכסך גם עם המנהיג. מדיניות החוץ שלו בודדה את איראן והביאה עליה חרם בינלאומי, והרפורמות הכלכליות שלו רק החמירו את המצב. לאור זה מפתיעה התמיכה שזכה לה במסעות הטרום-בחירות שלו בפריפריה, אבל אולי זה בעצם לא כל כך מפתיעה לאור ה-63 אחוזים שקיבל בבחירות 2009, מספר שהפתיע את כל הפרשנים, את הצעירים שיצאו לרחובות, וכמובן את כל אומת האינטרנט האיראנית.

אחמדי-נז'אד החל להכשיר את הקרקע לשובו לזירה הפוליטית אחרי תקופת צינון לא ארוכה: נאומים פומביים, בעיקר בערי פריפריה, נוכחות בלוויות ופעילות ציבורית. בסוף אוגוסט 2016 נפגש עם המנהיג העליון, עלי ח'אמנהא'י, וזה הודיע לו שאין בעיה עקרונית שהוא יירשם כמועמד לבחירות לנשיאות, אבל זה לא מומלץ. פירוש הדבר, למי שפחות מבין במבנה השלטון, הוא: אין טעם לרוץ כי לא אתמוך בך ולא תיבחר.

בספטמבר הודיע אחמדי-נז'אד במכתב למנהיג, שגם פורסם באמצעי התקשורת, כי לא ירוץ לנשיאות. אתמול אמר במסיבת עיתונאים שעצת המנהיג לא היוותה בעבורו איסור לרוץ, ועם זאת הרשמתו כמועמד היא רק הבעת תמיכה בבקאא'י. אין לי (או לאף פרשן אחר) הסבר איך זה הגיוני. הוא גם ציין – וזה קצת יותר מתקבל על הדעת – שיש עליו לחץ מצד העם להשתתף במערכת הבחירות. בתגובה לעיתונאי ששאל האם המצב השתנה, או שהתייעץ עם המנהיג טרם הגשת מועמדותו, אחמדי נז'אד רק חייך ושתק.

> מה עומד מאחורי ההאשמות החוזרות נגד עמיר פרץ בקיום "מפקד ארגזים"

המשמעות העיקרית של הצעד הזה היא קריאת תיגר על המנהיג העליון – המשך של היריבות בין השניים, שהחלה בתקופת כהונתו השנייה של אחמדי-נז'אד, כאשר הנשיא שכח שהוא אמור לעשות את דברו של המנהיג ומינה ופיטר שרים על דעת עצמו, כאשר הנשיא הדגיש את העבר המפואר של איראן – עבר טרום אסלאמי שההנהגה הנוכחית משתדלת לגמד ואף מחקה אותו מספרי הלימוד לפני מספר שנים – וכאשר הנשיא ומקורבו-מחותנו אספנדיאר רחים-משאא'י סומנו כחברי "הזרם הסוטה", בשל נטיותיהם המשיחיות.

התגובות ברשת ובכלל, נעות בין הפתעה להלם גמור: "זהו אחד הצעדים המפתיעים ביותר של אדם הידוע במעשיו ובדבריו הבלתי צפויים" (BBC פרסית). פרשנים מנסים להבין מה ביקש להשיג אחמדי-נז'אד בצעד זה: ברור למדיי שלא יוכל למשוך קולות מתומכי רוחאני. אולי הוא מבקש רק לחזור לדעת הקהל האיראנית כפוליטיקאי מן השורה הראשונה שקרא תיגר על המנהיג, וישכחו לו את תקופת נשיאותו האומללה? אולי הוא מבקש בכלל להעביר מסר לצמרת השלטון. מגיבים מן האגף השמרני מפרשנים: האיש שקרן, משוגע, "חסר שיווי משקל שכלי ומוסרי", ורוצה רק לחולל מהומות ולהלהיט את האווירה המדינית, ויש כבר שאמרו שהוא עשוי להפוך ל"בוריס ילצין האיראני". באתר החדשות רג'א ניוז הכותרת הייתה "אחמדי-נז'אד נרתם לעזור לחסן רוחאני להאריך את כהונתו לשמונה שנים".

הפליאה העיקרית היא מכך שהגשת המועמדות היא למעשה התאבדות פוליטית: המנהיג יעץ לאחמדי-נז'אד לא להשתתף בסבב הנוכחי של הבחירות – סבב שממילא הסיכוי בו נמוך למי שאינו נשיא מכהן – ולא דיבר על הסבב הבא. פסילה בסבב זה, תביא בהכרח לסיום הקריירה הפוליטית שלו והוא לא יוכל להתמודד בבחירות 2021.

אז מה קורה עכשיו?

ההרשמה למועמדות נמשכת חמישה ימים. אחר כך יושבת מועצת שומרי החוקה, מועצה המורכבת משנים עשר אנשים – שישה שהם מינוי ישיר של המנהיג העליון ושישה הממונים על ידי ראש הראשות השופטת, הממונה ישירות על ידי המנהיג. הם יסננו מבין מאות הנרשמים את האנשים העונים על דרישות החוקה (ועל הדרך על דרישות המנהיג) – בדרך כלל מספר חד ספרתי של מועמדים.

צופים שבקאא'י לא יעבור בגלל כל מיני "תיקים תלויים ועומדים" (הבחור בילה מספר חודשים בכלא ובשימוע שנערך לו הוא נפסל מהמשך שירות ציבורי). מצד שני, גם לאחמדי-נז'אד יש כמה "עניינים בלתי פתורים" כמו האסון הכלכלי והמדיני שהמיט על איראן, וכספים שנעלמו בזמן כהונתו, ויש הטוענים שהופיעו באורח פלא בחשבונות בנק בקנדה.

> פרעה החדש הוא אנחנו, הישראלים

ב-19 במאי ילכו האיראנים לקלפיות לבחור מבין המועמדים המסוננים את הנשיא הבא. אם לא יהיה ניצחון סוחף למועמד אחד, יהיה סיבוב שני בין שני המועמדים שזכו במירב הקולות. כרגע נראה שמערכת הבחירות הקרובה תהיה בעיקר בין הנשיא המכהן המתון (יחסית) חסן רוחאני, ונציג השמרנים אבראהים ראיסי, שיש לו יותר דם איראני על הידיים מאשר לשני הנשיאים הקודמים ביחד.

עד כה לא קרה בתולדות הרפובליקה האסלאמית שנשיא מכהן לא נבחר לקדנציה שנייה. גם עם רוחאני יש למנהיג מחלוקות, ובחיפוש תמונות של רוחאני בגוגל תמונות בפרסית, ההצעה המילולית היא "נשיא של קדנציה אחת", אולם החלפת נשיא אחרי קדנציה אחת עלולה לזעזע את המערכת ואולי גם להוציא אנשים לרחובות, אם ייבחר ראיסי (ששם החיבה שלו הוא "איתאללה טֶבַח") – וזה דבר שח'אמנהא'י ישאף למנוע.

אבל מה עם עצם הגשת המועמדות, שכאמור קוראת תיגר על עצתו הידידותית של המנהיג? במקרה הטוב (בשביל ד"ר אחמדי-נז'אד), המחנה השמרני בראשות המנהיג ח'אמנהא'י פשוט יתעלם, וייתן למועצת שומרי החוקה לפסול את מועמדותו; יכול להיות שיפסלו לא רק את מועמדותו אלא גם כל מועמד אפשרי מטעמו (כמו בקאא'י בבחירות אלה, ואספנדיאר רחים-משאא'י בבחירות הקודמות); אולי בשל עזות המצח שהפגין יענישו אותו בעונש כבד יותר. קשה לי להאמין שיעבירו אותו לשלב הבא, גם בשל היריבות עם המנהיג, וגם כי הדבר יפגע במועמד המחנה השמרני. אם אחמדי-נז'אד יוכרז כשיר להתמודד – ועוד יותר אם ינצח – הדבר יפיח רוח חיים במערכת בחירות שהייתה אמורה להיות משמימה למדיי, אך יפתיע את כל הפרשנים. עם זאת, בשנים האחרונות אנחנו יותר מופתעים מאשר צודקים, כך שעדיף לשמור על צניעות ולהימנע מנבואות.

ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית לאיראן מהמרכז האקדמי שלם בירושלים, חוקרת במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, ומחברת הספרים "הטוב, הרע והעולם מסע לאיראן הטרום אסלאמית", "מגילת אסתר מאחורי המסכה" ו"מיתולוגיה איראנית לכל גיל".

> משטר אסד לא פחות אימפריאליסטי מיריביו