newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סדרה חדשה באיראן מחזירה למסך את הלאומיות החילונית שלפני המהפכה

הסדרה "שהרזאד", שהופכת בהדרגה לסדרת פולחן באיראן, מספרת את סיפור אהבתם של שני צעירים על רקע המהפכה הלאומית הדרמטית שהוביל ראש הממשלה מוסדק בראשית שנות החמישים. באופן מפתיע, הלאומיים החילוניים הם בצד של הטובים

מאת:

כותב אורח: ליאור שטרנפלד

בשבועות האחרונים סדרה חדשה צוברת לה צופים ומעריצים באיראן. מדובר בדרמה תקופתית בשם ״שהרזאד״. הסדרה הינה אחת ההפקות היקרות בתולדות הטלוויזיה האיראנית ואיכות הצילום וההפקה ניכרות ממבט ראשון, מה שמסביר חלק מהמשיכה.

אבל הדבר המעניין יותר הוא שהדרמה מתרחשת בראשית שנות החמישים בטהראן, כאשר ברקע לכל האירועים ניצב ראש הממשלה הנערץ, ד״ר מוחמד מוסדק, ומשבר הלאמת הנפט – שעושה קאמבק לתודעה הלאומית.

מוסדק פעל במשך שנים להלאמת חברת הנפט האנגלו-איראנית, ומשמונה לתפקיד ראש הממשלה בשנת 1951 אכן הלאים אותה. המאבק שלו בכוחות האימפריאליים הבריטיים הפך אותו לגיבור עממי נערץ, ולסמל בינלאומי של העולם השלישי המתעורר. דמותו ופועלו נחגגו ברחבי המזרח התיכון הערבי ומעבר לו, ובינואר 1952 הוא אף נבחר לאיש השנה של המגזין ״טיים״ (אמנם המאמר שמסביר את הבחירה מורכב ולא בהכרח אוהד- אך איש השנה הוא לא הדמות הנערצת של השנה אלא לכאורה האיש שעשה את החדשות במהלך השנה שעברה).

קליפ מתוך הסדרה "שהרזאד":

בחזרה למורשת מוסדק

במרכז עלילת הסדרה החדשה נמצאים שהרזאד ופרהאד, זוג צעירים מאוהבים – ותומכי מוסדק – שגורלם משתנה ביום ה-19 באוגוסט 1953, יום ההפיכה נגד ראש הממשלה מוסדק, הפיכה שתוכננה, מומנה, וגובתה על ידי ארצות הברית ובריטניה. לאחר ההפיכה בוצר שלטונו של השאה, הוקמו מנגנונים לשימור שלטונו, בהם הקמת המשטרה החשאית, הסוואכ, שזכה לאימון ותמיכה מהסי-אי-איי ומשירות הביון הבריטי (וגם המוסד). בכך החלו 25 שנות דיקטטורה, שהסתיימו רק בהדחת השאה בשנת 1979.

אביה של שהרזאד עובד אצל מאפיונר בשם ״בוזורג אגא״ (האדון הגדול) שהוא גם תומך של השאה. בוזורג אגא מנסה לחתן את שהרזאד עם בנו כאישה שנייה, דבר שאביה מאפשר לפחות בשתיקה, אך בניגוד גמור לרצונותיה של שהרזאד עצמה שמאוהבת בפרהאד. העלילה הולכת ומסתבכת בהמשך- אך מה שמעניין זה שרטוט הדמויות של תומכי מוסדק, מתנגדיו, והאווירה הפוליטית בבירה האיראנית באותה תקופה.

מורשת מוסדק ידעה עליות ומורדות מאז הודח ב-1953. בתקופת שלטונו של מוחמד רזא שאה שמו של מוסדק היה אסור להגייה כמעט, מורשתו מוקצה מחמת מיאוס, ותומכיו נאלצו לפעול במחתרת כמעט עד סוף התקופה המלוכנית. רק עם מינויו של שאפור בח׳תיאר לראש הממשלה הזמני (והאחרון בתקופת השאה) מורשתו של מוסדק זכתה לעדנה ציבורית קצרה, שנמשכה במידה מסוימת אל תוך ראשית התקופה המהפכנית בשנים 1979-1980. מפלגתו של מוסדק (בגלגוליה השונים), ג׳בהה-י מלי (החזית הלאומית) הייתה לחלק מהקואליציה המהפכנית, אולם לאחר התבססות האגף הדתי של המהפכה, מורשתו של מוסדק הפכה שוב לבעייתית.

> היום לפני 62 שנה אזקו בריטניה וארה"ב את סמל הלאומיות האיראנית

האם מורשתו זוכה שוב לעדנה באיראן? תמונתו של ד"ר מוחמד מוסדק נישאת בידי תומכיו. איראן, 1953

האם מורשתו זוכה שוב לעדנה באיראן? תמונתו של ד"ר מוחמד מוסדק נישאת בידי תומכיו. איראן, 1953

גיבורים חילוניים וליברליים

מוסדק אמנם היה יריבו המושבע (או כך לפחות נתפס) של השאה השנוא, אך הוא היה חילוני לגמרי, ליברל בהשקפותיו ובעל מערכת יחסים בעייתית עם איש דת בכיר, איתוללה אבול-קאסם כאשאני. כאשאני היה מתומכי מוסדק כיו״ר הפרלמנט וחבר בחזית הלאומית, אך בקיץ 1953 בגד במוסדק ותמך בשאה. מורשת זו הייתה לרועץ למעצבי ההיסטוריה ברפובליקה האסלאמית. שמו של מוסדק הוסר מרחובות הערים, הופסקו הדפסת בולים לזכרו ושוב תומכיו מצאו עצמם במחתרת.

על כן העלילה ב״שהרזאד״ מפתיעה וקריאת הדמויות בה מלמדת שהמאבקים על זיכרון קולקטיבי באיראן ממשיכים להתקיים בין סוכני היסטוריה שונים. לדמויות בסדרה יש מספר רבדים. אפשר לקרוא את דמותם של בוזורג אגא ובנו קובאד כבריונים תומכי השאה, כפי שהיו דמויות מפתח בהפיכה כמו שעבאן "חסר המוח״ (בי-מוח׳), אך השניים גם מצטיירים כשמרנים דתיים במידה (רוצים אישה שנייה לקובאד – פרקטיקה שבנוף העירוני מיוחסת כמעט בלעדית לדתיים). ועדיין, ללא הסתייגות הם בצד של הרעים. ואילו שהרזאד ופרהאד, צעירים, חופשיים במידה רבה, תומכי מוסדק, וניתן להבין שגם הם לא דתיים במיוחד – הם הדמויות המרכזיות וללא ספק הגיבורים בסדרה. מה זה אומר על החברה האיראנית?

פרופ׳ ליאור שטרנפלד מלמד היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת פן-סטייט בארה״ב. תחום מחקרו הוא היסטוריה של איראן המודרנית.

> הלוואי שהדגל הישראלי היה מרגש אותי כמו הדגל האיראני

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf