newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עצרת המחאה בת"א נגד רצח נשים הפכה לצעדת זעם וחסימות כבישים

הפגנות נגד אוזלת היד של המשטרה ושתיקת הממשלה על רצח נשים התקיימו בערים בכל הארץ. מרכז תל אביב נחסם לתנועה בשל צעדת מחאה ספונטנית. כעשרים נשים נרצחות בשנה על ידי בני זוג וקרובי משפחה

מאת:

למעלה מאלף מפגינות ומפגינים הגיעו במוצאי שבת לכיכר הבימה בתל אביב לעצרת זיכרון ומחאה בעקבות רצח ארבע נשים נוספות על ידי בני זוגן וקרובי משפחה בשבוע האחרון. בסוף העצרת, באופן לא מתוכנן, ירדו מאות מהמפגינות לכביש, ויצאו לתהלוכת זעם ספונטנית שחסמה כבישים במרכז העיר. מאות גברים ונשים הגיעו גם להפגנות המקבילות בירושלים, עפולה, חיפה וערים נוספות.

בכל הערים קראו מפגינות את הססמאות "עשרים נשים בשנה – איפה המדינה?", "ביבי, ביבי, תתעורר – דם נשים אינו הפקר", "די לרצח של נשים – לא לסגור את המקלטים" ו"מדינה של אנסים – אינתיפאדה של נשים".

לעצרת בכיכר הבימה, שאורגנה על ידי תנועת "תזכור", הגיעו נשים עם סימני צבע אדומים על גופן ועם שלטי "#כשירצחו אותי". בכיכר נאמו קורבנות של אלימות נגד נשים. עוד נאמה בכיכר בלוגרית "שיחה מקומית" ומנהלת עמותת נע"ם, סמאח סלאימה, שדיברה על חיבור בין מאבקי הנשים באלימות, על העלמת העין של המשטרה מרציחות בחברה הערבית ומהנשק הלא חוקי שזולג ממערכת הביטחון, וקראה במקום נרות זיכרון להצית צמיגים במחאה. ראו קטע מנאומה כאן:

> השותקים והמתעלמים, ידיכם שפכו את הדם הזה

עוד בעצרת נאמה נציגה של ויצ"ו (שאת שמה לא קלטתי), שנאומה נקטע על ידי פעילות פמיניסטיות מזרחית שקראו "תפתחו את הארכיונים" – בהקשר לפרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן, ולחלקו של ארגון ויצ"ו בפרשה. משלא הצליחה לסיים את הנאום, עברו מנחות הטקס להקראת שמות הנרצחות בשנה האחרונה ולדקת דומייה.

עם סיום העצרת ירדו כעשרים מפגינות לכביש ליד שדרות רוטשילד וחסמו אותו בישיבה. שוטרים במקום הודיעו למפגינות שמדובר בהפגנה לא חוקית, אך לפני שהספיקו לפעול הצטרפו אליהן עוד כ-300 מפגינות, וההפגנה הספונטנית יצאה לצעדה במורד שדרות ח"ן, במעלה קינג ג'ורג', ועד אלנבי ובן יהודה. בשלב די מוקדם המשטרה ויתרה על הניסיון לפזר את ההפגנה, ואפשרה את קיום הצעדה. עם זאת, השוטרים נלחצו במיוחד כשהמפגינות הגיעו לכניסה למועדון החשפנות "גוגו" ברחוב אלנבי ולמועדון אלנבי 40, ודחפו מפגינות שניסו להכנס וצלמים שניסו לתעד את האירוע.

הפגנה בתל אביב נגד רצח נשים 17.06.2017 (צילום: יותם רונן, אקטיבסטילס)

הפגנה בתל אביב נגד רצח נשים 17.06.2017 (צילום: יותם רונן, אקטיבסטילס)

בכל שאר הזמן צעדו מאות הנשים על הכבישים, והמשיכו לקרוא נגד חוסר המעש של הממשלה (כפי שכתבה פה אורלי נוי השבוע – רצח הנשים פשוט לא מעניין את ראש הממשלה ואת השר לביטחון פנים), נגד סגירת מקלטים, ולמען ביטחון ברחובות ובכל מקום לנשים. בסיום ההפגנה נשאה הפעילה החברתית ריקי בן לולו נאום מטלטל שבו תיארה את רציחות הנשים כ"קצה הקרחון" של אלימות נגד נשים, ושהמכות והאונס שנשים עוברות בכל מקום יום-יום הם לגמרי שקופים. נהגים ועוברי אורח ברחובות הביעו תמיכה רבה בהפגנה, שהסתיימה לבסוף ללא מעצרים.

> למה הוא לא רצח קודם את עצמו?

כאמור, במקביל התקיימו הפגנות בערים נוספות, ובהן ירושלים, שם הקריאה תמר בן דוד נאום שאפשר למצוא במלואו כאן, ושבו אמרה בין היתר:

"בתי משפט השלום, המחוזיים והעליון, ששואלים נאנסות אם הן נהנו מזה, שמרחמים על אנסים בני טובים ושמפקירים נשים כמו אמא שלי לצווי הרחקה דמיוניים על האקסים הרצחניים שלהן – ידיכם שפכו את הדם הזה. הרבנות ואנשי הדת האחרים שמשתפים פעולה עם העינוי המתמשך של נשים עגונות, גם כאשר מדובר במערכות יחסים אלימות – ידיכם שפכו את הדם הזה. משרד הרווחה, שנכשל שוב ושוב באיתור מצבי מצוקה קיצוניים ומשרד החינוך שמתייחס לחינוך מיני ומגדרי שוויוני כלוקסוס שולי לעומת משוואות טריגונומטריות – ידיכם שפכו את הדם הזה".

> מה מעסיק את ארדן ונתניהו בזמן שנשים נרצחות?

הפגנה בתל אביב נגד רצח נשים 17.06.2017 (צילום: יותם רונן, אקטיבסטילס)

הפגנה בתל אביב נגד רצח נשים 17.06.2017 (צילום: יותם רונן, אקטיבסטילס)

שיחה מקומית שידר לייב מההפגנה והמחאה, צפו בשידור החוזר:

> המשימה הקשה שלנו: מאבק פלסטיני-יהודי משותף נגד רצח נשים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf