newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קולות מעזה: "אנחנו מתים לאט, עדיף כבר למות על הגדר"

מארגני "צעדת השיבה" מצפים שמפגינים ינסו לחצות את הגדר מחר. לא כולם בעזה תומכים בצעדה, במיוחד משום שלא השיגה עד כה השגים, אבל כולם מרוצים מכך שהעזתים סוף סוף עומדים על זכויותיהם וקוראים לסיום המצור. שיחות עם שלושה פעילים, שאומרים: אנחנו רוצים שלום עם ישראל

מאת:

הכתבה הוכנה במשותף עם רמי יונס

יותר מששה שבועות אחרי שהחלו הפגנות "צעדת השיבה" בעזה, ברצועה מתכוננים לאירועים המתוכננים למחר ומחרתיים, יום העברת השגרירות לירושלים ויום הנכבה שבא אחריו (יום שני ושלישי). אחרי יום שישי הראשון, ב-30 במאי, אז השתתפו עשרות לפים ב"צעדת השיבה", מספר המשתתפים ירד בהדרגה. גם הצבא, כנראה, קיבל הנחיות להפחית את עצומת האש. ובכל זאת, אתמול מת מפצעיו ההרוג ה-49 בהפגנות "צעדת השיבה" עד כה.

רגע לפני שהאירועים אמורים להגיע לשיא, ולהביא עשרות אלפי צועדים ואולי יותר אל הגדרות של רצועת עזה, שוחחנו עם שלושה עזתים בנסיון להבין מהו מצב הרוח כרגע בצועה, כיצד מסכמים את הפגנות "מצעד השיבה" עד כה, האם הן השיגו השגים כלשהן, מה הי הטעויות, אם היו: חסן אלקורד, אחד ממארגני "צעדת השיבה"; עומר שעבן, מנהל שותף של מכון המחקר PalThink, ומוחמד עראפת, עיתונאי עצמאי.

חסן אלקורד, איך אתם מרגישים עכשיו?  

"הכל ממשיך אצלנו כרגיל. בשבועיים האחרונים אומנם המחאה שלנו התנהלה בעצימות נמוכה, אבל הכל הולך להשתנות בקרוב. ביום שני (מחר), ננסה לעבור את הגדר. חשוב לנו לציין שעדיין אנחנו מתכננים לעשות זאת בצורה לא אלימה –  נשים, ילדים ומבוגרים – משפחות שלמות יגיעו לגדר וינסו לעבור.

ומה עם הנסיונות לעבור את הגדר עד עכשיו?

"עד עכשיו, היו כמה נסיונות כאלה במיוחד של גברים מאוד צעירים בגילאי 15-25, מדובר כמובן ביוזמות אישיות. לקראת מחר, יש דיבורים שהצעירים יקשרו עצמם אחד לשני וינסו לעבור ביחד.

משתתפי "מצעד השיבה" בעזה. הצלנו להשמיע את קולה של עזה (צילום: עבד רחים ח'טיב/פלאש90)

משתתפי "מצעד השיבה" בעזה. הצלנו להשמיע את קולה של עזה (צילום: עבד רחים ח'טיב/פלאש90)

אבל אם עד עכשיו הצלפים הישראלים חיפשו לירות בכם, גם אם לא ניסיתם לעבור את הגדר, אתה לא צופה הסלמה באלימות לפחות מהצד הישראלי?

"מה זה משנה? אנחנו גם ככה מתים לאט כאן בעזה. עדיף כבר למות על הגדר בניסיון להשיג חופש".

איך ההרגשה, חודש וקצת אחרי תחילת המחאה?

"בכנות? חששנו שכבר אחרי שבוע כולם יעזבו וכל העניין יתנדף. אלא שקרה כאן משהו מדהים: צעירים אצלנו ממש חיים משישי לשישי, וזה למרות שהמחאה לא פוסקת גם במהלך השבוע עם הפעילויות שאנחנו עושים במחנות שלנו. קרה כאן משהו חדשני וחיובי, למרות כל האבידות והאלימות הישראלית. אנחנו ממשיכים לקרוא לצעירים שלנו לגלות איפוק ולנהוג באי-אלימות".

ומה אתה חושב שהשתנה באמת אצל הציבור בעזה? איך אנשים מרגישים?

"האנשים בעזה היו על סף פיצוץ. אנחנו לא יכולים לשאת את המצב יותר. המחאה שלנו נתנה להם תכלית וסיבה לחיות ולכן אתה רואה כל כך הרבה צעירים שמגיעים אלינו. גם אם הם נורים על ידי צלפים, הם מעדיפים לקחת את הסיכון הזה ובלבד שירגישו תכלית ושביב של תקווה לחיים טובים יותר. "

אבל כמו שאמרנו, גברים צעירים הם המטרה הראשונית של צלפים ישראלים.

"נכון, ואתה רואה את זה במספר הקורבנות. ועדיין, הם לא הולכים לשום מקום".

מבחינה פוליטית, מה שינתה המחאה? הרי אתם קוראים עדיין למחאה "לא אלימה". בשבוע שעבר פורסם שחמאס קורא להפסקת אש עם ישראל. האם גם בזרמים אחרים ברחוב הפלסטיני, תנועות כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי, מתחילים לאמץ את רעיונות ההתנגדות הלא אלימה?

"המחאה שינתה המון. לא יודע לגבי הפרסומים הקשורים לחמאס, אבל אנחנו כן רואים איך הם מעודדים את הצעירים אצלנו לגלות איפוק ולא להיגרר אחר האלימות הישראלית. גם חמאס וגם ג'יהאד רואים את הרעש התקשורתי שעשינו ואיך כל העולם מדבר על עזה, והם מבינים שלטווח הארוך זו הדרך בה עלינו לצעוד- להמשיך לגלות איפוק ולהתנגד בצורה לא אלימה.

"ולמרות הכל, למרות כל הסבל אותו אנחנו עוברים, אנחנו ממשיכים לקרוא לציבור בישראל להתנגד לפשעי ממשלתו ולהבין שהיא האחראית לייאוש הטוטלי שלנו. המחאה הזו לא הולכת להיעלם לשום מקום, את זה אנחנו מבטיחים, ואנחנו מבטיחים גם שאנחנו עדיין מעוניינים לחיות בשלום עם ישראלים, למרות הכל".

אחמד שעבן, איך הציבור בעזה הגיב להפגנות "מצעד השיבה"? עודד, תמך, התנגד?

"מדברים על זה הרבה. צריך להבין שאחרי 11 שנים של מצור, הבעיות החברתיות הולכות ומחמירות, אנשים חסרי תקווה, שום דבר לא זז. ההפגנות נוגעות לא רק למי שהולך אליהן, אלא גם למי שלא הולך. הן מעבירות מסר שחייב לבוא שינוי. הקהילה הבינלאומית לא מבינה את המצב כאן."

ההפגנות אלה נתנו איזושהי תקווה?

"יש יותר תקווה, יש יותר תשומת לב מקהילה הבילאומית, מהתקשורת. האנשים מרגישים את זה. זה מאוד חשוב לא רק לקהילה הבינלאומית, אלא לאנשים עצמם"

מארגני ההפגנות ניסו לתאר אותם כלא אלימות. האם אתה חושב שהם הצליחו בהקשר הזה?

"העובדה שיש מאמץ להפגנות לא-אלימות צריכה לעודד כל פלסטיני כמוני, שמאמין בדרך לא-אלימה. לדעתי רוב הפלסטינים תומכים בהפגנות לא-אלימה. אסור לנו לתת תירוץ להפעלת אלימות נגד הפלסטינים."

אני חושב שהיו טעויות כמו השימוש באש כדי להצית שדות. אני חושב שזה לא מאורגן מספיק טוב. אנשים הולכים לשם ללא פחד, אנשים שכבר לא איכפת להם, אנשים שיש להם שתי אפשרויות – למות או לחיות בכבוד. אין להם עבודה, לחלקם אין בתים.

מוחמד ערפאת, מה אתה חושב שההפגנות עשו עד כה?

"התקשורת מעדיפה להציג את עזה כמקום של קונפליקט. אבל הדבר הראשון שהאנשים של עזה צריכים הוא שישמעו אותם. המסר הראשון שלנו הוא להסיר את המצור. אני לא חושב שהחזרה לבתים (הכוונה לזכות השיבה – מ.ר.) נמצאת נמצאת על סדר היום. המסר השני הוא השגת פיוס בין עזה והגדה המערבית. בינתיים זה לא עוד לא קרה"

מה דעתך על האופן שבו התנהלו ההפגנות?

"אני חושב שהיו טעויות כמו השימוש באש כדי להצית שדות. אני חושב שזה לא מאורגן מספיק טוב. אנשים הולכים לשם ללא פחד, אנשים שכבר לא איכפת להם, אנשים שיש להם שתי אפשרויות – למות או לחיות בכבוד. אין להם עבודה, לחלקם אין בתים."

מה דעת הקהל בעזה על ההפגנות, האם הן השיגו השגים?

"ההערכה שלי שיותר מ-60 אחוז מהאנשים תומכים, אבל יש אנשים שלא תומכים, יש אנשים שאומרים שההפגנות לא השיגו כלום. אין ספק שרגשית ההפגנות האלה חשובות מאוד. האנשים בעזה מרגישים שהם סוף סוף יכולים לקום ולבקש את הזכויות שלהם. זה לא קרה מאז שנת 2000. לכן היתה ציפייה שמשהו יקרה."

מה הערכתך לגבי ההפגנות ביום הנכבה? האם הן אכן יביאו מאות אלפים?

"זה מה שאנחנו שומעים, אבל איש כמובן לא יכול לצפות מה יהיה בדיוק. אנשים מאמינים שזה יהיה יום של שינוי. יחד עם ההחלטה להעביר את השגרירות לירושלים, חייב לבוא שינוי."

מארגני ההפגנות תיארו אותן כלא-אלימות. רעיון האי-אלימות מחלחל לציבור בעזה?

"אני חושב ששינוי אפשרי, רק אם ההפגנות יהיו לא אלימות. ההפגנות התחילו בלי אלימות, אבל כאנשים נהרגו, זה השתנה?"

האם אתה חושש שהתקשורת הבינלאומית איבדה עניין באירועים בעזה בגלל מה שקוררה באיראן ובסוריה?

"כן, אמרתי לחברים שלי שברגע שטראמפ ייסוג מהסכם הגרעין, התקשורת תתעניין בזה  ותתעלם ממה שקורה כאן. היתה גם תקווה בעזה שיקרה משהו בגדה המערבית אבל עד עכשיו לא קרה כלום."

מה דעתך על הדיווח לפיו חמאס מבקש הספקת אש ארוכה בתמורה להסרת המצור? האם ייתכן שכל המטרה של ההפגנות היא להשיג הקלות במצור מישראל?

"ייתכן שזו המטרה, הסרת המצור. אנחנו האזרחים לא יודעים. הפוליטיקאים עושים את החשבונות שלהם. אנחנו רק מתפללים שהאנשים יוכלו לחיות ולבקש את הזכויות שלהם. המצור הוא סיוט לכולם"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf