newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אנחנו רוצים שההפגנות גם ילחצו על עבאס לשלם את המשכורות"

למרות מחיר הדמים הכבד ששילמו עד כה, תושבי עזה ממשיכים לצאת אל ההפגנות מול הגדר. יש המפגינים למען ירושלים, יש בעד הזכות לשוב למולדת, ויש שפשוט רוצים את היכולת לקנות לילד חולצה חדשה לכבוד הרמדאן. שיחות עם תושבים בכלא ששמו עזה

מאת:

כשאתה הולך ברחובות של עזה במהלך היום, אתה רואה שהם מלאים באנשים צעירים שעומדים על המדרכה ונשענים על הקירות, מביטים אחד על השני ומפטפטים על הימים המשמעממים שלהם. כשאתה מסתובב בלילות נטולי התאורה, אתה לא רואה או שומע דבר, חוץ מכלבים והנביחות שלהם או צרחות של תינוקות או מריבות קטנות בין זוגות. זו השגרה היומיומית של המובלעת.

לאנשים ברצועה יש הכול. יש להם פייסבוק וחשבונות טוויטר. הם מחליפים תמונות באינסטגרם. הם אוהבים ומתאהבים. כן, אבל אין להם חירות או שלום.

כדי לממש את החלומות שלהם, הם קיוו שהפיוס הפלסטיני יושג, אבל הפילוג הפוליטי בין פתח לחמאס הרע את חייהם, שכבר הורע קודם לכן בגלל המצור הישראלי. כדי לחולל שינוי בחייהם, התושבים בעזה החלו לצאת להפגין מול הגבולות הישראלים ולדרוש מממשלת ישראל ומהקהילה הבינלאומית להסיר את  המצור שהטילה ישראל ב-2006.

למרות שלא היו מאורגנות, התהלוכות הצליחו להעביר את המסר של האנשים לעולם. בהפגנה ב-14 במאי נהרגו יותר מששים פלסטינים. אחרי ההרג, היו מי שציפו שההפגנות ייפסקו. אבל הפלגים בעזה הכריזו שההפגנות לא ייפסקו. יחיא סנוואר, מנהיג החמאס בעזה, אמר בביקור אצל המפגינים כי "'מחנות השיבה' ימשיכו מדי יום שישי עד שנגיש את מטרותינו. ההפגנה המרכזית הבאה שלנו תהיה ב-5 ביוני".

כדי לשמוע מה התגובות של אנשי עזה ומה הם מצפים שיקרה אחרי ההפגנות, יצאתי לרחובות הצפופים של מרכז עזה כדי לראיין אזרחים.

יש רוצים שהמצור יסתיים, בעוד אחרים רוצים להשיג עבודה. כמה מהם הולכים להפגין כי אין להם משהו אחר לעשות ואחרים הולכים להפגין כי אין להם מה להפסיד. צעירים מתכוננים להפגנה בעזה (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

מנאל מוחמד, סטודנטית מעזה, אמרה שהיא תומכת במפגינים, אבל היא נגד אלימות ודם. "אני אוהבת לראות אנשים מוחים באופן שליו ליד הגבול כי יש זכויות שהם צריכים לקבל וכמובן אנשים לא מקבלים זכויות אם הם לא מרימים את קולם". כששאלתי אותה מהן הזכויות האלה, מנאל ענתה: "קודם כל, אנחנו רוצים את הסרת המצור כדי שנשיג את החירות שלנו. ועניין שני אנחנו רוצים להוריד את שיעור האבטלה כי אני סטודנטית ואני חוששת לסיים את הלימודים כי אני בטוחה שלא אשיג עבודה".

בגלל המצב הכלכלי הקשה מאז תחילת המצור על עזה, שיעור האבטלה נע בין 60 ל-80 אחוז. השיעור הזה עלה משום שהורדות השכר פגעו ברמת החיים של עובדי הרשות הפלסטינית ברצועת עזה.

מחמוד עבדולאל, עובד הרשות הפלסטינית החי בעזה, אמר שהוא בעד ההפגנות הלא-אלימות "משום שהפגנות כאלה הן הזכות של כל בן אדם סובל".

"בנוסף למחאה נגד הצעד של טראמפ בהעברת השגרירות, אנחנו רוצים שההפגנות האלה גם ילחצו על הנשיא עבאס לשלם את המשכורות שלנו כי אנחנו חיים בתקופה הכי קשה שאפשר, במיוחד ברמדאן, כשאנחנו רוצים הוצאות יומיות בשביל הילדים שלנו". למרות העובדה שהנשיא הפלסטיני הכריז שהוא ישלם את המשכורות, העובדים של הרשות העזה לא קיבלו משכורות כבר שלושה חודשים.

"הבן הקטן שלי ביקש ממני חולצה היום ואני לא יכול להשיג לו. מה אני אעשה? שאני אהרוג את עצמי? אם המנהיגים שלנו רוצים שנפגין, אנחנו רוצים לדעת שההפגנות האלה יאפשרו לנו להאכיל את הילדים שלנו".

לאחמד אבו-ג'באל, אב לשבעה, יש השקפה שונה מהאחרים. הוא אומר שעד עכשיו ההפגנות לא השיגו כלום, בעוד עשרות נהרגו ואלפים נפצעו. "ברור שאני עם הההפגנות, אבל אני רוצה שההפגנות האלה יגשימו את החלומות שלנן מהר ככל האפשר, לפני שנאבד את יתר הצעירים הפלסטינים". כמו רוב העזתים, גם אחמד הוא מובטל, והוא אינו מסוגל להשיג את מה שמשפחתו מבקשת ממנו, במיוחד בתקופת הרמדאן. "הבן הקטן שלי ביקש ממני חולצה היום ואני לא יכול להשיג לו. מה אני אעשה? שאני אהרוג את עצמי? אם המנהיגים שלנו רוצים שנפגין, אנחנו רוצים לדעת שההפגנות האלה יאפשרו לנו להאכיל את הילדים שלנו".

המובטלים בעזה נפגעו יותר מכולם. כמה מהם ניסו להתאבד. לפני כשבוע, פתחי חארב, בן 21, מת אחרי שהצית את עצמו. מאז סוף 2016, התאבדויות הפכו נפצות כל כך שהיום כולם יודעים עליהן. לפי נתונים שציטטו עיתונאים מקומיים, שיעור ההתאבדויות ב-2016 ו-2017 עלה פי שלושה לעומת 2015.

נסעתי לבית החולים "שיפא" ופגשתי צעיר שנפצע, מועתז ריאד, בן 28. הוא נפצע בהפגנות ליד הגבול יחד עם חבריו. כששאלתי אותו מדוע הלך לשם, הוא ענה שזה הכל בגלל ההחלטה של טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים.

"הלכתי לגבול למחות נגד הצעד. ירושלים היא הבירה הנצחית של פלסטין, ואני מוכן לאבד את כל הגוף שלי תמורת ירושלים". בנוסף מחאה נגד העברת השגרירות, מועתז אומר שהוא חולם להתחתן והוא רוצה ללחוץ על אבא שלו כדי שיוכל להתחתן.

נראה שהאנשים חסרי התקווה ברצועת עזה משתמשים בהפגנות כדי לממש את חלומותיהם ותקווותיהם. כמה מהם רוצים לדרוש מחדש את מולדתם, שעכשיו היא ישראל, בעוד אחרים רוצים לומר לעולם שירושלים היא בירת פלסטין. אחרים רוצים שהמצור יסתיים בעוד אחרים רוצים להשיג עבודה. כמה מהם הולכים להפגין כי אין להם משהו אחר לעשות ואחרים הולכים להפגין כי אין להם מה להפסיד.

מוחמד ערפאת, 25, בוגר המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטה האסלאמית בעזה, חבר בפרויקט "אנחנו לא מִספָּרים" אשר נותן לכותבות וכותבים צעירים מעזה אפשרות לתקשר עם העולם ולספר את סיפורם במילים שלהם. תרגום: מירון רפופורט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf