newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שתיקתו המבישה של הימין מול גל האנטישמיות בארצות הברית

כשנוח לו, הימין מנצל את הקשר עם הקהילה היהודית באמריקה לאיסוף תרומות, לגריפת תמיכה ציבורית במדינות העולם או הזדמנות לנסיעה אטרקטיבית לחו"ל. אך כשזו נתונה תחת מתקפה אנטישמית, הימין ממלא את פיו מים, בדיוק כמו הנשיא האמריקני הטרי

מאת:

כותב אורח: עמיר סגל

מאז נבחר טראמפ לנשיא הייתה עלייה מטרידה בתקריות אנטישמיות בארה"ב. גל אנטישמיות שלא ראינו שנים, מלווה בשלל גילויי גזענות שקיבלו רוח גבית מבחירתו של טראמפ לנשיא, מזהות תומכיו השייכים לימין הקיצוני והגזעני בארה"ב ובעיקר מהימנעותו המופגנת של טראמפ עד אתמול לגנות גילויי אנטישמיות וגזענות. מטריד במיוחד שגילויי אנטישמיות אלו נתקלים בשתיקה מהדהדת גם מצד הימין הישראלי הרחב.

כך, במהלך השבוע שעבר, בזמן שהתגובות בישראל לפגישתם המתוקשרת של טראמפ ונתניהו התמקדו בעיקר בתשובה חסרת המשמעות של טראמפ לגבי מדינה אחת או שתיים, התגובות בארה"ב עסקו בעיקר בתשובה הבלתי מספקת של טראמפ לשאלה שנשאל על התגברות תקריות אנטישמיות בארה"ב מאז בחירתו לנשיא. בתשובה לשאלה זו הוא ענה תשובה ארוכה, מבולבלת ומוזרה שאפשר להגיד עליה הרבה, אבל לא הכילה את הדבר הבסיסי הנדרש – גינוי תקיף וברור לכל תקרית והתבטאות אנטישמית.

> המסר הרדיקלי של דונלד טראמפ לישראלים

הכי פחות אנטישמי בעולם! נתניהו וידיד (צילום: קובי גדעון לע"מ)

הכי פחות אנטישמי בעולם! נתניהו וידיד (צילום: קובי גדעון לע"מ)

טובים רק בשביל תרומות

מטרידה עוד יותר העובדה שטרמפ נראה אדיש לתקריות אלו, עד שנאלץ לגנותן בעקבות לחץ ציבורי כבד, וחשש כבד הוא שייתכן כי הוא עצמו מברך על חלקן. זאת אפילו אם מתייחסים אל האנקדוטה חסרת החשיבות שבתו של טראמפ התחתנה עם יהודי והתגיירה בעצמה. אם היינו צריכים לקבל אישוש לחשש מפני אנטישמיות של טראמפ, הרי שבסוף השבוע האחרון, במסיבת  עיתונאים נוספת, שוב נשאל טראמפ על הגל האנטישמי בארה"ב, הפעם על ידי עיתונאי חרדי שננזף על ידי הנשיא וקיבל את התשובה המדהימה: "אני האדם הכי פחות אנטישמי בעולם!".

תגובותיו של טראמפ עשו את שלהן, ובימים האחרונים אנו רואים גל של איומים בפצצות על מוסדות יהודיים. ביום שני האחרון, למשל, היו עשרות איומים על כעשרה מוסדות יהודיים בארה"ב, המצטרפים אל חילול המצבות בבית הקברות היהודי בסנט לואיס ואל עשרות ומאות אירועים דומים רק בחודשיים וקצת שעברו מאז הבחירות בארה"ב. בארה"ב, יותר יהודים חווים עליה מטרידה בתקריות אנטישמיות – תופעה שבארה"ב היה נדמה שכבר נעלמה כליל. לא מדובר רק באמירות, התבטאויות ואיומים, אלא בתקריות אלימות.

הימנעותו הארוכה של טראמפ מגינוי של תקריות אנטישמיות מצטרפת לא רק אל הריבוי המטריד של אותן תקריות, ולא רק אל הימנעות מכוונת של הבית הלבן של טראמפ מציון מיוחד של שואת העם היהודי, אלא גם אל העובדה שמדובר בנשיא אמריקאי שנתמך על ידי אנטישמים, שמאז שנבחר גל האנטישמיות במדינתו הולך ומתגבר.

המאבק נגד גל האנטישמיות בארה"ב אמור היה להטריד את הנהגת מדינת ישראל, אשר שותקת נוכח גל זה. מי ששמחו לגנות את הלייבור של ג'רמי קורבין על כל אמירה של כל חבר מפלגת השמאל, שותקים מול שלל תקריות אנטישמיות בארה"ב המטרידות את יהדות ארה"ב. ישראל תמיד ראתה עצמה כבית לעם היהודי, בעלת אחריות כלפי יהדות התפוצות – לא רק בקיומו של חוק השבות, אלא גם באספקת אבטחה למוסדות יהודיים בעולם. רבים מיהודי העולם מקבלים את היות ישראל מוקד העם היהודי, וראש הממשלה, הנשיא ואף שרים וח"כים מתקבלים בעולם כנציגי העם היהודי כולו – ולא רק של אזרחי ישראל. בימים נוחים, הם עושים בכך שימוש לאיסוף תרומות, לגריפת תמיכה ציבורית במדינות העולם או הזדמנות לנסיעה אטרקטיבית לחו"ל. בימים הרעים מצופה מהם לעמוד לצד יהדות התפוצות.

> מדינה אחת, שתיים או עשרים – אין לנו זכות להכריע לגבי עתיד השטחים

בגידה ביהדות ארצות הברית בשם אינטרסים צרים. בנימין נתניהו בוועידת איפא"ק, 2012 (עמוס בן גרשום / לע"מ)

בגידה ביהדות ארצות הברית בשם אינטרסים צרים. בנימין נתניהו בוועידת איפא"ק, 2012 (עמוס בן גרשום / לע"מ)

כן, הכיבוש משחית

היה ראוי שנתניהו יגנה כל גילוי אנטישמיות במקום לשתוק כשנשיא ארה"ב העומד לצדו מתחמק מגינוי. היה ראוי גם שהנשיא ריבלין – שכחבר כנסת ושר לא עשה דבר כדי לקדם את חזון המדינה האחת, ישקיע יותר בקשר עם העם היהודי שהופך מאוים יותר, מאשר בפיזור עוד הצהרה חלולה על החלת ריבונות ביהודה ושומרון – שגם הוא יודע שלא תקרה לעולם.

מדהים לראות כיצד הימין הישראלי זנח את ההגנה על יהודי העולם. עיתונאים, פעילים פוליטיים וכמה נבחרי ציבור מהשמאל הישראלי מגנים את הגל האנטישמי (כמובן, במקביל לרבים מאנשי הציבור בארה"ב – ביניהם הילרי קלינטון, למשל). זאת מול שתיקתם של ראש הממשלה, נשיא המדינה, שרים וחברי כנסת מהימין והמרכז הפוליטי בישראל, זו שתיקה מבישה המציגה את ישראל כמדינה צבועה כפוית טובה כלפי יהדות ארה"ב ויהדות התפוצות בכלל. כל אלו מצטרפים אל הניכור של חברי הקואליציה בישראל כלפי הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בארה"ב ובעולם.

והעניין המשמעותי ביותר הוא כי אם שאלתם את עצמכם עד כמה הכיבוש משחית, עד כמה הכיבוש וההתנחלויות לקחו את הימין וכל הנהגת המדינה כבני ערובה – ראו את השתיקה המבישה של כלל השרים, ראש הממשלה, נשיא המדינה וכל גורם ישראלי רשמי כלפי התקריות והאמירות האנטישמיות בארה"ב. שימו לב שהרוב המוחלט של המגנים אותן, הם אנשי שמאל. אין לכך כל סיבה, מלבד העובדה שהימין הפך מחנה של נושא אחד (חסר תכלית) שבשבילו מוכנים למכור את המדינה בשביל ארץ ישראל השלמה, ואת יהדות העולם בשביל אמירה מעורפלת וחסרת אמינות של נשיא אמריקאי הזוי.

עמיר סגל, גר בירושלים. מנכ"ל עמותת 'עובדים'.

> טראמפ ונתניהו הם בעלי ברית במאבק אבוד

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf