האפרטהייד הישראלי ומבחן המריחואנה

מאת מיכאל שפר עומר-מן

דמיינו רגע את התמונה הבאה: ישראלי ופלסטיני מבלים יחד במקום כלשהו בגדה המערבית. אולי הם שני אקטיביסטים שמפיגים קצת את המתח אחרי הפגנה קשה במיוחד. אולי הם חברים ותיקים, או מעסיק ומועסק, מפטפטים על כוס קפה מחוץ לבית של אחד מהם. אחד מהם מוציא מהכיס סיגריית מריחואנה מגולגלת, ג'ויינט, והם מעשנים ביחד.

לפתע מגיח מולם שוטר ישראלי. הבחור הפלסטיני נעצר. הישראלי מסיים את העניין עם אזהרה או קנס סמלי. זה יהיה בדיוק המצב אם החוק לאי-הפללה של המריחואנה עליו עובדים כעת בכנסת אכן יעבור.

זה המצב מפני שבגדה המערבית קיימת מערכת חוק כפולה: מערכת אחת של חוקים ובתי משפט לבעלי האזרחות הישראלית, ומערכת אחרת עבור הפלסטינים – באותו המקום בדיוק.

ישראל שולטת על הגדה המערבית באמצעות כיבוש צבאי. משמעות הדבר היא שמזה כחמישים שנה הצבא הוא הריבון בשטח והחוק המיושם הוא החוק הצבאי. וזה היה איכשהו הגיוני, עד שמתנחלים החלו לעבור ולהתגורר בגדה. ואנחנו הרי לא היינו רוצים לראות אזרחים ישראלים מובאים בפני בתי משפט צבאיים, שמלכתחילה הוקמו במחשבה על "אוכלוסיית האויב", נכון? ודאי שלא.

על כן הכנסת עשתה את מה שכל כובש הגיוני אשר החליט להעביר אוכלוסיה אזרחית שלו לשטח כבוש היה עושה: היא העבירה "תקנות חירום" התקפות כל עוד ישראל נמצאת רשמית ב"מצב חירום" (מצב נצחי בישראל), המעניקות לבתי המשפט הישראלים סמכות שיפוטית על הפרות חוק שביצעו אזרחים ישראלים בגדה המערבית הכבושה – מחוץ לשטחה של מדינת ישראל.

> מתנחלים, בהם איש מד"א, תקפו מפגינים וצלמים בנבי סאלח

עכשיו, בואו נחזור לאותה סיטואציה דמיונית: ישראלי ופלסטיני מעשנים ביחד את אותו הג'ויינט בדיוק. הם עומדים בדיוק באותו המקום. הם נתפסים על ידי אותו השוטר עצמו. האחד הופך לפושע שיובא בפני בית משפט צבאי עם 99 אחוזי הרשעה ויהיה צפוי למאסר בבית כלא צבאי. השני ילך לדרכו.

האם זה אפרטהייד? ואם לא, אז מה זה? ברצינות, אם יש לכם הגדרה טובה יותר, נשמח לקרוא בתגובות. הצעות יצירתיות במיוחד עם התייחסויות למריחואנה יזכו בניקוד נוסף.

מערכת החוק הכפולה קיימת, כמובן, עם או בלי אי-הפללה של מעשני מריחואנה. הג'ויינט הוא רק דרך קלה להדגים עד כמה המציאות הזו היא מגוחכת ומעוותת מוסרית.

ורק כדי לסבך את הדברים עוד קצת: הדוגמה של המריחואנה שבה השתמשתי במאמר הזה תקפה רק במרבית שטחי הגדה המערבית, באזורים בהם לצבא הישראלי יש שליטה מוחלטת, שהם גם מרבית האזורים שבהם ישראלים ופלסטינים באים במגע זה עם זה. מערכת חוק כפולה אחרת לגמרי מתקיימת ב-18 אחוז מהגדה המערבית המוגדרים שטחי A, שם לרשות הפלסטינית יש סמכות חוקית על האוכלוסיה הפלסטינית, אבל לא על זו הישראלית. ביתר 72 האחוזים בגדה, המשטרה הפלסטינית מנועה על פי רוב מלפעול, בוודאי שלא בלי אישור מפורש של הצבא הישראלי.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי ועורך מגזין 972+. הפוסט פורסם בגרסה אנגלית לראשונה ב-972+ ותורגם לעברית על ידי אורלי נוי.

> עכשיו גם ילדים פלסטינים חולי סרטן הפכו לסכנה קיומית