newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ארבעה נפצעו מירי בהפגנות בגדה לציון יום השנה לכיבוש

חיילים מחקו תמונות ושברו מצלמה של צלם בבלעין, ירו ופצעו ארבעה מפגינים, ופיזרו הפגנות בכל רחבי הגדה המערבית. יום השנה לכיבוש - פרויקט מיוחד

מאת:

כתבו: יעל מרום וחגי מטר

ברחבי הגדה התקיימו היום הפגנות לציון 47 שנות כיבוש ("יום הנכסה"), ובסימן הזדהות עם מאות האסירים אשר שובתים רעב בבתי הכלא בישראל. עשרות משובתי הרעב, שמנהלים מאבק לא אלים נגד השימוש שעושה המדינה במעצרים מנהליים, אושפזו בשבועות האחרונים בבתי חולים.

עשרות תושבי נבי סאלח, יחד עם פעילים בינלאומיים וישראלים, צעדו היום בהפגנה השבועית בכפר. במהלך ההפגנה החיילים ירו גז מדמיע, וכדורי גומי לעבר המפגינים, שניסו להגיע כמידי שבוע אל אדמות הכפר והמעיין שהופקעו לטובת מתנחלים. מספר מפגינים נפגעו באורח קל משאיפת גז.

הפגנה לציון 47 שנים לכיבוש בכפר נבי סלאח (צילום: חיים שוורצנברג)

הפגנה לציון 47 שנים לכיבוש בכפר נבי סאלח (צילום: חיים שוורצנברג)

בהפגנה שהתקיימה בכפר ניעלין נפגע אחד המפגינים ברגלו השמאלית מתחת לברך, ככל הנראה מירי כדורי טוטו. הוא קיבל תחילה טיפול בשטח על ידי חובש פלסטיני, אולם אז הגיעו החיילים, שחצו את הגדר, עצרו אותו תוך שהם מכים את החובש והעבירו אותו לצד השני של הגדר. רק לאחר שעוכב על ידי החיילים במשך כשעתיים, הועבר הפצוע לאמבולנס פלסטיני והוא מטופל כעת בבית חולים ברמאללה. במהלך הזמן שעוכב הוא טופל על ידי רופא צבאי.

מארגון "בצלם" נמסר גם כי לבית החולים ברמאללה הגיעו שלושה פצועים נוספים מירי טוטו שנפצעו בהפגנות שהתקיימו בא-רם, קלנדיה וג'ילזון. הפגנות נוספות התקיימו גם בכפר קדום, ליד התנחלות קדומים, ובכפר אל-מעסרה, שבדרום בית לחם. ההפגנה באל-מעסרה התקיימה למרות שאתמול לפנות בוקר עצרו חיילים את אחד ממארגני המאבק העממי בכפר, מחמוד זוואהרה.

כמדי שישי, קצת אחרי השעה אחת בצהרים החלו גם תושבי בלעין ופעילים ישראלים ובינלאומיים לצעוד לעבר חומת ההפרדה. עשר דקות לאחר שהגיעו לחומה החלו החיילים לירות רמוני גז והלם לעבר המפגינים. במהלך ההפגנה נתפס הצלם חמדה אבו-רחמה על ידי חיילים שהורו לו למסור את מצלמתו. אבו רחמה התנגד אולם החיילים לקחו את המצלמה בכוח והחזירו אותה כעבור כשלושים דקות כשהיא שבורה והתמונות שהיו עליה נמחקו. על פי דיווחים ראשוניים של תושבי הכפר במהלך ההפגנה נפגעו שני צעירים מירי כדורי גומי של הצבא. השניים פונו לבית חולים. מצבם עדיין אינו ידוע.

[תוספת] תגובת דובר צה"ל שהגיעה ביום חמישי (12 ביוני, שבעה ימים לאחר שנשלחה בקשה לתגובה) מאשרת כי נעשה שימוש בירי בתחמושת מסוג 0.22 "לאחר שימוש באמצעים לפיזור הפגנות באופן הדרגתי ולאחר כריזות חוזרות ונשנות של הכוח לפנות את האזור". עוד נמסר כי "במעבר קלנדיה, נפצעו שני פלסטינים באורח קל מירי זה והמתפרעים נמלטו מהנקודה. בנעלין ובא- רם, נפצעו שני פלסטינים ופונו על ידי הסהר האדום עם פציעות באורח קל".

מצלמתו של הצלם חמדה אבו רחמה מהכפר בלעין נלקחה בכוח על ידי חיילים (צילום: חמזה בורנאט)

מצלמתו של הצלם חמדה אבו רחמה מהכפר בלעין נלקחה בכוח על ידי חיילים (צילום: חמזה בורנאט)

המאבק העממי בגדה המערבית מתגלגל בצורות משתנות מזה כ-12 שנים, ממש מהימים הראשונים של בניית גדר ההפרדה.

בשיאה של האינתיפאדה השנייה – רוויית הדם וההרג בפיגועים ובמבצעים הצבאיים – בחרו חקלאים בכפר הפלסטיני ג'יוס להגן על אדמתם מפני הגדר באמצעות כלים של התנגדות לא חמושה (ולא אלימה ברובה) שאותם למדו מהאינתיפאדה הראשונה. הם יצאו להפגנות, נקשרו לעצים, חסמו דחפורים, הזמינו פעילים ישראלים ובינלאומיים לתמוך ולהצטרף, הפיצו תמונות ומידע בתקשורת, ובסוף הצליחו להזיז את תוואי הגדר כך שהנזק שגורמת להם הגדר יפחת (אך לא יבוטל).

מה שהתחיל עם כמה חקלאים בג'יוס הפך תוך כמה שנים לצורת ההתנגדות והמאבק העיקרית של הפלסטינים בגדה המערבית, לצד הדיפלומטיה והקריאות לחרם. בכל מקום לבשה ההתנגדות צורה קצת אחרת; פה הפגנות ליד הגדר, שם הקמת מאחז פלסטיני במחאה נגד ההתנחלויות; בכפר אחד מתחפשים לדמויות מאווטאר, באחר לסנטה קלאוס ובמקום אחר למרטין לותר קינג. ועדות עממיות הוקמו כדי לתאם את הפעילות בתוך כל כפר ועיר בין הפלגים השונים ובין העירייה ואנשי הדת. פעילים ישראלים וזרים הפכו כמעט בני בית במקומות רבים שבהם צעדו ביחד, התנגדו ביחד, ויחד גם הוכו, נעצרו או נורו.

פלסטינים התעמתו עם חיילים במהלך ההפגנה השבועית בכפר אל-מעסרה. תושבי הכפר מפגינים נגד הכוונה לבנות את גדר ההפרדה על אדמתם באופן שיוביל לניתוק מאדמותיהם החקלאיות (צילום: אקטיבסטילס)

פלסטינים התעמתו עם חיילים במהלך ההפגנה השבועית בכפר אל-מעסרה. תושבי הכפר מפגינים נגד הכוונה לבנות את גדר ההפרדה על אדמתם באופן שיוביל לניתוק מאדמותיהם החקלאיות (צילום: אקטיבסטילס)

במשך 12 השנים האחרונות עשרות כפרים השתתפו במאבק העממי, מי ביותר התמדה ומי פחות, ועם רמות שונות של הצלחה. בכל מקום כמעט הגיב הצבא באותו אופן: רימוני הלם וגז, מכות, ירי שפצע מאות והרג למעלה מעשרים מפגינים, פשיטות ליליות, עוצרים ואיומים, מעצרים ושפיטות של פעילים. כפרים כמו בלעין ונבי סאלח הפכו לסמלים בינלאומיים להתנגדות אזרחית בלתי מזוינת נוכח הדיכוי של המשטר הצבאי הישראלי, ומנהיגים ואמנים מכל העולם עלו לרגל לאתרי המחאה.

גם כיום, כשהיקף המחאה מצומצם יותר וכמעט ולא שומעים עליה בתקשורת הישראלית, ממשיכים להפגין מאות אנשים לפחות כל יום שישי בבלעין, ניעלין, אל-מעסרה, קדום, נבי סאלח ומקומות נוספים. בעיניהם, הם לא רק נאבקים על האדמה, הם גם מסמנים ליתר הפלסטינים את הדרך למאבק הגדול הבא.

(בלינקים האלה אפשר למצוא היסטוריה מורחבת של המאבק העממי ושל כישלונותיו והצלחותיו).

באנר 47 שנות כיבוש לתוך פוסט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf