newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פלסטינים ונוצרים? הכנסת רוצה לקרוא לכם "ארמים"

בלי יותר מדי תשומת לב ציבורית אישרה לאחרונה הכנסת טרומית הצעת חוק שנועדה להאיץ את תהליכי הבידול והגיוס לצבא המכוונים מלמעלה של נוצרים ערבים. בישראל אין לפי חוק זהות ישראלית, אבל ארמים? זה כן

מאת:

כותבת אורחת: מהא נקיב

באותו יום רביעי לפני כחודש, כאשר הבולדוזרים הרסו בתים באום אל-חיראן, והיד הייתה קלה על ההדק, וכאשר כל החברה הערבית פלסטינית בארץ, כולל ח"כים מהרשימה המשותפת, היו עסוקים בניסיון להדוף את ההסתה והשקרים של שרי הממשלה – עברה לה בשקט בשקט וכמעט ללא התנגדות, בכנסת הצעת חוק בקריאה טרומית. שמה בישראל: "הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למבקשים להירשם כארמים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016".

במסגרת ההצעה מוצע לקבוע הוראת שעה לחמש שנים, לפיה אדם המנהל הליך לקבלת פסק דין הצהרתי המעיד על היותו ארמי, יהא זכאי לסיוע משפטי ולפטור מאגרת בית משפט. הצעת החוק עברה בתמיכת הממשלה וללא קריאות ביניים. כאמור, כל הח"כים מהרשימה המשותפת היו עסוקים בענייני אום אל-חיראן.

היא עלתה במליאת הכנסת כמו הצגה מוצלחת, עם השחקנים הנכונים והמוכשרים ביותר לתפקיד: בצלאל סמוטריץ' שימש כיו"ר הישיבה, ח"כ עודד פורר העלה את ההצעה ושרת המשפטים איילת שקד השיבה על ההצעה. אף ח"כ באולם לא ניסה לגרוע מההרמוניה שבסצנת "נס תחיית העמים העתיקים", שהגיח לעולם ביד האלוהית של נציגי הדמוקרטיה הציונית. זהו נס תחייתם של הארמים, ויתכן שבקרוב גם הפיניקים, האשורים והפרעונים יקומו לתחיה בידי ממשלת ישראל. אפילו ישוע, בנה של מריה הבתולה, לא הקים לתחייה עמים שלמים אלא רק בקושי את לזרוס.

> מדינה אחת, שתיים או עשרים – אין לנו זכות להכריע לגבי עתיד השטחים

המציע, אותו ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו, כמובן לא החמיץ על הדרך הזדמנות להסית נגד ועדת המעקב והח"כים הערבים, ודקלם את העמדה המשטרתית על "פיגוע הדריסה" באום אל-חיראן. הוא אף טען שהקהילה "הארמית נוצרית" מונה כ-130 אלף איש. כלומר שלשיטתו הנוצרים במדינה כמעט כולם הם בעצם ארמים. מאיפה הוא הביא את הנתון הזה? איך הוא יודע שהם ארמים? האם שאל מה דעתם בעניין?

מעל בימת הכנסת עוד הוסיף חבר הכנסת כי "לשני העמים, העם היהודי והעם הארמי, יש שורשים משותפים והיסטוריה משותפת. כשאני שומע את חברי מהעדה הארמית מתפללים בשפה הארמית – אז אנחנו רואים כמה המורשת שלנו וההיסטוריה שלנו משותפות כאן, דווקא בארץ-ישראל. אם זה הקדיש, או ספר דניאל, או הגדת הפסח שלנו או התלמוד, שאנחנו מוצאים בהם את השפה הארמית".

אכן, ח"כ פורר צודק: המורשת וההיסטוריה של היהודים והנוצרים היא כל כך משותפת, ואפילו מאוד משותפת, כי הרי ישוע היה יהודי, נצר לדוד המלך, ובפעולותיו ניסה לעשות רפורמה בתוך היהדות עצמה. לפי מסורות מסוימות, אמו מריה סרגה את הפרוכת לארון הקודש. לכן הייתי מציעה לממשלה לחבק את שאדי חלול, יו"ר האגודה הארמית בישראל, ואת קומץ חבריו, ולאפשר להם להיות זרם רפורמי ביהדות. אך כמובן שאת זה בטח הדמוקרטיה של פורר וסמוטריץ' לא תוכל לסבול. כי מבחינת האדונים היהדות היא קו אדום. פורר הוסיף לדבריו: "התמיכה בהצעת החוק הזו היא עדות לחוסנה של הדמוקרטיה בישראל ולציונות היפה, שמכירה בכל הלאומים, וגם תשובה לאותה בדלנות ערבית פשיסטית, כפי שהם מנסים לקדם".

לאן נעלם עם ישראל?

ואם עסקינן בדמוקרטיה אני רוצה להתייחס לפסק דין משנת 1972, פס"ד טמרין, שדן בסוגיה דומה מאוד. אומנם פסק דין זה הגיע כבר לגיל העמידה אך אני מניחה שעדין כוחו במותניו. והנה הוא:

"ערעור זה – דינו להידחות. המערער מבקש פסק-דין המצהיר על שייכותו ללאום הישראלי. הצהרה זו דרושה לו כדי שפסק הדין ישמש תעודה ציבורית לצורך רישום הפרט של לאומו במרשם האוכלוסין… אין משמעות למבחן ההרגשה הסובייקטיבית של אדם פלוני בדבר השתייכותו ללאום אלמוני, בלי שניתן לקבוע על פי קריטריונים כלשהם, שאותו לאום הוא בנמצא. אין מקום לטענה שחל בישראל פירוד מהעם היהודי ונוצרה אומה ישראלית נפרדת.

"אין לראות בעדותו של אדם יחיד, שהוא חושב את עצמו לבן לאום ישראלי וכי מספר אנשים אחרים החושבים כמוהו, משום ראיה לקיומו של לאום כזה. העיקרון של זכות ההגדרה העצמית הלאומית נועד לחול על עמים ולא על רסיסי עמים. אין צורך לעסוק כאן בהגדרת המושג 'אומה' שכן לפי הרגשתי כשופט היושב בתוך עמו, ואולי מידיעה שיפוטית, יכול אני לומר בפה מלא כי אין אומה ישראלית קיימת בנפרד מאומה יהודית. לא ניתן לראות ברגע זה אפילו התחלה של פירוד האומה לשתיים, לאומה יהודית ולאומה ישראלית".

> בתום 12 שנות מאבק בבלעין, גם הצבא אימץ התנגדות לא אלימה

נוצרים חוגגים את חג המולד ביפו, 2015 (תומר נויברג / פלאש90)

אז גם הם ארמים? נוצרים חוגגים את חג המולד ביפו, 2015 (תומר נויברג / פלאש90)

בפסק דין זה אנו רואים שכאשר הבקשה להכרה בזהויות שונות עלולה לחלק את העם היהודי "לרסיסי עמים" היא נדחתה על הסף, מאחר שאחדות העם היהודי חשובה יותר. לעומת זאת עכשיו, כאשר מתבקשת הכרה בזהויות שמחלקות את העם הפלסטיני למולקולות, היא מוצאת עידוד, תמיכה וחיבוק מצד המחוקק בשם הדמוקרטיה, וחופש הביטוי לקבוצת מיעוט.

עוד קובעים השופטים שלמעשה לא קיימת אומה "ישראלית" הנפרדת מהאומה היהודית. התוצאה הישירה של הבחנה זו היא שהלאום הישראלי לא יכול להיות רלוונטי לאזרח הפלסטיני, שאינו יהודי. כלומר, מאבקנו כפלסטינים על זהותנו הפלסטינית הוא מאבק של להיות או לא להיות, המדינה פעלה מאז קיומה לא רק לנשל אותנו מהקרקעות שלנו, נכסינו ותרבותנו – אלא אפילו מזהותנו, ופעלה להותיר אותנו חסרי כל זהות. כל פעם שהעלינו את נושא זהותנו הפלסטינית, ננזפנו על כך שאיננו רואים את עצמנו כישראלים, למרות שהשם ישראל הוא שם יהודי, והזהות הישראלית אינה יכולה להתקיים ללא הזהות היהודית.

אם תעבור הצעת החוק של ח"כ פורר את שלושת הקריאות הדרושות, אולי מן הראוי להעמיד את הדמוקרטיה של המדינה היהודית במבחן נוסף. זהו אמנם מבחן פשוט וקל, אך הכישלון המוחלט שלה כמעט מובטח: האם במסגרת הפתיחות לדמוקרטיה, לשוויון ולכבוד לזהויות מיעוט תסכים המדינה להכיל גם את זהותנו הפלסטינית? האם אזרחים שיפנו לקבלת אותו סיוע משפטי או "תעודה ציבורית" לתיקון רישום במרשם האוכלוסין כפלסטינים – ייהנו גם הם מנדיבות המחוקק? כמובן שאת המבחן הזה יבקשו לנסות רק אזרחים בודדים, ולא תהיה ממש נהירה באוטובוסים ללשכות רשות האוכלוסין. הרי כמה אנשים כבר ירצו רישום פלסטיני בתעודת הזהות, נוכח המחיר שישלמו בפעם הבאה שיפגשו שוטר שיגיד להם "ג'יב אלהויה"?

מהא נקיב היא פעילה חברתית-פוליטית בלוד, הייתה חברת מועצה בעירייה ובעבר שימשה כמזכירת סיעת חד״ש וסיעת הרשימה המשותפת בכנסת

> כסף-חינוך-כסף: כך נשמר הסדר החברתי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf