ביקור זועם בבתים של בעלי ומנהלי רשת מגה

השבועיים האחרונים היו קשים לי באופן אישי. המראות של חברינו מובלים באזיקים למעצר, וההבנה שזה יכולתי להיות אני או פעילים אחרים שם במעצר, הייתה קשה לי. המחשבה שאנחנו נכנסים כאן לשלב חדש שבו הדיכוי והטרור של המדינה מתחיל להיות מופנה גם נגד פעילים יהודים. מצד אחד, היה ברור שנגיע לשם, אך מצד שני ההתגלמות של אותה תנועה, כשהיא מתממשת במציאות, מעציבה. במיוחד למי שיש לו ילד.

ולכן היו אלה דווקא פעילי השטח, ולא ים המאמרים והכתבות בנושא, שהפיחו בי תקווה. העובדה, כי למרות האיומים בדמות מעצרים פוליטיים פעילים ופעילות יצאו להאבק ולהפגין נגד הממשלה והמערכת בכלל, הראתה כי האמירה הדיאלקטית שכל דיכוי מוביל להתנגדות, נכונה גם כשמדובר בשמאל היהודי. אז הנה לקט של פעולות מחאה מהשבוע האחרון:

ביום רביעי הגיעו פעילי "באים" (שבעברם נקראו "באים לבנקאים") אל בתיהם של מנהלי ובעלי רשת "מגה" בכל הארץ. פעילי הקבוצה, שחרטה על דגלה מאבק אישי בבעלי ההון, שמנצלים ועושקים מיליונים אך נהנים מהגנת המערכת, החליטו השבוע להפגין מול אלה שקשורים להתנהלות הכלכלית הנוראית בחברת מגה. לדברי הפעילים, ההפגנות נערכו מול בתיהם של אנשים שריסקו את חייהם של עובדי מגה בזמן שגרפו הון לעצמם. המטרה: להעביר את המסר שכל אחד ואחת מהם נושאים באחריות אישית. הפעילים גם עצרו בביתו של בנט, שיצא אליהם לבסוף, ומולו מחו על המעצרים האחרונים של פעילים פוליטיים.

פעולת "באים" כללה הפגנות מול בתיהם של דודי ויסמן, יו"ר מגה לשעבר, באבן יהודה, של רביב ברוקמייר, מנכ"ל מגה, ברחובות, של שרגא בירן, בעל השליטה בחברה, ושל אביגדור קפלן, יו"ר מגה הנוכחי, ברעננה (ראו סרטון להלן, שצילם רותם בן נון).

> הממשלה צריכה להתערב ולהציל את "מגה" מקריסה

"זו הייתה פעולת סולידריות עם עובדי מגה ותביעת ממנהלי ובעלי השליטה לקחת אחריות אישית", אומר יגאל רמב"ם, אחד מהפעילים שהשתתפו בהפגנות. "בעצם באנו להבהיר שהם לא יכולים להמשיך כרגיל בחייהם כש-3,500 עובדים עלולים לאבד את מקור פרנסתם. כשהם במשך שנים חילקו דיבידנדים למקורבים.

"עצרנו גם אצל בנט בגלל האג'נדה הגזענית שהוא מקדם, ובסולידריות עם פעילי השמאל העצורים. אנחנו בפתחה של מגמה מסוכנת של רדיפה פוליטית, שכבר אינה מכוונת רק לפלסטינים אלא מופנית לכל מי שמתנגד למשטר".

בכלא וברחוב למען השלום

יום למחרת בלילה התקיימה הפגנה מול מגרש הרוסים במחאה על המעצר הפוליטי של עזרא נאווי, גאי בוטביה ונאסר נוואג'עה. מאז ימי ההפגנות הגדולות של שייח' ג'ראח (2009-10), המראה של מאות מפגיני שמאל צועדים ברחובות ירושלים הפך נדיר, ועוד בחמישי בלילה, כשבעיר מפטרלים נוער החולצות החומות של להב"ה.

בהקשר זה חשוב להזכיר שההפגנות בשייח' ג'ראח הסתיימו לא רק בגלל מגוון סתירות פנימיות בתוך קבוצת הפעילים, אלא גם בגלל שהמשטרה נכנעה לדרישה לאפשר לנו להפגין בתוך השכונה, והפסיקה את המעצרים הסיטונאיים שלנו כל שבוע. נראה שדווקא כשהממסד עוצר ומדכא אותנו, תנועת ההתנגדות פורחת. ואולי יש כאן בעיה שצריך לפתור: מדוע אנחנו נלחמים בכל הכוח רק כאשר חרב השלטון מונחת על צווארנו?

> עונת הציד: למה ברור שמטרת המעצרים היא כלל מתנגדי הכיבוש

ומכאן לתנועת "נשים עושות שלום", שמגיעות בשבועות האחרונים בימי שישי לבתיהם של נציגי הממשלה והאופוזיציה לתבוע מהם לשבת למשא ומתן מדיני. אפשר לטעון שיש משהו נאיבי בהליכה לבתיהם של מי שהתגאו בהריגת פלסטינים ובציפייה מהם להכיר בעם הפלסטיני כשווה זכויות וכראוי למדינה. ועדיין, המחוייבות של התארגנות הנשים הזאת לפעולות ראויה להערכה.

ביום שישי הזה הגיעו המפגינות לביתו של נתניהו, השר בנט, השר כץ, וביתו של ח"כ לפיד. אצל בנט, שכנראה כבר עייף מסדרת ההפגנות מול ביתו השומר מחוץ לבית תבע מהם תעודות זהות, והזמין שוטרים שהתעמרו במפגינות ועיכבו אחת מהם.

ולקראת סיום כתיבת הכתבה אני רואה שחגי השיג אותי וכתב על הפגנה שנערכה היום מול בית הכלא הצבאי בתמיכה בתאיר קמינר, סרבנית הגיוס.

כך שבאמת – היו אירועים חיוביים השבוע. יש גם ממה להתעודד.

> הפריפריה מתעוררת: התנועה שרוצה לאחד את כל החצרות האחוריות