newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צדק נוסח ישראל: באסל גטאס ייענש יותר מאלאור אזריה

בלב פרשת ח"כ באסל גטאס שבחר שלא לנהל משפט, עומדות שתי אמיתות שעליהן אף אחד לא רוצה לדבר: מצב האסירים הפלסטיניים, והעלמת העין של הרשויות מהטלפונים הניידים. כמה מילים בשולי עסקת הטיעון שנסגרה השבוע

מאת:

ברכות ליועץ המשפטי לממשלה ולכנסת ישראל לרגל הקרקפת הערבית האחרונה שתלו על חגורתם: במסגרת עסקת הטיעון שגובשה, חבר הכנסת באסל גטאס יתפטר מהכנסת ויהיה צפוי למאסר בפועל של כשנתיים, לאחר שהודה בחלק מהסעיפים בפרשת הברחת מכשירי הנייד לאסירים ביטחוניים בכלא קציעות.

הסיפור הזה החזיר אותי אחורה כעשר שנים, עת הגשתי תכנית אקטואליה יומית בתחנת הרדיו הפלסטינית-ישראלית "כל השלום". במסגרת התכנית, הייתי מעלה לשידור מפעם לפעם אסיר מנהלי, רמזי שמו, שדיבר איתנו מבין כותלי הכלא. השיחות איתו נסובו רובן ככולן סביב התנאים הקשים של האסירים הביטחוניים, ושורת ההתעמרויות שהיו נתונים להן. רמזי עצמו יצא מהכלא אחרי שמעצרו המנהלי חודש שלוש פעמים. בשנים שעוד היינו בקשר לאחר שחרורו הוא היה עסוק בעיקר בשיקום חיי המשפחה שלו ובשיקום בריאותו. הוא נפלט מהכלא שבר כלי, מבלי שנאמר לו מעולם במה הואשם או על מה ישב.

> דילמת האסיר של באסל גטאס

באסל גטאס במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

באסל גטאס במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

שני סודות גלויים בסיפור הזה: ראשית, התנאים הבלתי אנושיים להם זוכים האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל, הרחק מעין הציבור או התעניינותו, ושנית, שבאגפים של "הביטחוניים" יש לא מעט מכשירים ניידים. עובד של אחד מארגוני זכויות האדם סיפר לי פעם שבתום ביקור שגרתי שלהם במספר בתי כלא, בשיחה שלא לציטוט אמר לו אדם בכיר בשב"ס שלא רק שהם יודעים שיש לביטחוניים ניידים, אלא שזה טוב למערכת – גם עוזר לשחרר קצת לחץ אצל האסירים, וגם מאפשר מעקב נוח אחרי הקשרים שלהם עם העולם שמחוץ לחומות. מי שמכחיש את ההסכמה-שבשתיקה הזו, פשוט משקר.

מול מערכת כזו, לבאסל גטאס לא הייתה ברירה

העובדה הפשוטה היא שפרשת גטאס לא היתה קשורה מעולם לביטחון המדינה, אלא למסע הדה-לגיטימציה המתמשך נגד בל"ד במטרה הברורה לסמן אותה כסוגיה ביטחונית. החל מהניסיונות החוזרים והנשנים לפסול את המפלגה ואת נציגיה מלהתמודד לכנסת, דרך כינויים של חברי הכנסת שלה שוב ושוב בתואר "מחבלים" וקריאתו של השר ליברמן לשלול מהם את אזרחותם, ועד לפשיטה ולמעצרים הליליים בסגנון סיירת מטכ"ל של עשרים מחברי המפלגה במסגרת חקירת ההתנהלות הכספית של המפלגה לפני מספר חודשים – ישראל הולכת ומשלימה את חליפת "האיום הביטחוני" שהיא מבקשת להלביש על המפלגה, לקראת סילוקה הסופי מהזירה. ואם גטאס לא היה מתפטר מרצונו, האם יש למישהו ספק שהכנסת הייתה מפעילה נגדו את חוק ההדחה, ששמה של בל"ד היה רשום עליו באותיות קידוש לבנה מיומו הראשון?

ככלל, מדינת ישראל נוטה להפגין את השיאים היצירתיים ביותר שלה כאשר זה מגיע לרדיפת פלסטינים – אזרחים או נתינים תחת כיבוש. מספיק להביט ברשימת החוקים המטורללים מעבר לכל דמיון שהכנסת העבירה בשנים האחרונות. אבל מוכרחים להודות שבפרשת גטאס, המדינה הצליחה לשבור אפילו את השיאים של עצמה.

זה מתחיל עם הפח שטמנו לגטאס השב"ס והשר לביטחון פנים גלעד ארדן, אשר אישר באופן חריג את ביקור הח"כ בכלא קציעות לאחר שמנע ביקורים מעין אלה במשך חודשים ארוכים קודם לכן. עם המידע המוקדם שבידם, במקום לפעול למנוע את ביצוע העבירה, העדיפו הרשויות לתמרן את גטאס במטרה להפילו במלכודת שטמנו לו. כמה תחכום! וזה ממשיך בשרשרת הקווים האדומים שהמערכת חצתה בפרשה הזו, בין היתר הפנייה החריגה של היועמ"ש לוועדת הכנסת בבקשה להסיר את חסינותו של גטאס ובכך לסלול את הדרך למעצרו של חבר כנסת מכהן, גיבוש כתב האישום לפני הליך שימוע תקין, ועוד.

מהן, אם כן, הברירות העומדות בפני חבר כנסת ערבי הניצב מול מערכת שסימנה אותו בצורה ברורה כל כך כמטרה? פחות או יותר הברירה בין נבלה לבין טריפה: לחתום על עסקת טיעון שגם בגרסתה "הקלה" כוללת סעיפים מופרכים, או לסרב לעסקת טיעון ולקחת את התיק לבית המשפט.

אפשר להניח שהדילמה הזו העסיקה את ח"כ גטאס לפני שבחר, "בלב כבד", כלשונו, ללכת על עסקת הטיעון. כאשר בוחנים לעומק את משמעות האלטרנטיבה, קרי משפט, אפשר גם להבין מדוע.

> כך נראה פלונטר: איך מגיבים להרפתקה של באסל גטאס?

רדיפה מכוונת נגד בל"ד (יונתן סינדל/פלאש90)

רדיפה מכוונת נגד בל"ד (יונתן סינדל/פלאש90)

ההליכה למשפט היתה אולי מאפשרת לגטאס להפוך את התיק לדיון עקרוני על אחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות את החברה הפלסטינית, סוגיית האסירים. אך בו בזמן, היא היתה כרוכה בהכרח גם במחיר אישי ומחיר פוליטי יקר ביותר. אין ספק שמשפט כזה, לו היה מתנהל, היה הופך למסמר האחרון בארון שהממסד הישראלי מתכנן מזה שנים לבל"ד. שורת הסעיפים הביטחוניים המופרכים בהם היו מנפחים את כתב האישום נגדו היתה הופכת את המשפט לבמה להמשך ההסתה הפרועה נגד הציבור הערבי בכלל ונגד מפלגת בל"ד בפרט. את זה ח"כ גטאס ביקש ככל הנראה למנוע, ובצדק. שלא לדבר על חוק ההדחה שהיה מופעל נגדו מיידית, תקדים חמור נוסף שנמנע עם החתימה על עסקת הטעון.

על פי נתונים שהגיעו ממשטרת ישראל בעקבות בקשת חופש מידע, בין השנים 2011-2015, מתוך 36,902 מעצרים על מה שמוגדר "עבירות ביטחון", 91.51% היו מעצרים של לא יהודים. מתוך 22,918 כתבי אישום שהוגשו בעקבות אותם מעצרים, 94.85% היו נגד לא יהודים. מקרב אזרחי ותושבי ישראל (לא כולל פלסטינים תושבי הגדה ורצועת עזה), שיעור הערבים בכלא עומד על מעל ל-43%, יותר מכפול משיעורם באוכלוסייה.

לאור הנתונים הללו, לאיזו מידת צדק יכול היה לצפות ח"כ גטאס ממערכת משפט שתפקידה המרכזי הוא לבסס ולשמר את הדיכוי נגד הפלסטינים ורק לווסת מפעם לפעם את עוצמתו? אם המערכת השקיעה כל כך הרבה משאבים, יצירתיות ונחישות בהפלתו של גטאס, עד כמה היא הייתה מוכנה להרחיק לכת כדי לקבל בתום המשפט הרשעה דרמטית במיוחד?

אפשר להאמין לגטאס שחתם על עסקת הטיעון בלב כבד, עסקה שגוזרת עליו מאסר בפועל חמור יותר מזה שנגזר על אלאור אזריה, חייל שהוציא להורג אדם גוסס המתבוסס בדמו. אבל במציאות שבה סיכוייו של פלסטיני לזכות למשפט צדק שואפים לאפס, זה היה כנראה הרע במיעוטו.

> הבידוד האכזרי של האסיר הפלסטיני וליד דקה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf