newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המלחמה על חיול באר שבע תגדיל את האי-שוויון בעיר

חזונו של ראש העירייה באשר לעתיד בירת הנגב נסמך בעיקר על צה"ל ואנשי הקבע. אלא שהסתמכות על פתרון צבאי לבעיותיה של העיר עלול להיות צרת רבים ולא חצי נחמה

מאת:

ללא ספק, צה"ל הולך להיות המעסיק הכי גדול של באר שבע. שני פרויקטים גרנדיוזיים מוקמים בימים אלה באזור בירת הנגב: קריית ההדרכה של צה"ל ("עיר הבה"דים), אשר תפנה קרקע יקרה במרכז לטובת נדל"ן ותוריד את הצבא לנגב, וקריית התקשוב של צה"ל, אשר אמורה להפוך את באר שבע ל"בירת הסייבר של ישראל" וליצור ביקוש אדיר לאנשי היי-טק מקומיים, בהם אלפי מתגייסים חדשים מקרב תושבי העיר.

> באר שבע: עיר עם פיצול אישיות בלב המדבר

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', הוא אחד התומכים הגדולים במה שהוא מכנה "שירות משמעותי בצה"ל". נציגי הצבא עובדים מאז תחילת כהונתו בשיתוף פעולה הדוק עם מערכת החינוך המקומית ועם אגף החינוך בעירייה במטרה לשפר את אחוזי הגיוס לצה"ל של בירת הנגב, מתוך תפיסה שאחוז מתגייסים גבוה פירושו ישוב איכותי. בעומר השכנה, אחד היישובים העשירים בישראל, הגיוס עומד על כמעט מאה אחוזים, רבים מהם לתפקידי קצונה ולחימה. בבאר שבע הנתונים עגומים לשיטתו של דנילוביץ': היא עומדת במקום ה-29, אבל הרבה מעל לתל אביב.

נתוני גיוס משקפים גם היבטים אחרים, מלבד כמה מהילדים שיושבים היום בכתה ילבשו מחר מדים. יהיו כאלה שלא יתגייסו, בגלל שצה"ל לא רוצה אותם מכל מיני סיבות, בהן רישום פלילי, התמכרות לסמים, בעיות נפשיות, תפיסה פוליטית ולאום.

אם על פי החזון באר שבע תהפוך לעיר צבאית, איזה עתיד יהיה בה למי שאינו בר גיוס, או לסרבן גיוס או שייך למיעוט אתני, או שהוא פציפיסט? רוב הדלתות ייסגרו בפניו. עם זאת, בהיעדר השקעות ממשלתיות אחרות, בבאר שבע נאחזים חזק בנעליו האדומות של גנץ, כמי שיוכל להושיע את העיר משיממונה.

החצר האחורית של באר שבע: שכונה ג'. לתושבים מעבר מחנות צה"ל לא ישנה דבר צילום: דני בלר

החצר האחורית של באר שבע: שכונה ג'. לתושבים מעבר מחנות צה"ל לא ישנה דבר
צילום: דני בלר

הקמת קריית ההדרכה של צה"ל בצומת הנגב עתידה להוריד לדרום אלפי חיילים בסדיר ובקבע. סימן שאלה גדול עומד סביב נכונותם של אנשי קבע לעזוב את הבית במרכז הארץ לטובת מגורים בבאר שבע, בעיקר סביב סוגיות של איכות חיים, חינוך הילדים ובעיקר תעסוקה לבני או בנות הזוג והזדמנויות קריירה. היצע העבודות בבאר שבע דל, השכר נמוך משמעותית מאשר במרכז הארץ וההזדמנויות לקידום מעטות.

> מאבק הדיור הציבורי בבאר שבע: כשהמשכורת לא מכסה אפילו את שכר הדירה

צמרת עיריית באר שבע לוטשת עיניים לכיוון האוכלוסייה האמידה של משרתי הקבע, כגורם שיחזק את העיר כלכלית ויניב תשלומי ארנונה. כבר כיום העיר מחולקת בצורה מאוד דיכוטומית בין שכונות חדשות, מטופחות וחזקות כלכלית, לבין שכונות ישנות, אשר מוזנחות חברתית ופיזית. הרוח המיליטריסטית, הנושבת מכיוון עיריית באר שבע מקבלת חיזוק לא רק מסיעות הימין במועצת העיר (דנילוביץ' החל את דרכו אמנם במפלגת העבודה אבל היום הוא מיודד פוליטית מאוד עם ישראל ביתנו והבית היהודי, שגם זכו בהישגים גדולים בבחירות בבאר שבע), אלא גם בפריטים המקשטים כמה מכיכרותיה של באר שבע: טנקים ומטוסי קרב, כמיטב המסורת הסובייטית.

האוכלוסייה של באר שבע כבר עתה אינה הומוגנית והיא מכילה בתוכה גם אלפים שאינם נמנים עם אוכלוסיות הנקראות לשירות. אוכלוסיות אלה ימצאו עצמן ממודרות בחינוך ומאוחר יותר, בתעסוקה. מולם יעמדו מי שהצבא יחפוץ בשירותיו. והכל רק אם אכן יהיו אלה שיסכימו לעזוב את מרכז הארץ לטובת ההזדמנות בנגב, או שיעדיפו לנצל את התחבורה הציבורית המקרטעת לנגב או את כביש 6.

עם העומדים ומחכים לתשובה נמנים אלפי הסוחרים במרכזי הקניות (באר שבע הינה בירת הקניונים של ישראל), שבימים רגילים פשוט יושבים ותופסים זבובים. ריבוי שטחי המסחר הביא לקניבליזציה והעיתונות הכלכלית מדווחת על כך בהרחבה. ללא ספק, פגיעה באתוס הבאר שבעי.

העיר באר שבע לא השכילה ליצור תעסוקה אמיתית, אלא מבקשת להיות עיר של שירותים ומסחר. הבעיה היא, שבשל בידודה הגיאוגרפי, היא פחות או יותר משק סגור: כמות החנויות גדלה, האוכלוסייה נשארה באותו גודל ויוקר המחיה עלה, כך שנותר פחות כסף פנוי.

באר שבע אינה עיר קלה. יש לה היסטוריה בעייתית של הזנחה וגם הישובים הבדואיים בסביבתה הקרובה שבעי מרורים. אלא שהסתכמות על פתרון צבאי בלבד עלולה לפתור אולי את בעייתם של מעטים, ולהעמיק עוד יותר את המצוקה אצל מי שהכי זקוקים לישועה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf