newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בגלל בג"צ מצבנו רע, בלי בג"צ יהיה רע יותר

שופטים בכירים בדימוס עסוקים בלהביע את דאגתם בתקשורת, אך הם אלה שהכשירו את השרץ הנוכחי, וזה מביש. ובכל זאת, בישראל יש לשלטון כוח עצום ללא מקביל בעולם הדמוקרטי. לכן, חובה לצאת לרחובות כדי למנוע את הסרת מעט הבלמים שעוד נותרו פה

מאת:

ממשלת נתניהו החמישית תחתור לרוקן את הרשות השופטת מתוכן. היא רוצה בית משפט צייתן, שמאשר כל דבר תועבה ומעניק חותמת כשרות לכל פעולה שנמצא לה הרוב הפרלמנטארי, או לחלופין בית משפט נטול שיניים שלא יכול לפסול חוקים של הכנסת ואף לא החלטות של הרשות המבצעת. האינטרס האישי המושחת של נתניהו להתחמק מהעמדה לדין משתלב עם האינטרס הסיפוחי-אפרטהיידיסטי של בני בריתו מהמחנה הלאומני-כהניסטי והופך את החזון הזה לאפשרי.

קשה להפריז בעומק השינוי שחקיקת חוקי התגברות או חוקים שיפשיטו מבית המשפט סמכויות ביקורת יביאו על המערך השלטוני הישראלי. לרוב בכנסת ולמערך הממשלתי בישראל יש סמכויות בעוצמה שאין לשום מקבילה שלהם בעולם הדמוקרטי. הלכה למעשה, למעט בתי המשפט, אין שום מערך של בלמים על כוחן של רשויות שלטוניות אלה, ומטבע הדברים מימוש כוח זה כרוך בפגיעה באינטרסים ולעיתים בזכויות של יחידים או של קבוצות מיעוט או קבוצות מוחלשות. די להיזכר בריצת האמוק של נתניהו עצמו לבג"צ (אוי הציניות) כדי להתלונן על ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה שלא אישרה לו לקבל תרומות למימון הגנתו, כדי להבין כמה משמעותית ויומיומית היא הביקורת השיפוטית על פעילות רשויות השלטון, עד שהפכה למאפיין בלעדיו-אין של שלטון חוק מודרני המכבד את זכויות פרט.

ולכן, בימים האלה כולנו רוצים להגן על שלטון החוק ועל זכויות המיעוט ולכן על בית המשפט העליון ועל מעמדו במערך השלטוני הישראלי. אבל…

שם, בשטחים הפלסטינים הכבושים, הם, השופטים, הניחו לימין האמוני לעשות כמעט ככל העולה על רוחם עד שהפך מאזוב שגדל כפרזיט לטורף שמאיים על היד המאכילה אותו. הרכב השופטים בדיון בבג"צ בעניין פסילת רשימת רע"ם-בל"ד לפני הבחירות האחרונות (הדס פרוש / פלאש90)

"מגיע להם"? אבל לא מגיע לנו!

האמת צריכה להיאמר שבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ סייע בגידול גידולי הפרא שמאיימים כעת לגזוז את מחלפות ראשו. כן, שנים רבות שבג"צ ניהל רומן עם דלילה משלו, היא תנועת ההתנחלות והכיבוש שזרעה את זרע האפרטהייד. שופטי ושופטות בג"צ הם שאיפשרו את הקמת ההתנחלויות, את הפקעת האדמות, את ניצול משאבי הטבע של השטח הכבוש לטובת הכובשים ותוך הפרה מובהקת של איסורים הקבועים במשפט הבינלאומי. הם שהכשירו כל שיטה של נישול ושליטה שהמציא המוח הכובש והמספח, ממדיניות הגירוש של מנהיגים ופעילים פוליטיים פלסטינים בשנות ה-70 וה-80, דרך הריסות מאות בתים של משפחות חשודים בטרור ועד לחיסולים, חישופים, כתרים, עוצרים, מצורים ואף ירי קטלני על מפגינים בגבול עזה.

שם, בשטחים הפלסטינים הכבושים, הם, השופטים, הניחו לימין האמוני לעשות כמעט ככל העולה על רוחם עד שהפך מאזוב שגדל כפרזיט לטורף שמאיים על היד המאכילה אותו. שם, בשטחים הפלסטינים הכבושים, הם, השופטים, סייעו לייסד את המדינה שנתניהו ובני בריתו רוצים להקים עתה כאן, בגבולות 1948. מדינה שבה אין בלמים על כוחו של השליט, שבה ערכים לאומניים מרסקים את הערכים האוניברסאליים, ושבה התנגדות פוליטית וביקורת אינם לגיטימיים ולכן המתנגדים בה מושתקים, מתוייגים כאויבים ואף נעצרים ונענשים. בשנות השמונים נהג השמאל להזהיר מ"סיפוח זוחל" של "השטחים" לישראל, אבל מתברר שהתהליך הוא הפוך: ישראל היא זו שמסתפחת לשטחים הכבושים, ופסיקת בג"צ בענייני הכיבוש היא השמן שעליו הסיפוח ההפוך מחליק.

לכן שופטי ושופטות בג"צ אוחזים במניית זהב ביצירת התרבות הפוליטית והשלטונית שהובילה אותנו לימינו, טבולי פנטזיית חורבן שלטון החוק והענקת כוח בלתי מוגבל למנהיגי העליונות היהודית.

אני שומע את שופטי בג"צ בדימוס מתראיינים. הם דואגים, הם כועסים, הם המומים. אבל הם לא יכול לרחוץ בניקיון כפיהם. את הרודנות המתוכננת הם הכשירו שם והתדהמה שהיא גלשה לכאן ילדותית ומיתממת.

וכל שאמרתי לא נועד לומר "מגיע להם". כי לא מגיע לנו. גל הסמכותניות תוקף מדינות רבות – פולין והונגריה, הודו וכמובן רוסיה ותורכיה, אם להזכיר כמה. בכולם וקטור השינוי המשטרי זהה, אבל נדמה לי שהנפילה שלנו היא מגובה רב יותר מאשר במדינות האחרות. דווקא משום שאצלנו נוצרה מסורת של ביקורת שיפוטית משמעותית של בג"צ על הממשלה (בתחומי הקו הירוק), דווקא משום שהרשות השופטת הפכה לגורם בולם ומאזן (בתחומי הקו הירוק) – השינוי אצלנו דרמטי במיוחד. בהיעדר מבקר מדינה עם שיניים, פרלמנט עם כוחות ביקורת אמיתיים הניתנים למיעוט, חוקה חסינה מפגיעה, ותקשורת ממסדית שאינה מתיישרת עם הזרם, הפגיעה בכוחותיה של הרשות השופטת תכנס אותנו למשטר סמכותני שגם בהתעלם מהכיבוש לא ניתן יהיה לראות בו דמוקרטיה.

לכן, את הניסיונות המטורפים לבטל את המוסדות המשפטיים החשובים ביותר שיש בישראל ולרכז כוח שאין לו תקדים בעולם הדמוקרטי בידי נציגי "הרוב" (הם לא נציגי הרוב אלא נציגי רוב אלה מבין נתיני מדינת ישראל שיש להם זכות הצבעה, וכידוע למיליונים – אין) צריך לרסק. חובה לצאת לרחובות ולנהל מאבק חסר פשרות כדי למנוע את החרבת מעט האיזונים לכוחו העצום של השלטון. אבל גם צריך גם ללמוד לקח מההיסטוריה המשפטית המבישה שלנו. וזהו לקח די הגיוני: מערכת משפט שלא מגינה על המוחלשים וחסרי הכוח זורעת את חורבנה שלה. זה כל כך פשוט.

מיכאל ספרד הוא עורך דין המתמחה במשפט זכויות האדם ומשפט בינלאומי הומניטארי ומייצג ארגוני זכויות אדם, ארגוני שלום ואקטיביסטים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf