בדבר אחד נתניהו דוקא צודק

כותב אורח: חגי אלעד

נאום ראש הממשלה לפני שבוע בכנס התמיכה בו כלל בעיקר שקרים ושטויות בנוגע לתקשורת ולשמאל. הסגנון והתוכן היו משהו שבין דונלד טראמפ לבין ויקטור אורבן, אבל בין כל הקש והגבבה בכל זאת הסתתרה אמת נוקבת אחת: הקהילה הבינלאומית יכולה להביא לסיום הכיבוש.

נתניהו הלעיג בדבריו על ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ("איש ישן עם זקן חדש") והזכיר את אזהרתו של ברק עת היה שר הביטחון בממשלתו, בשנת 2011: "אנו עומדים בפני צונאמי מדיני שרוב הציבור לא מודע אליו. יש תנועה בינלאומית שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. זאת טעות לא להבחין בצונאמי הזה. הדה-לגיטימציה של ישראל באופק, גם אם האזרחים לא רואים זאת".

נקודת התורפה של הכיבוש

שש שנים אחרי האזהרה ההיא, בפני קהל תומכים משולהב בגני התערוכה, חגג נתניהו את הצלחת האסטרטגיה שלו: "הוא [ברק] אמר 'הצונאמי המדיני בדרך'. איזה צונאמי, איזה בידוד, איזה שטויות… מדינת ישראל נמצאת בפריחה מדינית חסרת תקדים."

ואכן, מאז אזהרת הצונאמי ההיא חלפו עוד שש שנות כיבוש: עוד התנחלויות לישראלים ונישול לפלסטינים, עוד שש שנים של הרג, אלימות ודיכוי. ובד בבד עם כל אלו – ים רגוע, שמיים בהירים ושום צונאמי.

פונקציית המטרה של האסטרטגיה הישראלית בנוגע לעתיד השליטה בפלסטינים מוכוונת לקידום הדרגתי של האינטרסים הישראלים על גבם של הפלסטינים, תוך התחמקות מהערוץ הלא-אלים היחיד שיכול לאתגר מצב זה: מחיר בינלאומי. אלו ההשלכות מהן חושש נתניהו, ואשר מהן הוא שואף להימנע. נתניהו לא המציא את האסטרטגיה הזו, אבל הוא בהחלט מיישם ומשכלל אותה בשקדנות. ובגני התערוכה לפני שבוע, הוא חגג בגלוי את מה שהוא רואה – ובמידה לא מעטה של צדק – כהצלחה של קו זה.

אלא שכאשר נתניהו חוגג הישג זה, הוא גם מאשרר באותה העת את היות היבט זה נקודת התורפה המרכזית ממנה הוא חושש. עבור אלו שלהבדיל מרוב הקשת הפוליטית בישראל דווקא כן מעוניינים בסיום הכיבוש, זו דוגמא נוספת לכוחה הפוטנציאלי של הקהילה הבינלאומית – אם רק תשתכנע סופסוף לפעול.

> הנחיות חדשות: אין להוציא מעזה מכשירים חשמליים פרט לטלפונים ניידים

הצונאמי כבר פה

כמובן שלמטבע הזה יש גם צד שני: ככל שהשנים חולפות ללא פעולה בינלאומית, בלי 'צונאמי מדיני' או אפילו רמז לכך, כך פוליטיקאים ישראלים כדוגמת נתניהו ורבים אחרים משתכנעים יותר ויותר בצדקתם – ומצליחים לשכנע עוד ועוד ישראלים שאכן יהיה ניתן להוסיף ולשלוט בפלסטינים, להרוג, לדכא ולנשל, ושלכל הזוועה הזו לא תהיינה השלכות בינלאומיות שליליות ושאין שום עננים שמתקדרים באופק, בבחינת "לא יהיה כלום כי תיראו כמה שנים כבר לא היה כלום".

מכל הדברים המופרכים של נתניהו ("מסע ציד אובססיבי חסר תקדים נגדי ונגד משפחתי במטרה לבצע הפיכה שלטונית"), דווקא הלעג שלו על אזהרת "הצונאמי המדיני" שכבר מעלה עובש שש שנים היה מדויק עובדתית. למעשה זו כנראה הנקודה היחידה בכל הנאום שהייתה משכנעת כי הייתה מעוגנת במציאות. עבור מי שמחויב ברצינות להביא לסיום לא אלים לכיבוש, המענה לכך ברור: יש להביא להפסקת שיתוף הפעולה עם חוסר המעש הבינלאומי מול הכיבוש. הקהילה הבינלאומית חייבת להדגים לציבור הישראלי במעשים שאין יותר אפשרות לקדם את הכיבוש מחד וליהנות מאפס השלכות בינלאומית שליליות מאידך. אחרת, הצונאמי היחיד שיוסיף לגאות כאן בהדרגה הוא זה שמטביע תחתיו את הפלסטינים כבר חמישים שנה, תחת גלים של יוהרה ודיכוי ישראלים.

חגי אלעד, מנכ"ל 'בצלם'.

> מרתון התנ"ך, והניסיון לנרמל את שליטתנו בשטחים