"בואו נהיה ריאליים, אנחנו לא מוכנים למלחמה"

"אנחנו חיים במצב מלחמה, על כל פרטיה ונזקיה". טנקים במטולה, ב-11 באוקטובר 2023 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

יום רביעי, 19 ביוני, שעת צהריים. על מסך הטלוויזיה בחנות למוצרי בית בכפר כנא שליד נצרת, הוקרן הנאום של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה. בין שאר איומיו, הוא הזהיר כי הפעם ישתמשו בטילים מדויקים. המוכר ושני הצעירים שישבו איתו נראו רגועים. "אז אנחנו לא צריכים לפחד, הוא לא יכוון לכפרים ערביים", אמר אחד מהם.

בחודשים האחרונים, השימוש של חזבאללה בטילים ובכטב"מים אכן נראה מכוון יותר, בעיקר לאתרים צבאיים. זאת, בניגוד לקטיושות שירה במלחמת לבנון השנייה, שחלקם נפלו ביישובים ערביים וגרמו למותם ולפציעתם של כמה פלסטינים במג'ד אל כרום, בנצרת ואפילו בחיפה.

אבל הרוגע הזה יתפוגג ככל הנראה, אם ​​אכן תפרוץ מלחמה גדולה וכוללת: נסראללה עצמו אמר באותו נאום שהקווים האדומים ייעלמו אם המלחמה תתרחב, וירי אלפי טילים על ישראל מדי יום – כפי שמצפים הפרשנים – שונה לחלוטין מהמציאות בחודשים האחרונים. במקרה כזה, הפגיעה לא תוגבל רק לאתרים צבאיים וליעדים אסטרטגיים בלבד. איום כזה מעמיד את הכפרים הערביים בגליל במצב מסוכן ביותר, וקשה בהרבה ממה שצפוי ביישובים היהודיים, שכן ליישובים הערביים חסרים משאבים רבים שמגנים ומסייעים במקרה של פרוץ מלחמה, הפשוט שבהם – מקלטים.

"ב-2006 הייתי צעירה מאוד, אבל אני זוכרת שלא ציפינו שהכפר שלנו יהיה על הכוונת. גם כששלוש קטיושות נפלו פה בתחילת המלחמה וגרמו לנזק קל, אמרנו שזו טעות ושהמלחמה אינה נגדנו, ולא פחדנו", אומרת איה, תושבת מג'ד אל-כרום, שביקשה לא לציין בכתבה את שם משפחתה, "ואז נפל הטיל באותו יום שחור וגרם למותם של שני צעירים, והפחד התחיל לגדול. הרגשנו שהטילים האלה היו אקראיים. היום, כשאנחנו שומעים שהטילים לא יהיו אקראיים אם תפרוץ מלחמה, זה לא מרגיע אותנו. פעם אמרנו שהמלחמה לא נגדנו, ושילמנו מחיר כבד. היום אנחנו מבוהלים מהרעיון שהמלחמה הזו תתרחב, ונחרדים מהמחשבה על התוצאות שלה".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כשנשאל שר הביטחון יואב גלנט מדוע לאחר שמונה חודשי מלחמה, הכפר ג'יש (גוש חלב) לא נכלל ביישובים שזכאים לפינוי ולסיוע ממשלתי במסגרת ההחלטה 975, שכן הוא נמצא במרחק של פחות מ-3.5 ק"מ מגבול לבנון, בעוד שההחלטה כוללת יישובים שנמצאים במרחק של פחות מ-5 ק"מ מהגבול, הוא אמר שגוש חלב נשמט "בטעות", והבטיח להכליל אותו ברשימה. מכאן, מצב היישובים הערביים רק מידרדר.

"מי אמר שהמלחמה אינה רחבה וכוללת? אנחנו חיים במצב מלחמה, על כל פרטיה ונזקיה", אומר ראש המועצה המקומית ג'יש, שריף נג'ם, ומתאר איך נראים החיים ביישובו: "קול הפיצוצים הפך לחלק מהשגרה שלנו, כמו האזעקות, וכמה חלקים נפלו בסביבת הכפר מהיירוטים, שהם לא פחות מסוכנים מהטילים עצמם. כמה אזרחים נפגעו קלות, אבל מה שנפגע יותר בכפר זה החיים, הכלכלה, המסחר, החינוך, המסעדות שכבר לא עובדות והתיירות שכמעט נעלמה. מה שאנחנו חווים זה מלחמה לכל דבר".

"יהיה אסון, והוא יהיה גדול יותר בכפרים הערביים"

"בואו נהיה ריאליים, אנחנו לא מוכנים למלחמה, לא בכפרים הערביים ואפילו לא ביישובים היהודיים", אומר ראש המועצה המקומית כפר מזרעה, פואד עוואד, "אבל במיוחד בכפרים שלנו. במזרעה למשל, ב-70% מהבתים אין ממ"דים, וכמובן שאין מקלטים ציבוריים, פרט לאלה שבמוסדות. לכן בנינו תוכנית שבמהלכה סקרנו את מרשם האזרחים והבתים, והתכוננו להעביר אזרחים המתגוררים בבתים ללא ממ"ד לבתים של קרוביהם שיש להם ממ"דים, או לבתי ספר ציבוריים.

"התארגנו גם לתרחיש שמשפחות אלו יישארו בבתי הספר במשך ימים, אבל אנחנו מודעים לכך שהיכולות שלנו מוגבלות, ושאם המלחמה תתרחב, אפילו מוסדות ממשלתיים יתמודדו עם קשיים גדולים ולא בטוח שיעזרו לנו. למשל בבית החולים בנהריה אמרו לנו שיש להם 541 מיטות בקומה התת-קרקעית, אבל ההעדפה תהיה לחיילים.

"גם מבקר המדינה, מנהל חברת החשמל ופקיד בחברת מקורות דיברו על הקשיים הצפויים, כלומר יהיה אסון, והוא יהיה גדול יותר בכפרים הערביים, שכן הם לא קיבלנו סיוע רב כמו היישובים היהודיים, שעדיין סובלים גם כן ומבקשים סיוע.

"אנחנו סובלים כרשויות עוד מלפני המלחמה הזו, ועכשיו חלק מהתקציבים הוקפאו. הם לא שלחו לנו אפילו מיגונית אחת, למרות הבטחות רבות ישירות מהשר לשעבר גנץ, מהשר שיקלי ומעוזר שר הביטחון גלנט. ואל תשכח שאנחנו, כערבים, לא שירתנו בצבא, ולכן אין לנו את ההבנה הצבאית כיצד לנהל עניינים בנסיבות כאלה".

בשיחות שמתנהלות בחברה הערבית על מלחמת לבנון השנייה, או אפילו על מלחמת המפרץ והטילים ששיגר סדאם חוסיין על ישראל, כמעט תמיד יזכירו איך "היינו עולים לגג הבית לצפות בטילים". בין אם מכיוון שאין מקלטים ציבוריים או מודעות מספקת לסכנות הטילים האלה, ובין אם סתם מתוך אדישות, חלק גדול מהאזרחים הערבים התרגל להתנהגות הזו. אבל אחרי שהקטיושות הרגו כמה אזרחים ערבים, נראה היה שמשהו השתנה.

"לפני כשבועיים נשמעו אזעקות באבו סנאן ובירכא ולא הופעלו בכפר יאסיף, אבל התקליטן באירוע שבדיוק התקיים בכפר, החליט על דעת עצמו להפעיל אזעקות במערכת שלו. אני לא זוכר שאי פעם ראיתי מצב של פחד כזה בקרב האנשים, איך המשפחות רצו לקחת את הילדים שלהם ולחפש מקלט", אומר עבד רידא, פעיל חברתי מכפר יאסיף, ומוסיף: "אין ספק שיש פחד גדול יותר בקרב אנשים, והבעיה המורכבת ביותר היא שאנשים לא יודעים מה יהיה, מה יקרה? ולאן הם יברחו אם אכן תפרוץ מלחמה גדולה? השאלה השנייה היא, האם יש מערך הגנה אווירית בסביבת היישובים והכפרים?"

לאן הם יברחו אם אכן תפרוץ מלחמה גדולה? מג'ד אל כרם (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

לגבי ההכנות ביישוב שלו, אומר רידא: "אולי בגלל שכפר יאסיף לא מוקף בשטחים צבאיים, הוא לא היה על הכוונת ולא הגיעו טילים אלינו, אבל הטילים והכטב"מים הגיעו לאזור נהריה הצמודה אלינו וגם לשלומי, לכך פעלנו להתכונן למצב של מלחמה: הקמנו דרך המועצה המקומית כמה ועדות חירום, בתיאום עם פיקוד העורף ועם גורמים נוספים, הכנו רשימות של המקומות שיש בהם מקלטים, בתי הספר ומוסדות, אף שחלקם מבנים ישנים שאין בהם למעשה מקלטים, וערכנו אפילו רשימות של בתים שיש בהם ממ"דים, כדי לדעת איך לחלק את התושבים אם המלחמה תתפתח".

"בכ-60% מהבתים בגוש חלב אין ממ"דים, אבל למרות שנכללנו בסופו של דבר בתוכנית 975 של הממשלה, אנחנו לא מתכוונים לעזוב את הכפר", אומר שריף נג'ם. "לאן נלך? הרי מדובר במצב שכל המדינה תהיה תחת מתקפה, להישאר בבתים זה הדבר היחיד שנוכל לעשות. הקמנו צוותי חירום, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מוסדות ומשרדים, אבל אנחנו יודעים שכל זה לא יספיק אם המלחמה תתרחב משמעותית וטילים רבים ייפלו, אז אנחנו דורשים יותר תמיכה, כלכלית, נפשית והגנתית".

בנוגע לתגובות התושבים, אומר נג'ם: "הקול של הטילים, לראות אותם מעל הראש שלך, זה בהחלט דבר מפחיד. אנשים חיים במצב מסוכן, עם פחד גדול, וזקוקים לתמיכה פסיכולוגית. האם אתה יכול לדמיין שילדים חיים במציאות של פיצוצים על בסיס יומיומי? אני מאמין שהפתרון עבורנו ועבור כולם, טמון רק בעצירת המלחמה, שמביאה חורבן לכולם. והנה, אנו רואים את זה בכפר שלנו".

"הדבר אינו קשור רק בתקציבים ובמיומנות, למרות חשיבותם, וגם לא במקלטים, למרות נחיצותם", אומר אמיר בשאראת, מנכ"ל הוועדה הארצית לראשי רשויות מקומיות ערביות, "למשל, ביישובים יהודיים, יש חנויות שמוכרות מצרכים בסיסיים שעובדות בתקופת המלחמה, אבל לא תמצא אותם בכפרים ערביים, למעט בכמה בערים מסוימות.

"ביישובים היהודיים כבר יש צוותי חירום שעוברים אימונים ומוכנים לשעת חירום, יש מערכות הגנה אווירית, ויש הרבה מקלטים. אף שראשי היישובים היהודיים בצפון מתלוננים על הזנחה מצד הממשלה, ואולי בצדק, ההזנחה שממנה סובלים היישובים הערביים הגיעה עתה למצב קטסטרופלי. ובל נשכח שבנוסף להבדלים בתקציבים הממשלתיים בין ערים ערביות ליהודיות, במלחמה זו קיבלו הערים היהודיות בצפון מיליוני תרומות מגופים פילנתרופיים יהודיים באירופה ובארה"ב".

בתחילת המלחמה הקים הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות מוקדי חירום אזרחי לטיפול בחברה הערבית במלחמה, בתמיכת המשרד לשוויון חברתי. אך כאשר השר עמיחי שיקלי עזב את המשרד והשרה מאי גולן הגיעה במקומו, הוחלט לסגור את המוקד באמתלה שאין בו צורך.

בשאראת: "לא רצינו לסגור את החמ"ל, וכעת, ככל שגוברת הסכנה שהמלחמה תתרחב, אנחנו זקוקים לו עוד יותר, אבל המשרד החליט לסגור את זה. כעת אנו מטפלים בנושא באמצעות ועדת החירום הערבית, שהקימו בתקופת הקורונה ועדת המעקב העליונה וגורמים אחרים מהחברה האזרחית. אנחנו יודעים שאנו לא יכולים להיות אלטרנטיבה למדינה, אבל מנסים ככל האפשר להכין את היישובים הערביים באמצעות רשת תקשורת של צוותים מקצועיים, במטרה לפעול במקרה של התרחבות המלחמה.

"אנו מבינים שללא ספק, כחברה נשלם מחיר כבד אם זה יקרה. אלפי טילים לכיוון הגליל יביאו לקורבנות רבים ביישובים הערביים בכל הצפון. הדאגה מפני פרוץ המלחמה גוברת מדי יום, במיוחד לנוכח הידיעה שהאינטרס הפוליטי של ראש הממשלה זה לא לסיים את המלחמה. לכן לא נתפלא אם הוא ינקוט צעד מטורף כמו לפתוח במלחמה מול לבנון, למרות כל האזהרות העולמיות ולמרות הסיכונים והאיומים".