newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחדשות של ערוץ 20 יסבירו שהיהדות שייכת לימנים בלבד

התעמולה הימנית לפיה כל ערוצי התקשורת הקיימים שייכים לשמאל הצליחה: בפעם הראשונה מוקם ערוץ חדשות ציבורי בעל נטיה פוליטית ימנית מוצהרת שגם תובע בעלות על המורשת היהודית

מאת:

"המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין" שבמשרד התקשורת קיבלה אתמול (חמישי) את בקשת ערוץ 20 לשדר מהדורת חדשות קבועה כל ערב. הערוץ קיבל את דרישת המועצה להצטרף ל"מועצת העיתונות". כמו-כן, בעקבות התנגדות התנועה הרפורמית למתן הרישיון, קבעה המועצה כי הרישיון ניתן לאחר שהערוץ התחייב "לתת ייצוג לכלל גווני היהדות הפעילים במדינת ישראל".

ראשי ערוץ 20 לא חיכו להחלטה זו, מאז הקמת הערוץ נתח השידורים המוקדש לאקטואליה ונושאים פוליטיים הלך וגדל בהדרגה, והקו הפוליטי של הערוץ התחדד: מדובר בכלי תקשורת ימני המייצג גישה שמרנית-אורתודוקסית. מכיוון שאין סיבה להניח כי מצב זה ישתנה, אין להקל ראש בחשיבות החלטת מועצת הכבלים והלווין:  זו הפעם הראשונה בה מוקם ערוץ חדשות ציבורי בעל נטייה פוליטית ימנית.

ערוצי חדשות מזוהים פוליטית זה לא בהכרח רעיון רע, תחום התקשורת הכתובה, שלא תלוי בהענקת רישיונות ציבוריים, רווי עיתונים ועיתונאים מזוהים אידיאולוגית או מפלגתית – לכאורה אין סיבה ליצור מציאות דומה גם בשידורי הטלוויזיה, כפי שמיהרו להכריז במכון הישראלי לדמוקרטיה:

החלטת המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין, להעניק לערוץ 20 רישיון לשידורי חדשות, היא החלטה חשובה וראויה שיכולה להביא להגברת הפלורליזם והגיוון בתקשורת. כעת, נטל ההוכחה עובר לערוץ 20 שהתחייב לעמוד בכללי האתיקה העיתונאית. אז מאחלים לחדשות טובות ושיהיה בהצלחה!

אלא שכמעט מיותר לציין שהחלטת המועצה מתעלמת מהקו הפוליטי של הערוץ, וכי לא הוחלט על הקמת ערוץ חדשות שמאלי ל"איזון" התמונה. קשה להבין כיצד במכון הישראלי לדמוקרטיה פספסו נקודה זו, אלא אם הם פשוט מסכימים עם התעמולה הימנית ולפיה כל ערוצי התקשורת הקיימים "שייכים לשמאל".

אך חמורה יותר ההתעלמות של המברכים ומאחלי ההצלחה מכך שלפי תנאי הרישיון המקוריים של הערוץ, הוא אמור לשמש "ערוץ למורשת ישראל".

לא כלי תקשורת, גניבת דעת

בשנת 2014 עלה לשידור "ערוץ המורשת" (ששינה את שמו ל"ערוץ 20") בעקבות מכרז להקמת ערוץ ייעודי למורשת ישראל. בתנאי המכרז הוגדרו התכנים המצופים מהערוץ:

שידורי הערוץ יקיפו מגוון רחב של נושאים, הקשורים למורשת ישראל, לדת היהודית, להיסטוריה, לתרבות ולמסורת של העם היהודי בתפוצות ובמדינת ישראל, בהתחשב בהוויה התרבותית והחברתית של הציבור היהודי על כל מרכיביו, זרמיו וגווניו, במדינת ישראל ובתפוצות.

לכאורה ערוץ שכזה אמור היה להעלות לדיון ציבורי שאלה מעניינת: האם נכון שיהיה ערוץ מורשת יהודית ברישיון ציבורי? אלא שהתנהלות הערוץ ייתרה את השאלה הזאת, כי חשוב הרבה יותר לראות מה הערוץ עושה עם הרישיון שניתן לו.

מצפייה בערוץ ובתכניו עשויה להצטייר תמונה ולפיה ראשי הערוץ מעוניינים בעיקר בהקמת ערוץ תקשורת ימני, וכי תכני "המורשת" הם רק כיסוי הנובע מהצורך לרצות את תנאי הרגולטור במכרז, כך גם אני חשבתי. אלא שבמחשבה שניה מתחדדת אצלי המסקנה שמטרת הערוץ היא לחזק את החיבור בין מורשת יהודית ובין פוליטיקה ימנית: המסר העיקרי של הערוץ הוא האמירה "יהדות=ימין".

אם אצטרך להגדיר מה המסר הכי חשוב והכי מצליח של הימין המתנחלי בשנים האחרונות, אחרי "אין פרטנר", זה יהיה המשוואה הזאת בין הימין ובין היהדות. הדבר עולה בבירור מהצלחתם של ארגונים לאומיים, ימניים ואורתודוקסים לפעול במערכת החינוך ובצה"ל. התנועות ליהדות מתקדמת, כמו גם ארגוני התחדשות יהודית למיניהם, המנסים לקדם יהדות פלורליסטית, חילונית והומניסטית – נמצאים במגננה מתמדת, וסובלים מתת תקצוב ומחוסר לגיטימציה ציבורית ופוליטית.

לכן אי אפשר להתייחס לערוץ בתור כלי תקשורת ימני שפותח מהדורת חדשות, כפי שעושים במכון הישראלי לדמוקרטיה – אלא בתור גניבת דעת, כחלק מהמאבק האידאולוגי של הימין הדתי, שמנסה לצייר תמונה מונוליטית, ימנית וגזענית של היהדות.

האמירה של מועצת הרשות השניה הייתה שגוייה: לא צריך להגיד שמהדורת החדשות צריכה לא להדיר רפורמים וקונסרבטיבים (בטח, תמשיכו לחלום…) – אלא שיש לשלול את הרישיון של הערוץ להפעיל "ערוץ מורשת" ולהזמין את מפעילי הערוץ להגשת בקשה לערוץ חדשות ימני.

> כך החלום להיות מתמטיקאית הפך אותי לפמיניסטית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf