newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחירות בסודאן: האם ניצחון המשטר יביא להפלתו?

בעיצומו של משבר כלכלי חמור סודאן נכנסת למערכת בחירות שבסופה, כבר ניתן לומר, ינצח שוב הנשיא המכהן. על רקע קריאה גורפת להחרמה והעדר לגיטימציה בינלאומית, האופוזיציה הסודאנית מקווה כי הבחירות הללו יסמנו גם את סוף משטרו של אל-בשיר

מאת:

כתבה: ענבל בן-יהודה

בימים אלו שבין ה-13 ל-15 באפריל, מתקיימות הבחירות לנשיאות, לאסיפה הלאומית ולמועצה המחוקקת בסודאן. זוהי מערכת הבחירות השנייה בסודאן מאז תפס עומר אל בשיר את השלטון בהפיכה צבאית ב-1989. סבב הבחירות הקודם נערך בשנת 2010, וזכה לתמיכה בינלאומית בשל היותו חלק מתהליך היישום של הסכם השלום שנחתם בין דרום סודאן לממשלת חרטום ב-2005. על פי נתוני ועדת הבחירות המרכזית, ישנם יותר מ-13 מיליון מצביעים רשומים מתוך אוכלוסיית האזרחים המונה כ-37.69 מיליון איש, ביותר מ-11,000 קלפיות ברחבי המדינה. תוצאות הבחירות צפויות להתפרסם ב-27 באפריל.

נצחונו של הנשיא אל-בשיר בבחירות כבר מובטח, מסיבות רבות. ברשימה זו אנסה לתאר את הלך הרוח בסודאן ביחס לקיומן של הבחירות ולאופן התנהלותן.

בחירות בצל דיקטטורה

ראשית, ישנה ה"שיטה". על אף ריבוי המפלגות והזרמים הפוליטיים, סודאן היא מדינה דיקטטורית המתאפיינת בשלטון יחידני, הנסמך על שכבה צרה של תומכים בעלי עצמה פוליטית וכלכלית. מערכת הבחירות של 2010 התבצעה תוך איומים אלימים, זיוף בוטה בקלפיות ופרישתם של מרבית המתמודדים לפני או במהלך ההצבעה. פעילים וחוקרים מסודאן ומחוץ לה מבהירים כי המצב במערכת הבחירות הנוכחית איננו שונה.

> בתוניסיה יצאו לבחור נשיא: משלימים את המהפכה הדמוקרטית

נצחונו בבחירות כבר מובטח, הנשיא אל-בשיר (ויקיפדיה)

נצחונו בבחירות כבר מובטח, הנשיא אל-בשיר (ויקיפדיה)

מנהיגי מפלגות האופוזיציה הגדולות הצהירו מבעוד מועד על החרמת הבחירות, והותירו את הנשיא אל-בשיר כמועמד המשמעותי היחיד. לפיכך, במקום שיתמודד הנשיא המכהן מול מנהיגי מפלגות האופוזיציה החשובות בסודאן, שהם לכאורה יריביו הפוליטיים הטבעיים, מול אל-בשיר מתמודדים לנשיאות ארבעה עשרה גברים ואשה אחת, כאשר רק שישה מן המתמודדים עומדים בראשות מפלגה, וכל השאר מתמודדים באופן עצמאי. בסך הכל משתתפות בבחירות 44 מפלגות לא מוכרות במיוחד, שחלקן הוקמו רק לאחרונה. לדברי מוחמד אבו-בכר, פעיל למען זכויות אדם בסודאן, למעשה מדובר ביחידות קטנות של מפלגת השלטון, "הקונגרס הלאומי", שנרשמו כמפלגות שונות.

הפעיל הפוליטי מונים הרון, פליט מדארפור השוהה בישראל, מסביר את הפער בין המספר הרשמי של בוחרים רשומים לבין התאוצה הרבה שצברה הקריאה לחרם על הבחירות, שהותירה את מרבית האנשים בבית או בהפגנות נגד השלטון: "על מנת להצביע, עליך להירשם ששה חודשים מראש כדי לקבל כרטיס. אבל האוכלוסייה סירבה להירשם, כך שהממשלה נאלצה להשתמש ברשימת הבוחרים של 2008, מה שאינו חוקי על פי החוק הסודאני עצמו".

הקהילה הבינלאומית מעלימה עין

הבחירות מתקיימות בעיצומו של משבר כלכלי בסודאן, שהלך והחריף מאז 2011. עם יציאתה של דרום סודאן לעצמאות, איבדה סודאן כ-75% מהכנסות הנפט שלה, המצוי בשטח מחלוקת בינה לבין שכנתה מדרום. משבר זה בזירה הכלכלית נקשר לבעיות עמוקות וחמורות הרבה יותר בזירה החברתית, הפוליטית והביטחונית: אלו הן הלחימה, האלימות המתמשכת, והמשברים ההומניטאריים שנגרמו על ידי הממשלה בחבל דארפור שבמערב סודאן ובפרובינציות  דרום קורדופאן (הרי הנובה) והנילוס הכחול שבדרומה.

בעצימות נמוכה יחסית לאזורים אלו, אך משמעותית, סובלים אזרחים רבים ברחבי המדינה מנחת זרועם של הממשלה ומנגנוני הביטחון שלה, וחווים דיכוי של זכויות וחירויות אישיות ופוליטיות. הטרדות, מעצרים, חטיפות ורציחות של מי שנחשד בפעילות חברתית ופוליטית שאיננה לרוחו של השלטון, הם עניין שבשגרה. לפני יומיים, למשל, נעצרו 20 סטודנטים שהפגינו נגד המשטר, ואתמול נחטפה פעילה פוליטית מוכרת בחרטום.

> הכתובת על הקיר: מבקשי מקלט בחולות כותבים בפייסבוק של ישראלים

הפגנת סטודנטים בעיר פורט סודאן. (מקור: דף הפייסבוק של תנועת השחרור של סודאן בהנהגת עבדלואחד)

הפגנת סטודנטים בעיר פורט סודאן. (מקור: דף הפייסבוק של תנועת השחרור של סודאן בהנהגת עבדלואחד)

אמג'ד פריד, דובר תנועת "שינוי לסודאן עכשיו", מסביר במאמר משנה שעברה את חלקה של הקהילה הבינלאומית בשימור המצב הנוכחי כניסיון פיוס והידוק היחסים המורכבים עם סודאן, על ידי הסכמה שבשתיקה עם קיומן של הבחירות. לדבריו, גורמים מערביים משתמשים במרכיב הבחירות, כביכול סממן של תהליכי דמוקרטיזציה, כדי להצדיק את אי הנקיטה של צעדים משמעותיים לפתרון הסכסוכים בסודאן. הנשיא עצמו נענה לעידוד החיצוני לקיים את הבחירות מתוך ידיעה כי יוכל להבטיח בהן את נצחונו, שעה שהגורמים הבינלאומיים השונים פחות נותנים את הדעת על התקינות של תהליך הבחירות ועל הלגיטימציה המקומית לקיומן.

יתכן שהתסיסה הפוליטית לקראת הבחירות היא שהביאה בסופו של דבר את האיחוד האירופי לצאת בגינוי הבחירות ובהצהרה שלא ישלח משקיפים לסודאן, מתוך הכרה בהיעדר הלגיטימציה הגורפת שלהן. גם שר החוץ הקנדי הצהיר כי קנדה "מאוכזבת" מהתנהלותו של הנשיא אל-בשיר, מכישלונו בקידום ה"דיאלוג הלאומי" עליו הכריז לפני יותר משנה, ומהיעדר פתרונות אמיתיים לבעיות של סודאן.

קלפיות ריקות

עצם קיומן של הבחירות בתנאים כאלו, כמעט ללא ביקורת בינלאומית, הביא כאמור לקריאה גורפת להחרמת הבחירות הכלליות, שזכו לכינוי "בחירות הדם" (‫#‏انتخابات_الدم)  על ידי מספר תנועות אופוזיציה, ונתפשות על ידי המוני אזרחים כשקריות וכלא לגיטימיות.

הקריאה להחרמת הבחירות על ידי מפלגות האופוזיציה נעשתה באופן רשמי בחודש דצמבר, בתהליך החתימה על הסכם "הקריאה הסודאנית", שנולד כתגובה להכרזת אל-בשיר על דיאלוג לאומי, במטרה לחדד את הדרישות המשותפות של גורמי אופוזיציה שונים מול הממשלה. "הקריאה הסודאנית" הביאה לשולחן הדיונים באדיס אבבה נציגים של מפלגות האופוזיציה המרכזיות בסודאן, שהתאחדו לקבוצת "קונצנזוס לאומי", כמו גם נציגים של "החזית המהפכנית", המייצגת את מרבית תנועות המורדים החמושות בסודאן.

> תמיד פליטים: למצוא את המשפחה שלך באל-ירמוכ ולאבד אותה שוב

קלפי במחוז סנאר. (מקור: עמוד הפייסבוק של תנועת "שינוי לסודאן עכשיו")

קלפי במחוז סנאר. (מקור: עמוד הפייסבוק של תנועת "שינוי לסודאן עכשיו")

את ה"קריאה הסודאנית" ואת התנהלות מפלגות אופוזיציה כגון "מפלגת האומה" של צדיק אל-מהדי, שהיה מהחותמים על ההסכם, יש להבין בהקשר הרחב יותר של המערכת הפוליטית בסודאן. בסודאן ישנן מספר מפלגות ותיקות, שפועלות בצורה כזו או אחרת כמעט חמישים שנה. אלו עומדות, לכאורה, כנגד מפלגת הקונגרס הלאומי שיצאה משורות הצבא ומתנועת "האחים המוסלמים" גם יחד. בפועל, מרבית המפלגות הללו, בעיקר מפלגת האומה ומפלגת "הקונגרס העממי" של חסן אל-תראבי, נתפשות על ידי רבים בסודאן כמשתפות פעולה עם הממשלה ומשמרות את הסטטוס קוו, ממנו הן מרוויחות כשכבה אליטיסטית.

משום כך, כאשר מפלגות אלו מחרימות את הבחירות, "הן לא עושות זאת מכיוון שהן באמת מעוניינות בכך, אלא מכיוון שהן נבוכות אל מול המבט הציבורי והקריאה הרחבה לחרם", מסביר אבו-בכר. "כולן רק משחקות את החלק שלהן בשימור הסטטוס קוו, ממנו נהנות הממשלה והאופוזיציה גם יחד".

הרון, פעיל ב"צבא/תנועת השחרור של סודאן "(SLM/A) הדארפוריים, בהנהגת עבדל ואחד אל-נור, מציין כי "האופוזיציה מחרימה כי היא מכירה את השחיתות של המשטר, והם יודעים שהוא יזייף את ניצחונו. בנוסף, הם לא רוצים להיתפש כבוגדים בעיניי התומכים שלהם, שמדוכאים על ידי המשטר". יחד עם זאת, הוא רואה בחתימה על ה"קריאה הסודאנית" צעד חיובי לקראת שינוי: "הקריאה הסודאנית היא צעד חשוב בדרך לפתרון הבעיות של סודאן, מכיוון שמפלגות שמאל ומפלגות ימין חברו יחד, או שמפלגות הימין זזו מעט שמאלה, וזה טוב.

"אבל אם לא ינקטו צעדים בשטח להניע את האנשים למחות נגד המשטר, תהיה זו רק חתיכת נייר. כתנועה לשחרור סודאן, אנחנו לא חלק מהקריאה הסודאנית, מכיוון שהיא מדברת על הגעה לפשרה עם המשטר, ואנחנו מאמינים בהפלתו. בסופו של דבר זה גם סימן לחולשתו של המשטר, מכיוון שמפלגות האופוזיציה היו תמיד שותפות שלו, אבל עכשיו הן חברו לחלק מהמורדים".

אבו-בכר, שמגיע מאזור הבירה חרטום, מציין את השינוי שעובר על חלק מהאנשים: "נראה שנרקם קונצנזוס, בקרב המצביעים הממוצעים, שהאופוזיציה היחידה בשטח כרגע היא הקבוצות הדארפוריות החמושות וארגוני הסטודנטים/הצעירים המתנגדות למשטר, מה שיוצר אווירה מאוד צינית כלפי האפשרות לשינוי באמצעים אלקטורליים".

ואכן, כפי שמעיד יום ההצבעה הראשון, האזרחים מותירים את הקלפיות ריקות. העלאת תמונות של מרכזי הבחירה הריקים הפכה לוויראלית ברשתות החברתיות ובעמודים של תנועות אופוזיציוניות. הלך הרוח אותו מתארים הרון ואבו-בכר מזירותיהם הפוליטיות השונות, מעיד על מיאוס רב מתמיד כלפי שלטונו של עומר אל-בשיר ואולי גם על הבנה רבה יותר בין מרכז המדינה למחוזות הפריפריה מוכי הסבל.

הרון מציין לטובה את המוני הסטודנטים והצעירים שיצאו להפגין בשבוע האחרון נגד המשטר ומשוכנע כי רגע הפלתו קרוב מאי פעם: "המורדים מבינים שאף אחד לא רוצה את הבחירות במדינה, למעשה אנחנו רואים זאת כאפשרות שלנו להתקיים בסודאן החדשה, וכאינדיקציה לסוף המשטר". אבו-בכר, לעומתו, פחות אופטימי באשר למועד המהפכה: "אני יודע שהשנה הזאת תביא את כל המפלגות, וגם את האזרחים הפשוטים, לרדת על ברכיהם. כולנו הולכים להיפגע מכך".

הפוסט התפרסם במקור באתר אפריכאן

> מבואסים מביבי? אנחנו תקועים עם עבאס אפילו בלי בחירות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf