newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בין בלפסט לירושלים: קודם הסכם פיוס אחר כך שלום

מטרת ההסכם בצפון אירלנד היתה צנועה: לשפר את המציאות. הוא לא הותנה בפתרון כל סוגיות הליבה, אלא כחלק מתהליך פיוס ארוך. זה אולי ייקח דור אחד או שניים להגיע לשלום אמת אצלנו אבל מתישהו צריך להתחיל ללמוד מאחרים איך יוצאים ממעגל האלימות

מאת:

כותבים אורחים: ליאל מגן וערן צדקיהו

סיור קצר בין השכונות השונות של בלפסט עשוי להזכיר את המציאות בירושלים. זוהי לא רק החומה שמפרידה בין תושבים של אותה העיר אלא גם ציורי הקיר שמציגים את דגלי ישראל בצדו האחד של הרחוב ומנגד כרזות תמיכה באסיר הפלסטיני מרואן ברגותי. לכן, כחלק מקבוצה של ירושלמים לא יכולנו שלא להשוות בין ירושלים לבלפסט ובין המצב בארצנו לבין המצב בצפון אירלנד בכלל. אלא שבניגוד לירושלים שבה הסכסוך עדין רחוק מלהיפתר, צפון אירלנד נמצאת כבר עמוק בתוך תהליך הפיוס שהתחיל בסוף שנות ה-90. לפיכך ביקשנו לנסות וללמוד מהניסיון בצפון אירלנד כיצד לצאת ממעגל האלימות אל תהליך של פיוס.

גינס, מכבי וטייבה

נסענו ביחד לבלפסט, קבוצה של ירושלמים וירושלמיות, ישראלים ופלסטינים, פעילות ופעילים פוליטיים וחברתיים אשר עובדים בנקודות המפגש היהודי-ערבי בירושלים, כחלק משיתוף פעולה בין ארגון איפקרי לשגרירות האירית, לסמינר לימודי של כמה ימים המתמקד בביטויי הסכסוך הלאומי במרחבים עירוניים משותפים.

בביקור נחשפנו למורכבות הסכסוך הבריטי-אירי בכללותו. באופן טבעי הפלסטינים בקבוצה הזדהו עם מאבקם של הקתולים לעצמאות מבריטניה, לאחדותה של אירלנד ההיסטורית (על 32 מחוזותיה בצפון ובדרום) ולשוויון נוכח האפליה ההיסטורית מצד ההגמוניה הבריטית הפרוטסטנטית. ומנגד, הישראלים מצאו את עצמם מושווים לקבוצה ההגמונית הפרוטסטנטית שנחשבת לכוח זר הכובש את האוכלוסייה המקומית.

השכונות של הקהילות השונות מופרדות זו מזו באמצעות חומות הנקראות "קווי שלום", אשר בדומה לחומת ההפרדה, גם עליהן מפרסמים תושבי בלפסט מסרים פוליטיים. בשכונות הפרוטסטנטים, ניתן לראות את דגלי ישראל מתנוססים בגאווה לצד אנדרטאות המציינות את השתתפות הבריטים בקרבות שונים ל"שחרור ארץ ישראל", בעוד שבשכונות הקתולים ניתן להבחין בדגלי פלסטין ובשלטי תמיכה בשביתת הרעב של האסירים הפלסטינים (מעניין לציין שבשנות הארבעים של המאה הקודמת, המהפכנים האיריים-קתוליים חלקו הערכה הדדית ושאבו השראה דווקא מהאצ"ל ואף קראו את ספרו של מנחם בגין "המרד" בהערצה ).

שוויון זכויות תחילה

הטעם בלימוד השוואתי של סכסוכים שונים ברחבי העולם, הינו בהסקת מסקנות מתוך המשותף והאוניברסלי על המקרים הייחודיים. כך כתב האינטלקטואל הפלסטיני-ירושלמי מהדי עבד אל-האדי בספרו מ-2004 "אירלנד ופלסטין": "ישנם הבדלים רבים בין הסכסוכים באירלנד ובפלסטין, אך ישנם גם קווי דמיון חזקים. למשל, שני הסכסוכים מתאפיינים בהיסטוריה ארוכה של מאבק לעצמאות ולשניהם פן דתי עמוק. שני העמים חזו בהתקוממויות, מרידות, מלחמות וניסיונות חלוקה של אדמתם, ושניהם פיתחו ושימרו זהות חזקה. בשני המקרים מסמכים חשובים נחתמו ב-1993 במטרה לסיים עשורים של עימות (הצהרת העקרונות בין ישראל ואש"ף בספטמבר והצהרת השלום הבריטית-אירית המשותפת בדצמבר), ומאז המשא ומתן נמשך. שתי ההצהרות לא הציגו רעיונות חדשים, אך סיפקו את התנאים הפוליטיים ההכרחיים שאפשרו לצדדים להתחיל במשא ומתן".

> המוצלח בילדינו: למה לא הצטרפתי לחגיגות ה-50 לכיבוש?

אי אפשר להתחיל בפיוס לפני שלשני הצדדים יש זכויות שוות. לקחים מבלפסט (ערן צדקיהו)

אי אפשר להתחיל בפיוס לפני שלשני הצדדים יש זכויות שוות. לקחים מבלפסט (ערן צדקיהו)

הקיום המשותף והשברירי של פרוטסטנטים וקתולים אלו לצד אלו בצפון אירלנד בכלל ובבלפסט בפרט מתאפשר כיום בזכות מחויבות הצדדים לתהליך הפיוס שהחל במסמך העקרונות של 1993 והסכם יום השישי הטוב של 1998. סטטוס קוו זה מתאפשר בגלל הלגיטימציה הרחבה שההסכם זוכה מכמעט כל הפלגים בשני הצדדים. הלגיטימציה נוצרה כאשר מראשית המו"מ הנציגים נבחרו בבחירות ישירות וכללו גם אסירים פוליטיים לשעבר אשר הבטיחו את קיומה של הפסקת האש. כך הפכו מחוללי האלימות עצמם לסוכני השינוי העיקריים בקרב שתי החברות.

מטרת ההסכם הייתה צנועה – לשפר את המציאות תוך כניסה לתהליך ארוך של פיוס. מתוך כך, הפיוס לא הותנה בפתרון של כל סוגיות הליבה כבר במעמד החתימה אלא נתפס כתהליך ארוך שאותו יש לבנות ולתחזק. ראשית שביתת נשק, שנית – הבטחת ייצוגיות במנגנוני קבלת ההחלטות ובמשטרה, ורק לאחרונה שיתוף הפעולה עלה מדרגה נוספת עם הרפורמה בחינוך המשותף.

משיחות שקיימנו עם פעילים ואסירים לשעבר התברר לנו שגם שני עשורים לאחר ההסכם, אף צד לא ויתר על שאיפותיו הפוליטיות. אולם הצדדים פועלים להשגת מטרותיהם בדרכים פוליטיות וכמעט שאף אחד לא מדבר כיום על חזרה למאבק המזויין כאופציה ריאלית.

שיעור חשוב נוסף קשור בתוצאה. למרות הביקורת שלנו כלפי דחיית פתרון סוגיות הליבה, הדוברים משני הצדדים בבלפסט חזרו והדגישו בפנינו את השינוי האדיר שהעיר עברה לטובה מאז נחתם הסכם – מפחד ואלימות לעיר משותפת שאפשר ואף נעים לחיות בה בנחת ורווחה. הדור שנולד לאחר ההסכם אינו נושא בזיכרונו האישי את חווית הסכסוך ומקיים עסקים חוצי מגזרים, לומד בחינוך משותף ואף מביט אחרת על עתידה הפוליטי של העיר. בני ובנות הדור הזה גדלו לתוך מנגנונים לאומיים ועירוניים שוויוניים, כך שהם רואים את האחר כשותף מלא לחיים במדינה. בהמשך לכך, כשדור זה יתפוס את מקומו בהנהגת החברה והמדינה ייתכן שהוא יהיה מוכן לקחת את הפיוס שלב אחד נוסף קדימה, לקראת  פתרון מלא של כל המחלוקות.

> הנערה מוטלת פצועה על הארץ, והם מקללים ומייחלים למותה

שני צדדים לאותה חומה. בלפסט (ערן צדקיהו)

שני צדדים לאותה חומה. בלפסט (ערן צדקיהו)

מחוות של רצון טוב

ביומנו האחרון, סגנית ראש העיר בלפסט מטעם המפלגה הלאומית האירית, השין פיין (Sinn Féin), מארי אלן קמפבל בירכה אותנו בחום בבניין העירייה. היא החליפה ברגע האחרון את ראש העיר, בריאן קינגסטון, המכהן מטעם מפלגת ה-DUP, התומכת באיחוד עם בריטניה. זמן קצר לאחר שהחלה לדבר הרימה לפתע קמפבל את ראשה ואמרה "רק עכשיו אני שמה לב שבריאן הציב את תמונתו של מייקל היגינס (נשיא רפובליקת אירלנד) מתחת לתמונות משפחת המלוכה הבריטית. כמה נחמד".

בתרגום חופשי לישראלית ופלסטינית זה כאילו שסגן ראש העיר ירושלים מטעם הפת"ח יפגוש קבוצה של קתולים ופרוטסטנטים מצפון אירלנד במשרד של שותפו, ראש העיר מטעם מפלגת הליכוד, ואז יופתע לגלות שכמחווה של רצון טוב, ראש העיר הציב מתחת לתמונות של ראש הממשלה והנשיא הישראלים את דיוקנו של ראש אש"ף והרש"פ. עד כמה שהדבר בלתי נתפס בעינינו, זו המציאות שנוצרה בבלפסט לאחר ההסכם.

קבוצתנו המעורבת הביטה בסיטואציה בעיניים כלות. שני עשורים מאז ההסכם ובלפסט רווית האתגרים היא עיר בטוחה אשר פרוטסטנטים וקתולים חולקים בה את המשאבים ואת הכוח הפוליטי באופן שווה ומגשרים על מחלוקותיהם באופן לא אלים.

בבלפסט למדנו שתהליך הפיוס אפשרי, אך הוא ארוך ומייגע. ייתכן שמרגע החתימה על ההסכם ידרשו עוד דור או שניים כדי לזכות בשלום אמת. אולם אי אפשר להתחיל בתהליך של פיוס ללא חתימה על הסכם פוליטי יציב ולגיטימי אשר ימצב את הצדדים כשווי זכויות. זהו מסר חשוב ורב עוצמה לאלו המנסים לפתור את הסכסוך בדרכים עקיפות, לנהל את הסכסוך או לשככו באמצעות מודלים כלכליים.

ולכל אלה שהתייאשו מהאפשרות של הסכם שלום בין נהר הירדן לים התיכון: בשנים מעטות של מו"מ ושני עשורים של תהליך, המציאות בבלפסט השתנתה לחלוטין. לפיכך, יש עוד תקווה להסכם שלום פוליטי בחיינו, אשר יהווה את ראשיתו של תהליך הפיוס. עם זאת עלינו לזכור שההסכם יהיה רק תחילתו של תהליך זה ולא סופו המיוחל. גם ללא סוף נראה לעין, עבורנו שינוי כזה הוא שינוי בעל ערך.

ליאל מגן, מנכ״ל שותף בארגון איפקרי המקדם שיתופי פעולה בין ישראלים לפלסטינים למען פתרון סוגיות הליבה. ערן צדקיהו, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית ודוקטורנט במכון למדע המדינה בפריז (Sciences-Po) בעבודה המתמקדת בלאומיות-דתית בסכסוך הישראלי פלסטיני.

> בסביבת נתניהו לחוצים מההפגנות בפ"ת אז מכפישים את המפגינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf