newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדיניות ההרס נגד הבדואים באזור E1 לא נגמרת בח'אן אל אחמר

בזמן שהתקשורת עסקה בהתנגדות הבלתי אלימה לפינוי ח'אן אל אחמר, הרס המנהל האזרחי מבנים בקהילת אבו נוואר הסמוכה. "המדינה פתחה במלחמה נגד הבדואים כדי לאפשר את תוכנית ירושלים רבתי"

מאת:

במלחמת ההתשה שמנהלת נגדם מדינת ישראל במטרה לגרשם ממקומם סופית, הרוויחו אתמול תושבי ח'אן אל אחמר עוד מעט מרווח נשימה: בעקבות עתירות שהוגשו נגד הגירוש, בג"ץ הקפיא אתמול את פינוי הישוב עד ל-16.7. זה, כמובן, רחוק מלהיות ניצחון; אחרי שאותו בג"ץ עצמו כבר אישר את הרס וגירוש הכפר, התושבים למעשה מחשבים את קץ יישובם לאחור. בשבועות האחרונים הפך הכפר לזירה של נוכחות קבועה של פעילים פלסטינים, יהודים ובינלאומיים מחד, ומאידך של כוחות הביטחון המכינים את השטח לקראת הפינוי הצפוי. הצבא הכריז על מתחם היישוב כשטח צבאי סגור ומונע ברוב שעות היום כניסה של זרים, כולל דיפלומטים המגלים עניין רב בגורל הכפר, בעוד עבודות התשתית לקראת הגירוש, כולל סלילת דרכים לאוטובוסים שיגיעו לצורך הפינוי, נמשכות במרץ.

ביום רביעי האחרון הגיעו הדברים לנקודת רתיחה, כאשר כוחות הביטחון התעמתו בצורה אלימה במיוחד עם הפעילים שביקשו למנוע את עבודת הבולדוזרים בהתנגדות לא אלימה. בסופו של דבר לא נהרס באותו היום אף מבנה בח'אן אל אחמר. אלא שכמו בשירו של יהודה עמיחי, "מלחמה שאף פעם לא די לה היא עכשיו במקום אחר", גם החורבן שמשיתה ישראל על הקהילות הבדואיות בשטח E1 באזור מישור אדומים היא רק שאלה של מקום וזמן; בשעה שתשומת הלב התקשורתית כולה היתה מופנית לעימותים בח'אן אל אחמר, המנהל האזרחי הרס בקהילת אבו נוואר הסמוכה תשעה מבני מגורים ושלושה מבנים חקלאיים, והותיר 62 איש, מחציתם ילדים, ללא קורת גג בלב המדבר בעיצומו של קיץ לוהט.

אחד מהם הוא חרבה חמאדין, פועל בניין צעיר, נשוי ואב לתינוק בן שנה. כעת הם מתגוררים עם הוריו, מצטופפים במבנה הדחוס ביחד עם עוד 15 איש. באותו היום איבדו את בתיהם גם אחיו, על ארבעת ילדיו, ובן דודו, אב לחמישה ילדים. כל הילדים, מספר חרבה, נכחו בזמן ההריסה, ומאז הם במצב של חרדה קשה. "צווי ההריסה הם מלפני 3 שנים", הוא אומר ליד הריסות ביתו. "אני לא יודע למה באו עכשיו. העורך דין אמר שהם צריכים לתת התראה של חודש לפני אבל הם לא אמרו לנו כלום". כמו בח'אן אל אחמר, גם אותם המדינה רוצה להעביר למתחם שליד המזבלה הגדולה באזור אבו דיס. "זה יהרוס את כל הקהילה שלנו" אומר חרבה. "זאת לא האדמה שלנו שמה, והשטח קטן ולא מתאים למרעה". אז מה תעשו? אני שואלת. תבנו שוב למרות איום ההריסה? "את רואה שיש לנו ברירה אחרת?", הוא משיב בייאוש.

חרבה חמאדין על רקע הריסות ביתו באבו נוואר. "זה יהרוס את כל הקהילה שלנו" (צילום: אורלי נוי)

חרבה חמאדין על רקע הריסות ביתו באבו נוואר. "זה יהרוס את כל הקהילה שלנו" (צילום: אורלי נוי)

בינתיים, תושבי אבו נוואר עוקבים בחרדה אחרי המתרחש בח'אן אל אחמר השכנה ואף מגיעים מדי יום לתמוך בשכניהם. הם מבינים היטב שאם הגירוש שם אכן ייצא לפועל, הגירוש שלהם הוא רק עניין של זמן. כמו בח'אן אל אחמר, הקהילה מחולקת למעשה למעין אשכולות, מקבצי משפחות. כמו שם, גם באבו נוואר בית הספר הפך לאחד מיעדי ההריסה הראשונים של המנהל האזרחי. מאז שהרסו את בית הספר בפברואר האחרון, ילדי הקהילה לומדים במבנים מאולתרים. ברקע משקיפים הרעפים האדומים והמטופחים של ההתנחלות קידר, ובתיה הדרומיים של ההתנחלות מעלה אדומים.

"כשבאו להרוס אמרנו להם שיש לנו החלטה של העליון להקפיא את ההריסות כאן", אומר אבו עימאד המשמש כדובר הקהילה. "הם אמרו לנו 'שלחנו פקס לעורך הדין שלכם לפני חודש', עורך הדין אומר שלא קיבל כלום. אחד הקצינים אמר לאנשים פה שההריסה היא נקמה שלא עזבנו לאן שאמרו לנו, אבל אני חושב שהם רצו לעשות רעש במקום אחר כדי שאנשים והתקשורת יעזבו את ח'אן אל אחמר ויבואו לפה, ובאמת הגיעו הרבה".

"אנחנו נמצאים בשלב חדש מול המדינה, עכשיו היא במלחמה גלויה נגד האוכלוסיה הבדואית כאן כדי לאפשר את תכנית ירושלים רבתי" אומר אבו עיאד, בהתייחס למהלך הנרחב שמקדמת ישראל נגד כל הקהילות הבדואיות באזור E1, האמור להוות את רצף הבנייה הישראלית בין מעלה אדומים לירושלים ובכך לבתר את צפון הגדה מדרומה ולסכל בפועל כל אפשרות לפתרון שתי המדינות. הוא מעורב מאוד בהתנגדות של תושבי ח'אן אל אחמר, את הידיעה על תחילת ההריסות בכפר שלו קיבל כשעמד מול הבולדוזרים בכפר השכן.

על אף הביקורות התכופות על האדישות שהפגינה הרשות הפלסטינית כלפי גורל התושבים באזור לפני שהפכו לסוגיה בינלאומית, אבו עיאד מלא שבחים למעורבות של הרשות בכלל ושל אבו מאזן באופן אישי. "השר לענייני הגדר ברשות נמצא בח'אן אל אחמר כל יום, השר לענייני ירושלים היה שם כמה פעמים. כל הבדואים שאיבדו בתים בהריסה קיבלו סיוע מהרשות, הם עוזרים בשיקום בתים, סיוע משפטי, הוצאות מים, ביטוח בריאות". כשאחד הנוכחים באוהל, צעיר שקט וביישן, חולק על דבריו ואומר שהרשות פיזרה המון הבטחות אבל מילאה רק חלק קטן, אבו עיאד נוזף בו "אז מה אתה רוצה פה? את הג'יהאד האסלמי?!".

בשעה שתשומת הלב התקשורתית כולה היתה מופנית לעימותים בח'אן אל אחמר, המנהל האזרחי הרס בקהילת אבו נוואר הסמוכה תשעה מבני מגורים ושלושה מבנים חקלאיים, והותיר 62 איש, מחציתם ילדים, ללא קורת גג בלב המדבר בעיצומו של קיץ לוהט. אבו נוואר על רקע בתי קידר ומעלה אדומים (צילום: אורלי נוי)

בשעה שתשומת הלב התקשורתית כולה היתה מופנית לעימותים בח'אן אל אחמר, המנהל האזרחי הרס בקהילת אבו נוואר הסמוכה תשעה מבני מגורים ושלושה מבנים חקלאיים, והותיר 62 איש, מחציתם ילדים, ללא קורת גג בלב המדבר בעיצומו של קיץ לוהט. אבו נוואר על רקע בתי קידר ומעלה אדומים (צילום: אורלי נוי)

בדרך חזרה באבו נוואר אנחנו מחליטים לנסות ולבקר בח'אן אל אחמר, הנתונה תחת סוג של מצור מאז החלו עבודות התשתית לקראת הפינוי. בחניון הקטן שעל כביש ירושלים-מעלה אדומים, מול הכפר, ניידת משטרה חוסמת את הדרך. "אתם לא יכולים לחנות כאן, זה שטח צבאי סגור" אומר לנו השוטר ומנופף בצו. למה אסור לעיתונאים לסקר עבודות תשתית? אנחנו לא זוכים לתשובה, ונאסר עלינו גם לצלם את הצו שהוא מחזיק. בלית ברירה אנחנו עוקפים את המחסום המאולתר ומגיעים לכפר בדרכי עפר עוקפות, רגע אחרי שהשוטרים עוזבים את המקום בשעה ארבע, כמנהגם בימים האחרונים. "תראו כמה יקרים לממשלה הזו חיי הבדואים", אומר לנו בחיוך עיד אבו ח'מיס, מנהיג קהילת ח'אן אל אחמר. "כמה משטרה שומרת עלינו פה! אפילו על נתניהו לא שומרים ככה!".

עם הסרת האיום המידי בגירוש, מורגשת במקום הקלה מסוימת בתחושת החירום ששררה בכפר בשבועות האחרונים, אם כי עדיין יש במקום נוכחות מתמדת של פעילים בחצר בית הספר שהומר לחמ"ל ההתנגדות. אז מה בעצם אתם עושים כאן כל ערב? אני שואלת את אבו ח'מיס. "מגלגלים סיגריות ומדברים על העבר, על מה שהבדואי לומד מהמדבר, שזה בעיקר סבלנות. לא כמו אצלכם", הוא עונה. הוא חזר לאחרונה מביקור שתדלנות של כחודש ימים בארה"ב, שם דיבר באירועים שונים על המצב בח'אן אל אחמר. כשאחד הנוכחים שואל אותו איך קיבל ויזה לארה"ב אבו ח'מיס רושף לעברו "כל העולם יכול לנסוע לאמריקה אבל כשבדואי אחד מקבל אישור אתם בהלם?!".

את הידיעה על תחילת ההריסות בכפר שלו קיבל כשעמד מול הבולדוזרים בכפר השכן ח'אן אל אחמר. אבו עימאד, דובר קהילת אבו נוואר (צילום: אורלי נוי)

את הידיעה על תחילת ההריסות בכפר שלו קיבל כשעמד מול הבולדוזרים בכפר השכן ח'אן אל אחמר. אבו עימאד, דובר קהילת אבו נוואר (צילום: אורלי נוי)

על שרשרת של כוסות קפה וסיגריות, אבו ח'מיס מנתח בקור רוח את המצב. "המדינה טיפסה בעניין ח'אן אל אחמר על עץ מאוד גבוה, השאלה עכשיו אם תצליח לרדת ממנו. מצד אחד המתנחלים וכל הימין הישראלי לוחצים שייהרסו את הכפר, מצד שני העולם התחיל להתעניין בסיפור שלנו ומפעילים הרבה לחץ על הממשלה". האם ההחלטה האחרונה של בג"ץ על הקפאת הגירוש יכולה להוות את הסולם שיאפשר למדינה לרדת? "אני חושב שזה הרבה מעל הראש של בג"ץ", עונה אבו ח'מיס. "זאת החלטה בדרגים הכי גבוהים, אצל נתניהו וליברמן. אני חושב שהם יחכו קצת עד שהמצב יירגע והתקשורת תתחיל לאבד עניין, וגם הפעילים בסופו של דבר יחזרו לחיים שלהם, הרי כמה זמן הם יכולים לעזוב הכל ולעמוד איתנו כאן. ואז הם יבואו לפנות אותנו".

בינתיים, ההתעניינות בח'אן אל אחמר בעיצומה. צוות של הבי.בי.סי מצלם עבור התחנה כתבה על היישוב, והטלפון של אבו ח'מיס לא מפסיק לטרטר. בחצר בית הספר מסתיימת הישיבה היומית, ורמקולים עושים בדיקות קול לקראת הופעה של להקה פלסטינית מאוחר יותר בערב. בקרוב יתחילו להפעיל במקום קייטנת ילדים, מחשש שמא בית ספר ללא נוכחות ילדים יקל על מלאכת הפינוי. בכל לילה נשארים לישון בכפר מספר פעילים, למקרה שכוחות הפינוי יחליטו להפתיע עם שחר.

"אני מאמין שצריך לומר לתושבים ולפעילים את כל האמת, את המצב כמו שהוא", אומר אבו ח'מיס. "אסור לאבד תקווה, אבל אסור גם להיות אופטימיים מדי. הגירוש עדיין אפשרי ואני לא רוצה לגרום לאנשים להאמין אחרת ושהם יישברו אם זה יקרה. עד אז אנחנו ממשיכים להיאבק, וכל מי שבא לעמוד איתנו במאבק הזה, נגיד לו תודה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf