בכל צבעי הגזר: דיווח מכנס הג'ינג'ים הבינלאומי העשירי

ביום ראשון השבוע נקבע בהולנד שיא עולמי חדש בכינוס המספר הגדול ביותר של ג'ינג'ים לתמונה אחת. 1,722 ג'ינג'ים, על גווניהם השונים, הצטלמו ביחד בעיר ברדה אשר בדרום-מערב הולנד במסגרת כנס הג'ינג'ים הבינלאומי, שנערך שם בסוף השבוע זו הפעם העשירית.

הג'ינג'ים לבשו כולם חולצות כחולות והחזיקו חמניות ביד לציון 125 שנים למותו של ההולנדי הג'ינג'י המפורסם ביותר – וינסנט ואן גוך. הם הצליחו לשבור את שיא גינס הקודם של כינוס ג'ינג'ים, שעמד על חמישים אנשים פחות, ונקבע שנתיים קודם לכן גם כן בכנס הבינלאומי בברדה. לכנס עצמו, שנמשך על פני שלושה וחצי ימים, הגיעו לפי דיווחי המארגנים למעלה מארבעת אלפים ג'ינג'ים מלמעלה מ-80 מדינות שונות, אבל רק מיעוטם נשאר ליום האחרון והשתתף בתמונה המשותפת.

החלטתי להגיע לכנס הג'ינג'ים הבינלאומי לפני שנה בדיוק, כשביקרתי בכנס הג'ינג'ים הישראלי, שנערך בקיבוץ גזר (באמת!), ואורגן על ידי הילדה עפרי משה, שחלמה להגיע לכנס בהולנד אך נאלצה להסתפק בגרסה מקומית. באנגלית נקרא הכנס Redhead Days, כנראה כמשחק מלים על Bad hair day, יום שיער רע.

> חמישים גוונים של כתום: כנס הג'ינג'ים בקיבוץ גזר

המייסד בכלל בלונדיני

כבר ברכבת מאמסטרדם ניתן היה להרגיש בהתרגשות. על הרציף לכיוון ברדה עמדה עובדת ג'ינג'ית של חברת הרכבות ההולנדית, ואספה את כל הג'ינג'ים שהצליחה למצוא לקרון אחד (מחלקה ראשונה). נוסעים אחרים הורחקו מהקרון הזה על ידי הסדרנים, וגם בת זוגי שחורת השיער הורחקה ממנו כשהגיע צלם של הרכבת לתעד את המאורע ההיסטורי.

רוב הנוסעים בקרון היו בכלל ילדים ג'ינג'ים, שרק חלק מהוריהם הם בעלי אותו צבע שיער, וניכר היה שהזאטוטים האדומים מרוצים מכך שלראשונה בחייהם הם לא נמצאים במיעוט. וזה, בעצם, חלק מהעניין בכנס.

"הרבה אנשים, ובעיקר ילדים קטנים, מרגישים חוסר ביטחון בגלל צבע השיער החריג שלהם, ולפעמים מתביישים בו ומרגישים שהם לא בסדר, והכנס בא לתת להם תחושה של גאווה עצמית", אומר בארט ראונהורסט, תושב העיירה ברדה, מייסד האירוע, שבאופן מפתיע – בכלל אינו ג'ינג'י בעצמו.

בראיון לשיחה מקומית הוא מסביר שהקשר שלו לקהילת המיעוט הנרדפת הזאת התחיל די במקרה: ראונהורסט הוא איש לוגיסטיקה והנדסת מכונות וצייר חובב בזמנו הפנוי. לפני כעשר שנים החליט שהוא רוצה לצייר 15 נשים ג'ינג'יות ביחד, ופרסם מודעה בעיתון. הוא קיבל 150 הצעות מרחבי הולנד, והחליט להסב את הציור בתמונה. המשתתפות נהנו כל כך מהחוויה, סיפרו עליה לחברים, וג'ינג'ים אחרים התחילו לפנות אליו וביקשו שיחזור על האירוע. מפה לשם מצא את עצמו המהנדס ראונהורסט כמומחה בינלאומי לג'ינג'ים, שמפיק את הכנס הגדול בעולם של בני הקהילה פעם בשנה מזה עשור, בהתנדבות מלאה.

שגרירתנו במיקרונזיה

אבל מה יש לכמה אלפי ג'ינג'ים (וכמה עשרות אלפי אורחים אחרים בכנס – תושבי העיר ברדה, קרובי משפחה וחברים וסתם סקרנים) לעשות ביחד במשך שלושה וחצי ימים? הרבה, מתברר. במהלך ימי הכנס היו משחקים ותחרויות לג'ינג'ים, נפתחו דוכנים למוצרי טיפוח עבור ג'ינג'ים, היו תצוגות אופנה של מעצבים ג'ינג'ים עם דוגמניות ודוגמנים ג'ינג'ים בלבד, אורגנו מסיבות ויציאות לברים וגם ספיד-דייט לג'ינג'ים, תערוכות אמנות בהשראת ואן גוך, שיעורי יוגה של ובשביל ג'ינג'ים, שיעורי ריקוד, טבלה של חמישים גוונים של כתום שמאפשרת לכל ג'ינג'י לדעת מה שם הגוון שלו, ועוד.

בין המשתתפים השנה בלטה נוכחותם של אנגלים, אירים, סקוטים, גרמנים ואמריקאים, אבל הגיעו גם ג'ינג'ים עיראקים, תורכים, איראנים, ישראלים ועוד. הייתה גם מישהי אחת שטסה כל הדרך ממיקרונזיה, בת הברית הנאמנה ביותר של ישראל, דרך גואם, יפן, דרום קוריאה ואמסטרדם – למרות שתכלס, בינינו, היא בכלל לא ג'ינג'ית אלא בלונדינית לגמרי. אף על פי כן, כשהתייצבה על מדרגות עיריית ברדה ונשאה נאום נרגש על איך שהיא מרגישה שמצאה את משפחתה האמיתית, כולם מחאו כפיים ואימצו אותה בחום.

כמו שאמר ראונהורסט, רבים ממשתתפי הכנס מספרים שהם אכן באים אליו כדי להרגיש גאווה בזהותם החריגה, לעשות קצת בונדינג עם הדומים להם, להיות קצת פחות חריגים לכמה ימים, וגם להעלות מודעות ציבורית לחוויה הייחודית שלהם. עם זאת גם ראונהורסט מודה שלא מדובר בקבוצה נרדפת או כזו שסובלת מאפליה קשה כמו שחורים, למשל. יש אמנם התנכלויות לג'ינג'ים בעולם פה ושם, וכמובן שיש השלכות לכך שלא פעם הם האנשים הכי בולטים בכל קהל, אבל הכנס לא שואף לנסות להקים מחתרת אדומה של נרדפים או תנועה לשוויון זכויות.

עם השנים נוצרו עוד ועוד כנסים של ג'ינג'ים ברחבי העולם, לרבות הכנס האירי, האיטלקי ("הוא הכי קטן, כי אין הרבה ג'ינג'ים באיטליה", מבהיר ראונהורסט), הגרמני, הישראלי וכמה בארצות הברית. ההתארגנות ההולנדית מסייעת להתארגנויות חדשות לצמוח בעולם, אבל נותרה הגדולה ביותר והבינלאומית ביותר מכולן.

> כך נאלצתי להביא את בני איתי לכנסת, להצביע על מתווה הגז

אני מוצא משפחה אבודה

"מה שחשוב לי שתכתוב זה שמגיעים לפה אנשים ממדינות שנמצאות במלחמה זו עם זו, או בעוינות עמוקה, אבל כאן הם כולם פשוט ג'ינג'ים והם מכירים ומסתדרים נהדר", מסכם ראונהורסט. "חיילים אמריקאים ואנשים מאפגניסטן, תורכים וסורים, וגם הולנדים שלרוב חושבים שגרמנים הם אנשים רעים בגלל המלחמות שהיו לנו בעבר יכולים כאן לבלות עם גרמנים ולצחוק איתם. זו לא הייתה המטרה שלנו בכנס, אבל זה קרה, ואני אשמח אם יגיעו לכאן עוד ישראלים ויכירו אנשים ממדינות אחרות".

בסוף הראיון אני מרגיש שנשארה עוד שאלה אחת בוערת שלא דיברנו עליה. מאז ילדותי אני לא מצליח להכריע מה הוא גוון השיער שלי. תמיד היו סביבי אנשים שטענו בעיקשות שאני ג'ינג'י, אחרים אמרו שאני בלונדיני בבירור, ואני אימצתי לעצמי את תארי-הביניים בלונג'ינג'י, בלונד-תות או זהוב שיער. מאז שגדל לי זקן, שהוא משמעותית יותר אדום משיער ראשי הבהיר, השאלה נהייתה מורכבת יותר. החלטתי לשאול את המומחה.

"כן, אתה ג'ינג'י", פוסק מייסד כנס הג'ינג'ים בביטחון מלא. "הזקן שלך מאוד אדום, הגוון שלך העור שלך נוטה יותר לוורד מאשר לצהוב, הגבות שלך בהירות ואתה נוטה להסמקה, אז זה מובהק. זה עניין מדעי לגמרי. אם תעשה בדיקת דם אני בטוח שימצאו אצלך את הגן הג'ינג'י. בטוח".

וכך הוכרעה הסוגיה הזאת.

> לנהל מפגש דו-קיום יהודי-ערבי ברוסית