ארוחה משפחתית חשובה הרבה יותר מספרי לימוד

לקראת פתיחת שנת הלימודים מַלאו אמצעי התקשורת בכתבות העוסקות בחינוך. כל כתבה ועניינה, כל כתבה והבטחה בתוכה: אם רק היינו מטפלים בנושא זה וזה כראוי, היה לנו גן עדן חינוכי. כל כתבה נופת צופים, אך כולן יחד קקופוניה גדולה: פחות תלמידים בכיתה, פחות מבחנים ומדידות, יותר השכלה למורים, יותר שכר למורים, יותר כריזמה למנהלים, יותר חינם, יותר אנגלית, יותר מתמטיקה, יותר שוויון, מורשת בלי דת, קשב בלי ריטלין, תוכן בלי ספרים, פחות חופשות, פחות טלפונים, פחות ארגוני מורים ויותר חוזים אישיים. הידד!

למרות ההבדלים, יש מכנה משותף לכל הכתבות: ההנחה שמערכת החינוך משנה (make a different), ושהשינוי הזה תלוי בכוחות חיצוניים לנו כגון פקידים בכירים ושרי ממשלה. גם מי שמתריע, לשם דוגמה, מפני תכנים דתיים בספרי מדע, מחזק – מבלי משים אולי – את נפתלי בנט. משום שהוא מציב במרכז הדיון את השיעור במדעים ואת משרד החינוך, ומעניק להם עוצמה שאין להם במציאות. הכתבות האלה משכנעות את הציבור שזה אכן תלוי בנפתלי. וזה לא.

> היום שבו ניסה סאלח לקבור את השד העדתי

ילדים לא נולדים בגיל שש

הפחתת הערך העצמית של ההורים ושל תפקידם המחנך, היא הבעיה המרכזית. שכן אין לנפתלי בנט ולתורתו שום סיכוי לעבור אצל ילד שהוריו מתבוננים במציאות בעיניים פקוחות ובשום שכל, והם מדריכים את הילדים שלהם כיצד לעשות זאת. או בהיפוך הרעיון: ילדים לא יורים בראשו של פלסטיני מנוטרל וגוסס בגלל נפתלי בנט – רשע ככל שיהיה. עובדה שרוב רובם של הילדים לא עושים דברים כאלה.

באחת הכתבות שזכתה השבוע לשיתופים רבים, טען יוסי קליין ("הארץ") שרק מעטים מגיעים להפגנות נגד השחיתות, משום שרוב האזרחים טומטמו במערכת החינוך וקיבלו "יהדות בנטית והשכלה דלה". דלי השכלה, כך כתב, לא מפגינים בפתח תקווה. רגע לפני שסימנתי "לייק", נזכרתי שגם קליין מייחס לבית הספר עוצמה דמיונית. ילדים לא מגיעים בגיל שש לבית הספר כשהם מתעניינים בעולם שסביבם, דוגלים בצדק חברתי, אכפתיים ונכונים לכל מאבק; ורק בגלל מכבש הטמטום של בית הספר, מאבדים את העניין שלהם בלימודים ובעולם. הם מגיעים מתעניינים, עשירי שפה, ובעלי הערכה עצמית ואמפתיה לזולת – יותר או פחות – בזכות הדוגמה, ההדרכה והליווי שקיבלו מהוריהם. בית הספר משתמש בתשתית האישיות שהתפתחה בבית, ולא להפך.

אני אמשיך לטעון שצריך לבטל את תכניות הלימודים כדי לתת חופש הוראה למורים; צריך לבטל את ספרי הלימוד כדי לתת חופש גילוי לילדים; צריך לבטל את כל המבחנים והמדידות כדי לתת הזדמנות להתנסות וזכות להיכשל; צריך לבטל את החינוך לזהות כדי לאפשר חופש הגדרה עצמית; צריך לבטל את שיעורי הבית כדי להותיר זמן פנוי מחובות וכך הלאה. אולם כדי שהילדות והילדים שלנו יוכלו ליהנות מסגולותיו של החופש, חייבים לחזק ולרומם דבר אחד: את החיים המשותפים עם ההורים.

> חיפה כימיקלים מנסה לכופף את המדינה על הגב של העובדים

הורים שולחים את הילדים שלהם להשגחה ולטיפול במיקור חוץ, ורבים מהם מגלים יום אחד, שהשירות אינו טוב דיו. חלקם משלמים יותר כסף כדי לקבל שירות טוב יותר, חלקם מתלוננים או משתמשים בכוחנות בתקווה להשיג את הטוב הרצוי להם, וחלקם שותקים ומוותרים בייאוש. אף אחת מהאסטרטגיות האלה אינה מדגימה לילדים חיים תבוניים, עוצמה אישית ואחריות חברתית. הדרך היחידה של ההורים לתרום להתפתחות ילדיהם היא על ידי שההורים ידגימו לילדים את החיים הנכונים עצמם, למיטב הבנתם של ההורים.

אוכלים ביחד

ארוחה משפחתית היא אחד הכלים הזמינים והפשוטים ביותר שיש בידי ההורים. זה פשוט, משום שממילא אנחנו אוכלים מדי יום, והדבר אינו כרוך בהוצאות מיוחדות ובאמצעים מורכבים. זה טוב משלוש סיבות מרכזיות, שכולן תורמות להתפתחות הילדים: בריאות, שייכות ושפה.

אשר לבריאות, מחקרים מראים כי ארוחה משפחתית מספקת לצעירים תזונה מאוזנת ובריאה, ומגנה עליהם מפני השמנה. נוסף לכך, הרגלי האכילה שנרכשו בבית ההורים נשמרים לגם לעתיד, ובכך מסייעים לתזונה נכונה גם אצל בוגרים. היתרונות נמצאים בקשר ישיר עם תדירות הארוחות המשפחתיות, ומופיעים כבר בדרגה הנמוכה – ארוחה משפחתית אחת או שתיים בשבוע.

יש מספר הסברים לקשר בין ארוחה משפחתית לבריאות: כאשר אוכלים לבד יש נטייה לצרוך מזון מעובד וכריכי לחם, בעוד שבארוחה משפחתית נהוג להגיש מזון מגוון יותר ובריא, כגון סלט ירקות או תבשילים. כאשר אוכלים לבד אוכלים יותר, לעומת ארוחה משפחתית, שבה ככל הנראה, הצורך הפסיכולוגי בביטחון מקבל מענה חברתי במקום מענה קיבתי. כשאוכלים לבד אוכלים מהר יותר, בעוד שבארוחה חברתית יש עצירות לצורך דיבור ואינטראקציות חברתיות. לבסוף, ארוחה משפחתית יוצרת סדר יום תזונתי מובנה יותר, ומקטינה את הצורך בחטיפים שבין הארוחות.

בכל הקשור לשייכות חברתית ולכישורים חברתיים, הרי ברור כי כוחה של ארוחה משפחתית בהיותה אירוע חברתי. החינוך החברתי במערכת החינוך מבוסס על מסגרת הכיתה: קשר שנכפה על הילדים להיות חברים לשלושים ילדים אחרים, שהמכנה המשותף ביניהם הוא שנת לידתם. זוהי קבוצה גדולה מדי להתייחסות, בוודאי עבור ילדים צעירים, והזהות בגיל רק מסרסת את אחד היסודות של הקבוצה החברתית – השונות. בקבוצה חד-גילית אין מבוגרים יותר שניתן ללמוד מהם, ואין צעירים יותר שניתן לגלות כלפיהם מנהיגות ואחריות. משפחה היא קבוצה חברתית טובה משום שהיא מגוונת מאוד, למשל מבחינת גיל ויכולות, ועם זאת יש בה היכרות אינטימית ומחויבות מולדת בין השותפים.

ולבסוף השיחה, אחד הדברים שמתלווים בדרך הטבע לארוחה משפחתית. ערכה של השיחה הוא רב, שכן הוא מאפשר לילדים להכיר טוב יותר את הוריהם, ולהפך. השיחה מאפשרת להתוודע אל עולמו של הזולת, ולשכלל את היכולת של היחיד להביע את עולמו בפני אחרים. מלבד זאת, עצם החשיפה לאוצר מילים היא בעלת ערך רב, שכן מילים הן אבני הבניין של החשיבה. יש קשר ברור בין היקף ואוצר המילים שילדים נחשפים אליהם, לבין כישוריהם השכליים והישגיהם בלימודים. ואכן, רוב המחקרים מצביעים על קשר בין ארוחה משפחתית לבין הישגים טובים יותר בלימודים – אולם לא בהכרח קשר ישיר, אלא כזה שתלוי בפעולות אחרות שנוקטים ההורים.

בשורה התחתונה: איכותם של ספרי הלימוד היא חשובה מאוד. אך נזכור כי הידע הטמון בהם לא יקפוץ מעצמו אל מוחם של הילדים, רק משום שהם יסחבו את הספרים על גבם במהלך שנת הלימודים הקרובה. כדי שהילדים יוכלו להפיק את המיטב ממה שיש למערכת החינוך להציע, הם זקוקים ליסודות הנרכשים בבית ההורים: אחריות אישית, אמפתיה חברתית וקישורים שכליים. ארוחה משפחתית תספק להם את אלה באמצעות תזונה בריאה, שייכות חברתית והעשרת השפה. על כן, אם לרגל פתיחת שנת הלימודים אתם עורכים סידור מחדש של חיי המשפחה, זכרו להכניס לשם ארוחה משפחתית.

> ההגיון של בג"ץ: מאשר מצעד דגלים גזעני, מגביל מאבק בשחיתות