newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ממתי הפכה המשטרה למחנכת של מנהיגי "המגזר הערבי"

אחרי השלכת בקבוקי תבערה על מתנ"ס באום אל-פחם, המשטרה קראה לראשי "המגזר הערבי" לגנות את האירוע. מראשי מועצת יש"ע או מראש עיריית ת"א לא דורשים לגנות פשעים המתרחשים בתחומם

מאת:

אתמול בערב (שבת), השליכו אלמונים שלושה בקבוקי תבערה לעבר מתנ״ס באום אל פחם, בזמן שהתקיימה בו הופעה של להקת סיראג׳. המופע עצמו עורר מחלוקת בעיר, לאחר שמנהיגי דת מוסלמים מקומיים יצאו נגדו משום שהקהל בו היה ״מעורב״, גברים ונשים יחדיו.

כיאות למקרה אלים, ועוד מקרה אלים בעל חשיבות ציבורית, המשטרה הוציאה הודעה. "משטרת ישראל פתחה הערב בחקירה מיד עם קבלת דיווח על אירוע פלילי חמור באום אל פחם", נאמר בהודעת דוברות משטרת חוף, המחוז שאליו שייכת אום אל-פחם, "במסגרתו הושלכו אל עבר מתנ"ס בעיר שלושה בקבוקי תבערה שהתלקחו שעה שנכחו בו עשרות תושבי העיר ולמרבה המזל האירוע הסתיים בנזק בלבד. המשטרה פתחה בחקירה יסודית, תוך איסוף ממצאים בשטח מהזירה, לצד סריקות נרחבות אחר החשודים".

עד כאן, הודעה שגרתית למדי. אבל בחלקה האחרון, משנה הודעת המשטרה את אופיה. מהודעה על מעשה פשע ופעולות החקירה שנועדו לפתור אותו, תופסת המשטרה תפקיד של מחנכת של החברה הערבית ושל מנהיגיה. ״בשל חומרת העבירות שבוצעו הערב והסיכון הממשי שנשקף מהם לתושבי העיר", נאמר בהודעה, "אנו מצפים מראשי המגזר לצאת ולגנות את מבצעי העבירה ואת כל גילויי האלימות המסכנים את תושבי העיר הנורמטיביים שומרי החוק״.

אום אל פחם. מנהיגי דת התנגדו לקיום אירוע "מעורב" של גברים ונשים במתנ"ס (צילום: משה שי / פלאש 90)

אום אל פחם. מנהיגי דת התנגדו לקיום אירוע "מעורב" של גברים ונשים במתנ"ס (צילום: משה שי / פלאש 90)

וכאן עולה תמיהה. האם במשטרה עוסקים בטיפול בפשיעה או שהמשטרה אימצה את מנהג חברי הכנסת מהימין לדרוש גינויים מחברי הכנסת הערבים אחרי כל אירוע אלים? האם אחרי כל אירוע פלילי, ובטח אחרי אירוע שבוצע לכאורה על רקע אידיאולוגי, המשטרה מבקשת מראשי הציבור (או ״המגזר״) שבקרבו התבצעה העבירה לגנות את המעשה? מדוע במקום לתפוס את הפושעים, המשטרה עסוקה בחינוך החברה הערבית?

מספיק לחזור לאירוע אלים אחר, שהתרחש לא מזמן, שבו דווקא היו נפגעים, בניגוד לאירוע באום אל-פחם: תקיפתם של פעילי תעאיוש על ידי מתנחלים במצפה יאיר לפני שלושה שבועות. שם, כמו שאפשר לנחש, המשטרה לא ביקשה מראשי "מגזר" המתנחלים או "מגזר" הכיפות הסרוגות לגנות את התקיפה. בהודעת המשטרה על האירוע במצפה יאיר, ראש מועצת יש״ע או ראש מועצת הר חברון, יוחאי דמרי, לא נקראו לגנות אותו. גם אחרי פעולות תג מחיר לא מוצגת בקשה כזו. שלא לדבר על דרישה מראש עיריית תל אביב או מראשת עיריית נתניה לגנות מעשי פשע המתרחשים בתחום הערים שהם מנהלים.

ההודעה שהוציאה משטרה חוף הופכת את כל החברה הפלסטינית בישראל לקבוצה אחת, שכל אחד מהפרטים בה אחראי על מעשיו של הכלל. הרי אפשר לטעון שלכל ההנהגה מקומית, בכל מקום בארץ, ישנה אחריות, גם אם חלקית, על המעשים של בני הקהילה שלה.

אבל יש כאן משהו נוסף. בכך שדוברות המשטרה מבקשת מ"ראשי המגזר" לגנות את האירוע, היא למעשה חומקת מאחריות ומחפשת אחראים אחרים לטיפול בפשיעה. וזה קורה דווקא בתקופה שבה הביקורת על תפקוד המשטרה ביישובים הערביים נמצאת בשיא. המחשבה שגינויים מצד אישי ציבור ערבים יוכלו לפתור את בעיית הפשיעה היא לא פחות ממופרכת. הגינויים האלה אינם יכולים לכסות על הכישלונות של משטרת ישראל.

וחוץ מזה, לא צריך את המשטרה בשביל לגנות. בו בזמן שהמשטרה הוציאה את ההודעה שלה, ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש, הרשימה המשותפת), תושב העיר שנכח באולם, פרסם הודעה שבה נאמר ש״אין ספק שמדובר במקרה חמור ביותר וצריך למצות את הדין עם העבריינים״. הדברים האלה פורסמו בערבית, אבל גם בעברית ב"וואינט" וב"הארץ". כל מה שהשוטרים היו צריכים לעשות היה לפתוח מחשב ולראות שהגינויים כבר קיימים.

ועוד הערה לסיום. בהודעה המשטרה נאמר שהמשטרה מתכוונת למצות "את מלוא חומרת הדין" עם העבריינים, "בגין סיכון תושבי העיר שומרי החוק״. בהודעות על אירועים פליליים בציבור היהודי לא נעשית בדרך כלל הבחנה בין ציבור ״שומרי החוק״ לאלו שאינם שומרי חוק (איך מבדילים ביניהם, דרך אגב?). האם ייתכן שהמשטרה מניחה, שרוב התושבים הערבים הם עבריינים, אלא אם יוכח אחרת?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf