newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בנט התרברב שהקטין כיתות, ונאלץ לבטל את הקמפיין המטעה

בעקבות עתירה משפטית וחוות דעת שפורסמה לראשונה ב"שיחה מקומית", נאלץ משרד החינוך להתקפל ולבטל את מסע הפרסום "דברים זזים בחינוך, מתווה בנט להקטנת הצפיפות בכיתות". מסתבר שגם ליוהרה יש גבול

מאת:

לאחר שלושה וחצי חודשים של דיון משפטי הודיעה אתמול (רביעי) פרקליטות המדינה כי משרד החינוך מסכים לבטל את מסע הפרסום "דברים זזים בחינוך – מתווה בנט להקטנת הצפיפות בכיתות". המשרד קיבל בכך את המתווה שהציע השופט חנן מלצר, סגן נשיאת העליון ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

בהודעת הפרקליטות נאמר כי מסע הפרסום יבוטל ולא ישודר עוד באמצעי התקשורת, המינוח "מתווה בנט" בנוגע להקטנת הצפיפות בכיתות יוסר מאתר משרד החינוך, והשר בנט לא ישתמש עוד בסיסמת המשרד "דברים זזים בחינוך" בחשבונות הטוויטר והפיסבוק הפרטיים שלו. בכך מקבלים למעשה משרד החינוך ופרקליטות המדינה את עמדת העותר, עו"ד שחר בן מאיר, ואת חוות הדעת המקצועית שצירפתי אני לעתירה (ג.ג.). חוות הדעת הזו פורסמה לראשונה ב"שיחה מקומית".

בחודש מאי 2018 עלה לאוויר מסע פרסום של משרד החינוך, ששודר בטלוויזיה, ברדיו ובדיגיטל, תחת הכותרת "דברים זזים בחינוך!". במרכז התשדיר הוצגה הטענה שבשנה האחרונה צומצם מספר התלמידים בכיתות מ-40 ל-32, "צמצום של עשרים אחוזים", כלשון התשדיר. באתר משרד החינוך פורסמו הדברים בשיוך ישיר לשר המכהן, תחת הכותרת "מתווה בנט להקטנת הצפיפות בכיתות". השר בנט עצמו פרסם את הדברים בחשבונות הפרטיים שלו, תוך שהוא משתמש בסיסמת משרד החינוך "דברים זזים בחינוך".

בתגובה לקמפיין הגיש עו"ד שחר בן מאיר עתירה בפני ועדת הבחירות המרכזית בטענה שהתשדיר אינו אמת ומהווה תעמולת בחירות אסורה, שכן השר משתמש במשאבי משרד החינוך לפרסומו האישי. במהלך הדיונים בפני השופט מלצר התבררו שתי שאלות: האם הסרטון מוסר אמת? והאם מדובר בתעמולת בחירות אסורה של בנט?

בנט חוגג, אבל את את הצמצום במספר התלמידים בכיתות התחילה בכלל יולי תמיר. (צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)

בנט חוגג, אבל את את הצמצום במספר התלמידים בכיתות התחילה בכלל יולי תמיר. (צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)

תשדיר מטעה שיוצר תפיסה שגויה של המציאות

פרקליטות המדינה ומשרד החינוך הציגו בפני השופט נתונים על הצמצום המשמעותי במספר הכיתות הצפופות בישראל, כיתות שבהן מעל 35 תלמידים. אבל, כפי שהצגתי בחוות הדעת שפורסמה ב"שיחה מקומית", לא היה בכך לכסות על ההטעיה שבתשדיר. עורכי התשדיר השתמשו בתרגיל רטורי עתיק, ערבבו בין נתונים בעלי משמעויות שונות, והקישו מנתון שיש לו  משמעות אחת מסקנות הנוגעות לנתון שיש לו משמעות אחרת. כך הם עשו זאת:

המספרים 40 ו-32 שמופיעים בתשדיר הם מספרי התקן למקסימום התלמידים בכיתה. כלומר, שמעל מספר זה מפצלים את הכיתה לשתיים. כבר בשנת 2008, ימי כהונתה של יולי תמיר כשרת החינוך, התקבלה החלטת ממשלה להוריד את תקן המקסימום ל-32 תלמידים בכיתה, ומאז מבצע המשרד את ההחלטה בהדרגה. שום דבר שקשור לבנט.

בתשדיר נעשה גם שימוש במונח "מספר התלמידים בכיתה". מספר זה חייב להיות מספר ממוצע, שכן יש בישראל יותר מ-27 אלף כיתות שונות. מספר התלמידים הממוצע נע סביב 27 תלמידים (תלוי איך מחשבים), לא קרוב ל-40 או ל-32. ועוד ראוי להוסיף שהנתון הזה – 27 תלמידים בכיתה – גבוה בשישה תלמידים ממספר התלמידים הממוצע במדינות OECD.

היוהרה של בנט מגיעה למחוזות ההזיה (מתוך עמוד הפייסבוק של השר)

הנתונים שהציג משרד החינוך בתשובתו לעתירה נגעו כאמור למספר הכיתות הצפופות בישראל. כלומר, אפשר היה לומר בתשדיר שמספר הכיתות הצפופות בישראל ירד משמעותית, או שמשרד החינוך המשיך ביישום הורדת תקן מקסימום התלמידים בכיתה. אבל אי אפשר היה לומר שמספר התלמידים (הממוצע) ירד מ-40 ל-32 תלמידים בכיתה. כפי שכתבתי בחוות הדעת שנלוותה לעתירה: "התשדיר יצר תפיסה שגויה של המציאות, אשר מרחיבה ומרוממת את ההישגים הספציפיים שהשיג משרד החינוך בשנים האחרונות. ההגזמה וההאדרה של ההישגים הצנועים, היא ליבת ההטעיה שיוצר הסרטון".

ההישג של המשרד ולא של השר

השאלה השנייה שנדונה הייתה האם התשדיר המטעה מהווה תעמולת בחירות אסורה, כלומר האם נפתלי בנט פיאר את עצמו תוך שימוש במשאבים של משרד החינוך. לעניין זה, שיחקה היוהרה של בנט לטובתנו. כאמור, שמו הופיע באתר משרד החינוך כמי שאחראי אישית להקטנת הצפיפות בכיתות. עד ה-17 בספטמבר היה כתוב באתר: "מתווה בנט להקטנת הצפיפות בכיתות", ומאז (בעקבות העתירה) הנוסח שונה: "המתווה להקטנת הצפיפות בכיתות". המתווה של משרד החינוך ולא של נפתלי בנט.

אתר משרד החינוך לפני ואחרי. הקטנת הכיתות מהווה הישג של המשרד ולא של השר

בנט יצר קשר נוסף בינו לבין מסע הפרסום כאשר השתמש בחשבון הטוויטר הפרטי שלו בסיסמת המשרד "דברים זזים בחינוך". עניין זה כבר נאסר בעתירות קודמות כנגד השרים כחלון ורגב. הסיסמה היא רכוש המשרד הממשלתי, ואין לשר זכות לעשות בה שימוש פרטי. אבל ליוהרה של בנט אין גבול, ועוד במהלך הדיונים הוא פרסם פייק ניוז נוסף בעמוד הפייסבוק שלו: "הקטנתי [את] גודל הכיתות לראשונה מקום המדינה". זאת טענה כל כך הזויה, שכלל לא צריך להתאמץ להוכיח את אי האמת שבה. הלוויתן עלה על החוף.

תם ולא נשלם

ואכן, בדיון שהתקיים ביום ראשון (16 בספטמבר) דחה השופט מלצר את טענותיו של עו"ד אודי איתן מפרקליטות המדינה שייצג את משרד החינוך, כאילו הסרטון מציג אמת ואינו תעמולת בחירות. כדי להימנע מהכרעה (מביכה, אני מוסיף), הציע השופט מלצר הסכם פשרה: משרד החינוך יסכים להוריד את מסע הפרסום, יוריד את האזכור "מתווה בנט" מאתר המשרד והשר בנט לא ישתמש עוד בסיסמת המשרד "דברים זזים בחינוך", ובתמורה השופט לא יכריע בתיק.

כאמור, אתמול התקבלה תשובת המדינה המקבלת את ההסדר. נוק-אאוט בלי לספור עד עשר.

ועדיין העיקר עוד לפנינו. השופט מלצר מבקש לנצל את העתירה ואת ההסכם לסילוקה, כדי לקבוע כללים ברורים יותר לשרי הממשלה בכל הקשור להפצת "פייק ניוז" הקשורים לעבודת משרדיהם. לזה נצטרך להמתין עוד כמה ימים מן הסתם, ונעדכן כאן בכל התפתחות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf