newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הימין מקדם חוק להכשרת התנחלות בלב גן לאומי

התיקון לחוק אמור לאפשר בנייה לכל מי שגר בתחומי הגן הלאומי בסילואן/עיר דוד, אבל יוזמיו לא מסתירים את כוונתו: אין פה דיון על גנים לאומיים אלא על הזכות על ארץ ישראל

מאת:

בפתח הדברים אני מבקש להודות לחברת הכנסת שולי מועלם (הבית היהודי) שהסבירה מעל במת הכנסת בצורה בהירה ועניינית את מהות התיקון לחוק גנים לאומיים, שהגישה יחד עם חברי הכנסת נורית קורן (ליכוד), רועי פולקמן (כולנו) ואורי מקלב (יהדות התורה). וכך היא אמרה: "אין פה דיון לא על גנים לאומיים ולא על הסדרה של המצב הקיים, יש פה שאלה של אידיאולוגיה, אין שאלה למי שייכת ארץ ישראל, וגם החוק הזה, בסיס הדיון הזה, הוא תפיסת עולם שארץ ישראל שייכת לעם ישראל".

רגע לפני שהכנסת ה-20 מתפזרת, עמותת אלע"ד רשמה עוד הצלחה. התיקון לחוק גנים לאומיים, שיאפשר בנייה למגורים בסילואן/עיר דוד עבר בוועדת הפנים ביום חמישי בערב. נראה שבשבוע הבא, בעוד כולם כבר יהיו עסוקים בפריימריס ובבחירות לכנסת ה-21, החוק עתיד לעבור בקריאה שנייה ושלישית.

כיום, שטחים המוכרזים גנים לאומיים או שמורות טבע נמצאים באחריות רשות שמורות הטבע (רט"ג) והבנייה בהם היא כמעט תמיד ביוזמת רט"ג ולצרכיה. תושבים החיים בשטח גן לאומי או שמורת טבע מנועים מלבנות, למעט במקרים מאוד חריגים.

שכונת סילוואן על רקע מסגד אל-אקצא. הגן הלאומי היחיד בארץ שחיים בו אנשים (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

שכונת סילוואן על רקע מסגד אל-אקצא. הגן הלאומי היחיד בארץ שחיים בו אנשים (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

בחוק המקורי יש הגיון רב. ההכרזה על גן לאומי או שמורת טבע נועדה לשמור על ערכי הנוף וההיסטוריה ולהגן מפני בנייה ופיתוח.  החוק גם מניח, ובצדק, שבגן לאומי לא חיים אנשים. ואכן, בישראל אין גנים לאומיים שבשטחם יש שכונות מגורים, למעט גן לאומי סובב חומות ירושלים הכולל את הכפר סילואן ואת אתר עיר דוד.

לכאורה, התיקון לחוק נותן מענה ראוי לתושבי סילוואן, שהבנייה נמנעה מהם במשך עשרות שנים. אולם כאשר בוחנים את החוק לעומק בתוך ההקשר, המציאות נראית קצת שונה. בעשרים השנים האחרונות נכנסה לשכונה עמותת אלע"ד, שרכשה מבנים ושטחים בשכונה. הרצון שלה להתפשט ולהרחיב את האחיזה שלה בשכונה נמנע בשל העובדה שמדובר בגן לאומי.

התיקון לחוק נועד מצד אחד לאפשר למתנחלים לבנות ומצד שני להמשיך את האכיפה הדרקונית של רשות הטבע והגנים (רט"ג) נגד הפלסטינים בסילואן. במצב הקיים, בכל פעם שתושבים פלסטינים בסילואן בונים גדר, מרחיבים פתח או נוטעים עץ, אנשי רט"ג יכולים, על פי חוק, להרוס בנייה, להטיל קנסות ועוד. החוק החדש יאפשר בנייה, אבל רק באישור השר להגנת הסביבה, רשות העתיקות, הרשויות העירוניות וכד'. מיותר לציין עד כמה רשויות אלו קידמו עד היום בניה לפלסטינים במזרח ירושלים.

ח"כ מועלם אומרת את המובן מאליו: החוק נועד בשביל בעלי הבית. לא צריך להסתבך בתירוצים והסברים כאילו זהו חוק לטובת הכלל. שינוי החוק מאפשר לאלו שיש להם את הכסף, הקשרים והיכולת לפרוץ את המצור של רט"ג ולבנות מבנים למגורים. בסילואן. לגורמים האלה קוראים עמותת אלע"ד. התושבים הפלסטינים, שכבר כיום לא מצליחים לממש את זכויותיהם השונות, יתקשו לממש אפשרויות בנייה בעקבות החוק.

החוק יאפשר לחזק את אחיזתה של אלע"ד בסילואן באותם אמצעים שהיא השתמשה בהם בעשרים השנים האחרונות: המשך השימוש בארכיאולוגיה ובגן הלאומי כדי להמשיך להביא תיירים, ומבקרים, ולהסביר עד כמה המקום שייך לעם ישראל עוד מימי דוד המלך. ולצד השימוש בעתיקות, עכשיו גם אפשר יהיה לבנות ליהודים בלב השכונה הפלסטינית.

בהנחה שהכנסת העשרים תתפזר בקרוב, יתכן שחוק אלע"ד יחתום את עבודתה. לכאורה חוק מקומי ונקודתי, אולם בעצם מסכם את מה שחווינו בארבע השנים האחרונות: חקיקה מפלה לטובת המתנחלים, הפוגעת במעמדם של הגופים המקצועיים ויוצרת עיוותים חוקיים שעוד ישפיעו על כולנו.

יונתן מזרחי הוא מנכ"ל ארגון עמק שווה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf