מטרת הממשלה במעצרים היא דה-לגיטימציה של השמאל

כותב אורח: איתי מק

מעצרם של שלושת פעילי זכויות האדם ומניעת הייעוץ המשפטי מהם לא התרחשו בגין חשד בביצוע עבירות פורמליות כאלה או אחרות, הכתובות בחוק הישראלי, אלא מאחר שגורמי השלטון והביטחון הישראלים כבר הרשיעו את הפעילים בחתרנות נגד הסדר הקיים – סדר שתכליתו לקבע כיבוש בלתי הפיך. שאריותיו של השמאל בישראל אינן מצליחות לראות את התמונה הרחבה, אלא עוסקות בהתאבלות פומבית על הרס תדמיתן בתכנית פריים טיים.

האירועים האחרונים אינם חלק ממאבקו של הימין להחלפת ה"אליטות", מאחר שחילופי המשמרות כבר התבצעו מזמן – בצבא, בפוליטיקה, בבתי המשפט, בבירוקרטיה ובפקידות. מטרתו הנוכחית של הימין היא חיסולם של שרידי השמאל האחרונים. מי שיצפה בסרטונים מפעילותו של ארגון תעאיוש יווכח בשנאה היוקדת מצד חלק מכוחות הביטחון כלפי "עוכרי ישראל". מי שיקרא בדפי הפייסבוק את דבריהם של מובילי דעת הקהל בימין הקיצוני יבין שההסתה והשנאה כלפי פעילי זכויות האדם עלולות להוביל לחיסולים פיזיים של ממש.

חיסולו של השמאל – בינתיים בשלב הקרימינליזציה – מונהג בידי בכירים ובכירים לשעבר בצמרת הפוליטיקה, הביטחון והמשפט, הנוקטים אסטרטגיה דו-ראשית: דה-לגיטימציה ציבורית והפללה של פעילי זכויות אדם. הדה-לגיטימציה הציבורית מאפשרת לעצב את דעת הקהל נגד השמאל ופעילי זכויות האדם, כדי שדעת הרוב תתמוך בהוצאתם של ארגוני השמאל ושל עצם הפעילות לקידום זכויות אדם אל מחוץ לחוק. דעת הרוב חיונית לצורך מתן כסות דמוקרטית למהלך האנטי-דמוקרטי הזה.

> מה באמת עושים הפעילים של תעאיוש בשטחים?

במשך עשרות שנים פלסטינים רבים נעצרו, עונו, הואשמו, ונאסרו לתקופות ממושכות בתואנה של ביצוע עברות פורמאליות שונות, בעוד שהאישום הסמוי היה למעשה תופעת החתרנות נגד משטר הכיבוש והדיכוי. החידוש בשנה האחרונה הוא השימוש בארגז כלים דרקוניים דומה למדי (אם כי לא חופף לחלוטין) גם נגד אזרחים יהודים.

יש לזכור שארגז הכלים הזה כבר נוסה על פעילי ימין קיצוני טרם מעצרם פעילי השמאל. בכירים בצמרת החוק והמשפט בישראל אישרו את העינויים, את מניעת פגישתם עם עורכי דין, ואת מעצרם הממושך ללא משפט.

הצעדים הדרמטיים הללו מפתיעים לנוכח העובדה שבמשך שנים רבות מערכת השלטון והחוק בישראל העלימה עין מאלימות הימין הקיצוני ואף השתמשה בה לקידום מטרותיה. גל המעצרים האחרון של פעילי הימין הקיצוני, וההפרות החמורות של זכויות האדם שלהם, לא מנעו את המשך השתוללותם בשטחים הכבושים ובתוך ישראל. כמעט מדי יום נפגעים פלסטינים בגופם וברכושם. מדוע הזדעקה ישראל וערכה הבחנה ברורה בין פעילי ימין קיצוני שונים? התשובה היא, שהקבוצה שבחרו להפעיל כלפיה את הכלים הדרקוניים חשודה בתפיסות חתרניות ובתכנית להחלפת הממסד הקיים. כנראה שלמדינת ישראל אין בעיה עם אלימות, כל עוד שהאלימות נתונה בשליטה ובניהול מבוקר.

הקשר הבינלאומי

ומי כמדינת ישראל יודעת להתמודד עם חתרנות. ישראל לא מסתפקת בהתמודדות אל מול החתרנות נגד המשך הכיבוש בשטחים הכבושים: מזה עשרות שנים שהיא מגדילה ראש ומסייעת למשטרים דכאניים להתמודד עם החתרנות נגד הדיכוי המקומי. מצ'ילה של פינושה ועד למדינת המשטרה הנוכחית ברואנדה והדיקטטורה באזרבייג'ן. עם השנים הלכה ושכללה ישראל את כליה להתמודדות נגד חתרנות, ולכן היא משמשת כתובת מרכזית למשטרים דכאניים ברחבי העולם, הרוכשים ממנה ייצוא ביטחוני לשימוש נגד אזרחים ואזרחיות הנחשבים לאויבים.

פעילי הימין מבינים זאת היטב. לכן, לפני ששודר ה"תחקיר" של "עד כאן" בתכנית עובדה, הם טרחו ונפגשו עם ח"כ אבי דיכטר – פוליטיקאי כושל שמעשה נסים הכניס אותו לכנסת הנוכחית – במקום להגיש תלונה במשטרה. לפי פוסט שפרסם דיכטר בעמוד הפייסבוק שלו, פעילי הימין הציגו בפניו חומרים שלא נחשפו. יש להניח שדיכטר לא קסם לפעילי הימין בשל כוחו הפוליטי, אלא בעיקר בשל עברו כראש השב"כ. קשריו והחותמת הציבורית שלו היו חשובים בעיניהם למהלך שהם תכננו. לאחר שידור "התחקיר", קבע עוד ראש שב"כ בדימוס, יובל דיסקין, שיש לכלוא את אחד מפעילי השמאל שכיכבו בתוכנית. האם גם דיסקין נפגש עם פעילי "עד כאן"?

המעצרים האחרונים אולי השכיחו מאיתנו את התלונה שהגישה שרת המשפטים לפני מספר שבועות. היא התלוננה נגד קבוצת אקדמאים, שביקרו בחריפות את מהלכיה האנטי-דמוקרטיים ואת מקורות המימון שלה, בתואנה שהסיתו נגדה. שרת המשפטים אף ידעה לומר בנאומה האחרון במליאת הכנסת, שהרב אריק אשרמן – מראשי ארגון רבנים שומרי משפט – עמד מחוץ לבית משפט השלום בירושלים בתמיכה באחד מפעילי השמאל שנעצרו. מי עקב אחר אשרמן ואסף עבור שרת המשפטים את המידע? ומדוע היא חושבת שתקין הדבר שהיא תעיר על כך במליאת הכנסת? נראה כי הגדרתה של שרת המשפטים את תופעת החתרנות היא כל ביקורת או התנגדות להמשך הכיבוש.

במדינות אחרות, מארגנטינה ועד לסרי לנקה, התחילו עם האקדמאים, עם האינטלקטואלים, עם פעילים בולטים וחשובים, ובסופו של דבר הגיעו גם למי שבמקרה הופיע בפנקס הטלפונים של אחד העצורים. מה יהיה השלב הבא בישראל? אנחנו עוד לא יודעים. לפני שמערכת המשפט והביטחון תישאב לכדור שלג של מעצרים וקרימינליזציה של ארגוני השמאל ופעילי זכויות אדם – שעצירתו תימשך זמן רב ותגבה קורבנות שווא רבים – כדאי ששרידי השמאל ופעילי זכויות האדם יאחדו את השורות, ובמקום לבכות על תדמיתם יעשו את כל הניתן כדי לסיים את הכיבוש. וגם כדי שהדפיקה הבאה לא תהיה בדלת ביתם.

איתי מק הוא פעיל ועורך דין לזכויות אדם ולפיקוח ציבורי על הסחר בנשק. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> שמאל יקר, אנחנו במלחמה