newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יו"ר הקואליציה מאיים להחזיר את השידור הציבורי לידי הפוליטיקאים

דוד ביטן לא רק מנסה לבטל את הקמת תאגיד השידור החדש ולפגוע באופן אנוש בעובדיו ובאמינות השידור הציבורי. על הדרך הוא רוצה גם להוריד הגנות ישנות מפני התערבות ממשלתית ברשות השידור

מאת:

כותב אורח: יאיר טרצ'יצקי

אני לרוב אדם די מאופק, אבל הצעת החוק של ח"כ דוד ביטן לסגירת תאגיד השידור הציבורי היא אחד הטקסטים הכי הנבזיים שראיתי. קשה לחשוב על נוסח מזיק לשידור הציבורי בישראל, ושמכפיף אותו לפוליטיקאים, יותר מההצעה הזו של יו"ר הקואליציה. הצעת החוק לוקחת את הרע מכל אחד מהחוקים הקיימים – זה של רשות השידור וזה של התאגיד – ומוסיפה להם עוד רע חדש.

מה זה בעצם אומר?

1. חוק רשות השידור הישן (כמו גם חוק התאגיד) הכיל איסור זיקה לפוליטיקאים למי שממונה למועצת הרשות או לוועדת האיתור לתפקיד המנכ"ל. בהצעת החוק החדשה דוד ביטן מבקש לבטל את האיסור, ובכך לאפשר לפוליטיקאים לשתול מקורבים שישפיעו על הליכי המינויים והבקרה על השידור הציבורי.

> פעילות דיור ציבורי הפריעו לכחלון באירוע ראש השנה: "לא עומד בהבטחות"

דוד ביטן ובנימין נתניהו (מרים אלסטר / פלאש90)

2. בחוק רשות השידור הישן התקציב מבוסס על גביית אגרה ישירות מהציבור. בחוק התאגיד יש תקציב קבוע, ללא שליטת פוליטיקאים, שמוצמד לגובה המדד. למרות החסרונות של כל אחת מהשיטות, שתיהן מנסות להפקיע מפוליטיקאים את היכולת לשלוט בשידור הציבורי באמצעות המימון. הצעת החוק של ביטן עושה את ההפך הגמור: היא קובעת שאת התקציב יקבע שר התקשורת. אין יותר תלות של עיתונאים בפוליטיקאים מזה.

3. ה-יתרון ה-מרכזי בהא הידיעה של חוק התאגיד היה דרך מינוי המנכ"ל, באופן שמרחיק את הפוליטיקאים מהליך הבחירה: שר התקשורת בוחר בהיוועצות עם נשיא בית המשפט העליון שופט בדימוס, שממנה ועדת איתור, שבוחרת חברי מועצה ציבורית, שרק הם מוסמכים למנות את המנכ"ל. לפי הצעת החוק של דוד ביטן, מינוי מנכ"ל השידור הציבורי יחזור לידיים הבטוחות והנעימות של ממשלת ישראל, כפי שהיה בעבר.

4. אחרי שהם סיימו להתעלל בכמעט אלפיים עובדי רשות השידור, ובאופן חסר תקדים החליטו על פיטוריהם באמצעות חוק (ואז בתעמולת בחירות גם השוו אותם לחמאסניקים), עכשיו הממשלה רוצה להתעלל גם במאות העובדים שעזבו מקומות עבודה וחתמו בתאגיד. זאת לא רק רמיסה של כבודם כעובדים וזכותם לפרנסה, אלא גם צלקת עמוקה שתישאר בנפשם של כל עיתונאי השידור הציבורי העתידי – צלקת שתזכיר לכל עיתונאי באיזו קלות השלטון מסוגל לסגור כלי תקשורת כשהוא לא בא לו בטוב. אם עוד נותרו עיתונאים רציניים וביקורתיים שמוכנים לבוא לעבוד בשידור הציבורי, הרי שביטן מנסה להרחיק בכוח גם אותם.

אפשר להמשיך ולהתייחס גם לנתונים הלא מבוססים ולהצדקות המופרכות שמופיעים בדברי ההסבר של הצעת החוק, אבל השורה התחתונה היא אחת: דוד ביטן מנסה לייצר שידור ציבורי בשליטת פוליטיקאים – גוף חלש ומסכן שיותר גרוע גם מרשות השידור בימיה הקשים ביותר וגם מהתאגיד החדש. זה גוף שיוזרמו אליו כמיליארד שקלים מדי שנה – לא כדי לשרת את הציבור עם עיתונות איכותית ועצמאית, אלא כדי לשרת את הפוליטיקאים שיקבעו את התקציב שלו, ימנו את המנהלים וישתלו שם את המקורבים שלהם. בלי בושה, בלי כבוד. פשוט יריקה צינית ומכוערת הישר לפרצוף של הציבור, ואסור להסכים לזה.

יאיר טרצ'יצקי הוא יו"ר ארגון העיתונאים בישראל. אפשר לעקוב אחריו בפייסבוק וגם בטוויטר

> פרס גאמפ: האיש שהיה שותף לכל החלטה אסונית שקיבלה ישראל

יו"ר הקואליציה, דוד ביטן (יונתן סינדל / פלאש90)

יו"ר הקואליציה, דוד ביטן (יונתן סינדל / פלאש90)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf