newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המהפך של דוד מזרחי: מלב לה פמיליה למאבק בגזענות

לפני שלוש שנים הוא עוד הוביל קמפיין נגד השחקנים הצ'צ'נים של בית"ר והלך מכות עם שחקני הפועל. אבל עבודה משותפת עם פועלים פלסטינים שינתה את עולמו, ועכשיו דוד מזרחי מנסה להציל את קבוצת הכדורגל שלו מעצמה

מאת:

אני עוקב אחרי דוד מזרחי ברשת ובטלוויזיה מאז שעזב את "לה פמיליה" והפך לפעיל חברתי. סיפורו הוא בהחלט נדיר, לא רק מנקדות מבט אישית אלא גם על הרקע של חברה שמתקדמת לכיוון ההפוך והופכת לאומנית יותר ויותר. זה היה רק טבעי שאקבע לשבת איתו, לשמוע ולהבין קצת יותר את המשנה האידאולוגית שלו. וכך ביום חמישי האחרון נפגשנו בבית החולים הרצוג בירושלים, שם הוא וקבוצה של צעירים ניגנו לחולים שמאושפזים במקום. משם המשכנו לביתו בגבעת שאול הסמוכה.

דוד מזרחי (27) גדל בשכונה הזאת ונקרא על שם סבא שלו. משפחתו עלתה מכורדיסטן, התיישבה בליפתא ומשם עברה לגבעת שאול. המשפחה גרה באותו הבית יותר מ-50 שנה. "הכל פה אותנטי. הקירות, הנשמה, הכל", אומר מזרחי ומצביע על תקרת הבית. שני הוריו מתמודדים עם מוגבלויות והוא גדל בסביבה ענייה, דבר שהשפיע עליו ועולה שוב ושוב בשיחה. "אמא שלי מקבלת 2,500 ש"ח, אבא שלי גם. לגדל ככה שלושה ילדים, פלוס כלכלת בית, ארנונה, גז? כל בוקר הייתי רואה את אבא יוצא לקבץ נדבות וחוזר בשש בערב עם שקית אגורות. לגדול בעוני זה קשה. אני זוכר שאמא שלי הייתה מתלבטת איתי אם לקנות תרופות או אוכל. אז מה ציפו שיצא ממני?"

> המורשת הצבאית המדממת של פואד

דוד מזרחי בביתו עם דגל בית"ר מעל המיטה (מיכאל סולסברי-כורך)

סבא תמיד היה מסתדר עם הערבים. דוד מזרחי בביתו עם דגל בית"ר מעל המיטה (מיכאל סולסברי-כורך)

התחלה חדשה ביום כיפור

בגיל 12 הלך למשחק הראשון של בית"ר. "ברחתי מהפנימיה ועשיתי מגבית בשביל לקנות כרטיס ומהמשחק הראשון הרגשתי את החמימות, השייכות והחיבוק הקהילתי. התאהבתי בכדורגל של בית"ר ירושלים". שנה לאחר מכן בכסף שביקש מאביו כדי לקנות נעליים עשה קעקוע של בית"ר על הגב.

לאט לאט עלה מזרחי בהיררכיה הפנימית של קבוצת לה פמיליה. הוא התחיל לארגן הסעות והיה גם האדם שמקשר בין ההנהלה לאוהדים. "הם היו לי כמו משפחה, אבל השפיעו בצורה רעה. על כל דבר רע שהייתי עושה היו באים אלי ואומרים לי כל הכבוד ולוחצים לי את היד. כנער רציתי לחקות את המבוגרים בלה פמיליה. אני זוכר שפעם אחת קבענו עם האוהדים של הפועל תל אביב ללכת מכות אחרי משחק. היו מכות מאוד קשות וחלק מהאנשים נלקחו באמבולנס לבית חולים". כחלק מפעילותו באותן שנים הוא הוביל את המחאה נגד העסקם של השחקנים הצ'צ'נים בגלל היותם מוסלמים. "הייתי מגיע להציק להם אישית באימונים ובמשחקים", הוא מתוודה.

השינוי והמעבר מפעילות במסגרת לה פמיליה לפעילות חברתית הגיעו ב-2014, כשיו"ר בית"ר, איציק קורנפיין, תבע אותו אישית על 380 אלף ש"ח בגין הוצאת לשון הרע. בשנים 2012-13 ארגן מזרחי הפגנות מול קורנפיין על כך שהקבוצה צירפה שני שחקנים מוסלמים. באותה שנה גם החליטה אשתו של מזרחי להתגרש ממנו. את התקופה הזו הוא מתאר כתקופת שבר שיצרה אצלו צורך להשתנות. "הלכתי ביום כיפור לבית כנסת, כמה ימים אחרי שקיבלתי את ההודעה על התחלת תהליכים בהוצאה לפועל. התפללתי ובכיתי והבנתי שזה אני שהובלתי את עצמי לכל זה, ושמעכשיו אני חייב לתקן".

מרגיש את הכמיהה ברחובות

עוד מאורע ששינה את מזרחי מאוד היה העבודה עם פלסטינים במפעל אריזה בבקעת הירדן. לדבריו הוא לא ישב או דיבר עם ערבים אי פעם לפני כן. "הם סיפרו לי סיפורים נוראיים שלא הכרתי. שהם מרוויחים 70 שקל ביום, עומדים בבוקר חמש שעות במחסום ואז בחזרה מהעבודה שוב חמש שעות, שהם נמצאים מאחורי גדרות. הגדרות האלו יוצרות סבל ורוע. פנים מול פנים ישבתי איתם ודיברנו והצלחתי לנצח את הפחדים שלי. הם סיפרו לי שהם רק רוצים לחיות, לדאוג לילדים שלהם. לא חפצים במוות. בעד השלום. מאות אנשים אמרו לי את זה במפעל. תדמיין מה זה לעמוד שעות במחסום, לקום בארבע בבוקר ולחזור ב-12 בלילה הביתה. אנחנו כישראלים צריכים לפתח קצת חמלה ורגש כלפי כל זה.

"רוב האנשים בעולם חפצים בחיים ולא חפצים במוות. אדם נולד כדי לחיות. שיהיה לו למה לקום בבוקר. אבל כשאין למה לקום בבוקר, אז במה הוא יבחר? כשאין עבודה יש עוני. אנחנו צריכים להסתכל על הצד השני. אנחנו עברנו שואה וקיפוח והתמודדו עם כל כך הרבה שנאה – אז דווקא אנחנו אמורים לאהוב ולכבד. לא להחליש אנשים, לא לבוא רק דרך הנשק. זה לא עבד. אולי נתחיל לדבר? אולי המנהיגים שלנו יתחילו לדבר? ברגע שביבי ואבו מאזן יכנסו לחדר וידעו שהם לא יוצאים מהחדר הזה עד שהם מגיעים להסכם, יהיה כאן יותר טוב".

דוד מזרחי מתפרץ לכר הדשא במשחק של בית"ר ירושלים עם מכבי חיפה, 2012

מאז החוויות המטלטלות האלה מקדיש את עצמו מזרחי לפעילויות נגד הגזענות והשנאה ולמען קירוב לבבות. הוא מארגן קבוצה שהולכת לשיר ולשמח חולים בבתי חולים, הקים קבוצת אוהדים בבית"ר שנלחמת בגזענות בקבוצה, ומרצה בבתי ספר ובארועים שונים על השינוי שעבר כדי לעזור לבני נוער. "דוד המלך אומר: סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו. סרתי מהרע, אני מתמקד בעשיית טוב, ומשתדל לרדוף את השלום והאחדות. לפני כמה ימים פנה אלי ילד בפייס ואמר לי שבגלל הרצאה שנתתי הוא הולך להשקיע את עצמו בלימודים. אחר אמר לי שהיה זורק פיצוחים וגרעינים על הרצפה ויורק רק בגלל שהמנקה ערביה, ושהוא החליט להפסיק עם זה אחרי שדיברנו. משם מגיעים הכוחות שלי והתקווה".

אני חייב להודות שלי קשה כבר לדבר על תקווה בנוגע לעתיד כאן ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. איך אתה מצליח למצוא אותה?

"אני מוצא אותה ברחובות ירושלים. את הכמיהה של האנשים לדרך אחרת, לדרך טובה. אני מרגיש את הלב של האנשים הפשוטים במחנה יהודה. אתה רואה את הסוחרים היהודים והערבים שמסתדרים ואת הקשר האמיתי בינהם. באוניברסיטה דיברתי מול קבוצה של יהודים וערבים שעושים פעילויות ביחד. בבתי החולים כשאני הולך עם קבוצת 'מהפכה של שמחה' לשמח חולים אני רואה את החיבור בין היהודים והערבים. יהודי מטפל בערבי וערבי מטפל ביהודי. סבא שלי תמיד היה מספר על היחסים הטובים שהיו לו עם הערבים. יש ערבות הדדית. שלא ישקרו לנו. אנשים מנסים למצוא את הטוב.

"הבעיה בירושלים היא שאנשים מנותקים אחד מהשני. יש כאן המון עוני וכעס. ירושלים ספגה הרבה מאוד פיגועים, ויהודים וערבים לא יושבים לדבר אחד עם השני. ירושלים מחולקת ואף קבוצה של אנשים לא מכירה את האחרת. חרדים נגד חילונים, יהודים נגד ערבים. אנחנו צריכים לשבת ולהקשיב. אני גם הייתי מנהיג מאות צעירים בימי חמישי בכיכר החתולות והיייתי צועק 'מדינה של יהודים' וכולם היו עונים לי 'מוות לערבים', ומשם היינו הולכים להביא מכות לערבים בעיר. קשה לי כשאני נזכר בזה, אבל צריכים להבין מאיפה זה בא. גדלתי בעוני מחפיר, לא קבלתי הכוונה בבית, ובסוף נמשכתי לרחוב וניסיתי להחליש ולהתעמר באוכלוסיה שהיא חלשה ממני.

"כל ההפרדה הזו טובה למנהיגי המדינה. ביבי נתניהו נהנה לייצר סכסוכים כי אם הוא לא היה עושה את זה לא הייתה לו פרנסה. 'הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפי': איך אפשר לזלזל ככה באוכלוסיה של מיליון וחצי איש, כאילו הם כלבים? הם רוצים להשתלב, אבל אם מפלים אותם ולא נותנים להם את הכלים הבסיסיים, שגם לי אישית לא נתנו, אז מה אתם מצפים מהם? צריך לתמוך בהם ולא להסית. רק ככה יהיה שלום פה".

> השינוי של אלון מזרחי: כך הפך הימני שתיעב שמאלנים למתנגד לכיבוש

עצורים מפרשת לה פמיליה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אוגוסט 2016 (פלאש90)

המשטרה ניסתה לגייס גם אותי. עצורים מפרשת לה פמיליה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אוגוסט 2016 (פלאש90)

אקמול לסרטן

בשבועות האחרונים עלתה קבוצת לה פמיליה שוב לכותרות לאחר שהמשטרה עצרה עשרות חברים בארגון והאשימה אותם במגוון אישומים, בהם נסיון לרצח. דוד מזרחי אינו מתרשם מהמעצרים האחרונים של אוהדי לה פמיליה, ובעיקר חושב שלא זה מה שיפתור את הבעיה עם הקבוצה.

"משטרת ישראל הציעו לי לפני חצי שנה להיות סוכן בלה פמיליה. אמרו לי, תשפיע ותתן לנו מידע ונעזור לך כלכלית ועם עבודה. עניתי להם שאני לא יכול להלשין על אנשים שגדלתי איתם. כואב לי עליהם וכואב לי על הדרך השלילית שהם הולכים בה. אני אוהב את האוהדים, לא את המעשים. יש לי חברים שמואשמים בנסיון רצח של אוהד הפועל עם גרזן. הוא מסכן והם מסכנים שהם בחרו ללכת בדרך הזו. הם שמו את שנאת היריב לפני אהבת הקבוצה.

"כל המעצרים האלה זה כמו אקמול לסרטן – אם לא יהיה חינוך נכון, אם לא תהיה עזרה לנוער במצוקה, זה ימשך עוד שנים. לה פמיליה היא הפנים של החברה. אבל דרך הספורט אפשר גם לייצר גשר לתיקון חברתי. השבוע לחצתי את היד של מוחמד גאדיר ועמדו לי דמעות בגרון. למעלה משנה נלחמתי כדי לפגוש אותו אחרי שבפעם האחרונה שנפגשנו התייחסתי אליו כל כך לא יפה. הוא אמר לי שהוא מאמין בשלום ועניתי לו שגם אני מאמין בשלום.

"לה פמיליה שמו את לה פמיליה מעל לקבוצה עצמה. על השלטים שלהם בגדול כתוב 'לה פמיליה' ובקטן בצד אולי בית"ר. היום ביציע המזרחי לא שואלים אם יש לך את הקפוצ'ון או את הדגל החדש של בית"ר, שואלים אם יש לך חולצת לה פמיליה. שאל אותם מתי בית"ר הוקמה, מי זה ז'בוטינסקי, מה הם היסודות או הערכים של בית"ר – ותראה שרובם לא יודעים את זה.

"אם כל הגזענות והאלימות ולה פמיליה לא ישתנו קבוצת בית"ר לא תשרוד. יש נשירה ומעבר של הדור הצעיר אל הפועל קטמון ובית"ר נורדיה. כבר כמה שנים שאין לקבוצה ספונסר. הם הפסידו אלפי אוהדים. פעם במשחקים גדולים היו מגיעים בין 16 ל-20 אלף אנשים, לקבוצות אחרות יש 15 אלף אוהדים בממוצע בכל משחק, אבל למשחקים של בית"ר באים עכשיו לא יותר משבעת אלפים אוהדים בממוצע. אמרו לי לעבור לבית"ר נורדיה, אבל אי אפשר להחליף קבוצה כמו שאי אפשר להחליף אמא. כשיש בעיות בבית צריך לתקן. אם עכשו יבוא שחקן ערבי יהיה תוהו ובוהו, ואת זה צריך לשנות. צריך לשנות לא רק את לה פמיליה אלה את כל ההתנהלות של המועדון – את ההנהלה שעוצמת עין ומשתפת פעולה עם לה פמיליה".

תן לי עוד פסקה לסיום על תקווה ושלום.

"היה רגע בבית משפט לפני כמה שנים שבו ברק כהן ייצג אותי אחרי שנעצרתי שוב על פעילות בלה פמיליה. היינו בבית משפט אני ואבא שלי ואמא ערביה של צעיר שנעצר כנראה על יידוי אבנים. ואבא שלי והאמא הזו בבית המשפט התחילו לדבר ולשיר בערבית ביחד, ואני וברק הצטרפנו אליהם. יש תקווה. יש אפשרות לשלום. אנחנו פשוט צריכים להתחיל להאבק על זה ולנצח את הפחד".

> מאות ישראלים ופלסטינים הפגינו יחד נגד מעצרים מנהליים

דוד מזרחי (שמאל) עם קבוצת מהפכה של שמחה בבית החולים הרצוג

רופאים יהודים לחולים ערבים, ולהיפך. דוד מזרחי (שמאל) עם קבוצת מהפכה של שמחה בבית החולים הרצוג

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf