newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח חדש של הסניגוריה הציבורית חושף ליקויים קשים במערכת הכליאה

צפיפות, חוסר מענה רפואי, תנאי היגיינה קשים, קטינים שלא זוכים ללמוד ושימוש בכבילה והפרדה שלא לצורך הם רק חלק מהליקויים הנחשפים בדו"ח. "שיקום בבית הכלא הוא כיום פריבילגיה", אומרת המשנה לסניגור הציבורי

מאת:

"שיקום בבתי הכלא כיום הוא פריבילגיה", כך אומרת המשנה לסניגור הציבורי הארצי לאור דו"ח של הסנגוריה הציבורית המתפרסם היום וחושף ליקויים קשים במערכת הכליאה. מהדו"ח עולה כי בתי כלא בישראל אינם מאפשרים שיקום לאסירים שאינם דוברי עברית בפרט, מערימים קשיים על שיקום כלל האסירים, וכך פוגעים בכלואים ומשאירים בהם חותם נפשי ובריאותי בל ימחה. נתונים אלה יכולים להסביר את האחוז הגבוה של מורשעים החוזרים לכלא לאחר שחרורם: נתונים שונים מראים כי המספרים נעים בין 50%-60%. עוד בדו"ח שורה של כשלים, בין השאר צפיפות נוראית, חוסר מענה רפואי, תנאי היגיינה קשים,  ושימוש בכבילה והפרדה שלא לצורך.

> כליאה זה לא פתרון: מחפשים חלופות לבתי הכלא

כלא רמלה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

צפיפות, בידוד, חוסר מענה רפואי. כלא רמלה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

מחסור בכוח אדם מוביל לאי שיקום

ב-12 מתקני כליאה בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית עלו תלונות בנוגע לאיכות הטיפול הסוציאלי ולמחסור בכוח אדם במסגרות טיפול ושיקום לכלואים. לדוגמא, בבית הכלא שיטה אסירים הכלואים באגף מתקדמים אינם משולבים בתכניות שיקום בשל מחסור בקבוצות טיפול, וכתוצאה מכך נמנעת מהם גם האפשרות להשתחרר בשחרור מוקדם.

תלונות רבות נשמעו גם מצד כלואים באגפי המשתלבים (אסירים חדשים בכלא ואלה שעדיין לא נשפטו) בשיטה, על כך שאין להם הזדמנות ממשית להתקדם במדרג האגפי ולהגיע לאגפים המתקדמים. זאת, בין השאר, בשל העובדה כי בבית הסוהר ישנו אגף מתקדמים אחד, ורשימת ההמתנה ארוכה. מה שמזעזע הוא שכלואים באותו בית כלא שאינם מודים בביצוע עבירות כחלק מההליך המשפטי מנועים מלהשתתף בקבוצות טיפוליות מתקדמות.

עוד עולה מן הדו"ח, כי בכלא אופק לקטינים ישנם קטינים רבים אשר אינם זוכים ללמוד כלל בעת שהותם בכלא. זאת בניגוד מוחלט להוראות החוק, הקובעות במפורש כי כל קטין ישולב בתכנית חינוכית ובתוכנית פנאי. כמו כן, בצורה גורפת, אין תכניות שיקום לכלואים שאינם דוברים עברית. וכך, אוכלוסיות רבות שדוברות רוסית, אמהרית, או ערבית (שפה רשמית במדינת ישראל) לא מקבלות מענה.

בידוד במקום טיפול

בשיחה עם ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסניגור הציבורי הארצי, אומרת לרנאו כי היחס של השב"ס אל שיקום הוא כאל פריבילגיה, ולא כאל זכות שמגיעה לכל אסיר. כל עוד האסיר יכול להתאים את עצמו לתכניות הקיימות, יש לכלוא אפשרות לקבל שיקום. לרנאו מוסיפה כי השב"ס לא הפנים את התיקון לחוק מ-2012 שדורש לפעול על מנת למצוא תכניות שיקום לכל האסירים. בתשובה לשאלה האם כל הכשלים בתנאי הכליאה שמפורטים בדו"ח תורמים לאחוז הגבוה של אסירים בישראל שחוזרים לכלא אומרת לרנאו: "ברור. יש נתונים השוואתיים מהעולם. ככל שמוסדות הכליאה הומניים יותר ומאפשרים תכניות שיקום מגוונות וטיפול, כך שיעור העבריינות החוזרת הולך ויורד".

מלבד הבעיות הגדולות בשיקום אסירים, נציגי הסנגוריה מצאו הפרות חמורות של זכותם של אסירים ואסירות לטיפול רפואי, חוסר במתן מענה לאנשים הסובלים מהתמודדות נפשית, והפרדה ובידוד אסירים בניגוד לחוק. כך למשל, בבית הכלא נווה תרצה הוחזקה אסירה באגף הבידוד בגלל שסבלה מכינים וסקביאס. לאסירה הוצע טיפול רפואי בדמות חובש שנפגש איתה פעם אחת ובחדר ששהתה בו לא הייתה מקלחת מתפקדת, ולא הוצעו לה מצעים הגייניים.

במתקן הרפואי מר"ש, מתקן כליאה המשמש מסגרת רפואית אשפוזית לכלואים, קיים עומס רב שמוביל לפגיעה בזמינות ואיכות הטיפול שניתן לכלואים. כמות התורים היא מוגבלת ורשימות ההמתנה לרופאים בתחומי התמחות מסוימים או לניתוחים הן ארוכות.

כמו כן, נמצא כי יש אסירים המוכנים לוותר על בדיקה כדי להימנע מהסבל הכרוך בהובלה למר"ש. בכלל, הדו"ח מצא כי להרבה מבתי הכלא אין מענה לאנשים הסובלים ממוגבלויות, וכי השב"ס אינו מוכן להכיר בחלק מהאסירים שסובלים מהתמודדות נפשית ולהעביר אותם לבתי חולים פסיכיאטריים.

כך למשל, בכלא נווה תרצה מרבית הכלואות המוחזקות באגף ההפרדה ובחדרי בידוד סובלות מבעיות פסיכיאטריות ומוחזקות בו בשל מצבן הנפשי, חלקן נתונות במצב המחייב אשפוז במוסדות פסיכיאטריים. קטין בכלא אופק אשר מתמודד עם לקות שכלית והיה שרוי במצב נפשי קשה ריצה את כל תקופת מאסרו באגף ההפרדה בתנאים בלתי הולמים למצבו.

> חוק ההזנה בכפיה: החוק להחלפת הרופא בשופט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf