newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לילה בכפר בגדה: מה תכלית הענישה הקולקטיבית הזו?

לפני כחודש אלמונים יידו אבנים על רכב ישראלי סמוך לכפר דיר איסתיא שבגדה. מאז הכפר נתון לענישה קולקטיבית הכוללת מעצרים, פשיטות ליליות לבתים, וחסימת הכניסה הראשית לכפר. המדיניות הזו לא תפסיק פגיעה בישראלים. בינתיים היא תורמת את חלקה למעגל האלימות המתרחב

מאת:

כותב אורח: אביב טטרסקי

ב-31 בינואר יודו אבנים על רכב ישראלי בכביש החולף על פני הכפר דיר איסתיא שבמחוז סלפית. מאז תושבי הכפר כולו נתונים לענישה קולקטיבית הכוללת מחסומים בכניסות לכפר ופריצות של חיילים אל בתי תושבים באישון ליל.

בשלושת השבועות שבהם מתנהל מסע הענישה בוצעו מעצרים ארבע פעמים: שלושה עשר צעירים נעצרו (רובם באישון ליל בבתיהם), מתוכם שלושה שוחררו בתוך חמש שעות ממעצרם. חשוב להדגיש שמרבית הפריצות לבתים לא לוו בחיפוש או במעצרים כלשהם. כן, חיילים פורצים עם הנשק שלהם לבתי משפחות מבועתות (לעתים לאותו הבית שוב ושוב) אפילו ללא האמתלה של "צורך בטחוני".

לאורך השבועות הללו ביקרנו – חברי וחברות דהרמה מעורבת חברתית – מספר לילות בכפר במטרה לתמוך באנשי הכפר שאיתם יש לנו קשר מתמשך מזה מספר שנים. ישבנו איתם – במרכז הכפר וגם בבתים פרטיים – והעברנו את הזמן המתוח קצת בסמול טוק וקצת בזיכרונות עבר ממקרים דומים. זיכרונות שלהם כמובן, לנו אין התנסויות כאלו. כשהתאפשר לנו נשארנו גם לישון. ההחלטה שלנו להגיע נבעה ממקום אינטואיטיבי. אנשים שאכפת לנו מהם נמצאים בצרה, אז הדבר לעשות הוא להגיע ולהיות איתם.

ברוב הביקורים עמדו חיילים במחסום בכניסה הראשית לכפר. למזלנו, לא היינו צריכים לחוות פשיטה צבאית בזמן הביקורים שלנו. היה לנו חשוב לספר להם שאנחנו מגיעים לבקר את החברים שלנו שבהם הם מתעמרים. השתדלנו לקיים את השיחה איתם בצורה לא לעומתית. הדיסוננס בין המסר והמעשה שלנו לבין תפיסת המציאות והמעשים של החיילים לא באמת אפשר שיח.

> עהד תמימי לא לבד: מאות קטינים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים

חיילים בכניסה לדיר איסתיא. פברואר 2018 (אביב טטרסקי)

חיילים בכניסה לדיר איסתיא. פברואר 2018 (אביב טטרסקי)

יש דרך אחרת

בכל הפעמים הללו החיילים סירבו לאפשר לנו להיכנס לכפר. סיפרנו להם שנוסף על הכניסה שהם חוסמים קיימות שלוש כניסות אחרות, ושאנחנו ניכנס דרך אחת מהן. כמובן שהחסימה החוזרת ונשנית של כניסה אחת בלבד שומטת את הקרקע מתחת לכל ניסיון להסביר את ההיגיון שבחסימה. גם במבחן התוצאה הענישה הקולקטיבית נכשלה ככל הנראה: על פי אתר "הקול היהודי", מאז ה-31 בינואר ועד לתחילת השבוע היו באזור הכפר שני מקרים נוספים של יידוי אבנים ושניים נוספים של בקבוקי תבערה שהושלכו אל כלי רכב ישראלים.

הענישה הקולקטיבית כללה גם צו לסגירת תחנת הדלק בכפר- הרי נזרקו בקבוקי מולוטוב. בעקבות התערבות של הרשות הפלסטינית הצו בוטל אחרי כמה שעות והומר באיסור על מכירת בנזין במיכלים, דבר שמקשה מאוד על חקלאים שרוכשים שם בנזין להפעלת מסורים וציוד אחר שהם משתמשים בו.

בלילה שבין רביעי לחמישי האחרון שוב הגענו לכפר ושוב חיילים סירבו להתיר לנו להיכנס. באותו לילה הצבא דווקא כן איפשר למאות חרדים להגיע לתפילה ב"קבר יהושע בן נון" שנמצא בכפר כיפל חארת', הצמוד לדיר איסתיא. הנה, באותו לילה שבו "סיבות ביטחוניות" מחייבות להגביל את חופש התנועה של אלפי פלסטינים בכפר, הצבא לא חושש לאפשר למאות יהודים לשהות זמן ממושך באזור המסוכן (כמובן, תוך הטלת עוצר על תושבי כיפל חארת').

הייתי יכול לכתוב כאן שהצבא לא פולש להתנחלות עמנואל מעט צפונית לדיר איסתיא אחרי שמושלכות אבנים על כלי רכב פלסטינים שחולפים על פניה. הייתי יכול לספר איך נסיעת כלי רכב ישראלים על הכביש המדובר נוצלה בידי ישראל לצורך חסימת הגישה של תושבי דיר איסתיא למאות דונם של מטעי זיתים ולשאול האם לצד ההתנגדות לאלימות נגד אזרחים, אנחנו מוכנים להכיר בכך שמעבר לקו הירוק אין דבר כזה אזרחים ישראלים תמימים.

אבל יותר חשוב לי להצביע על כך שלעומת כמה תושבים שאולי תוקפים כלי רכב ישראלים, יש בדיר איסתיא אלפי אחרים: אלו שעובדים בהתנחלויות; אלו שרוצים לסלק את הכיבוש אבל השילוב בין בגידת ההנהגה שלהם לברוטליות הישראלית משתק אותם; יש את אלו שמקדמים מאבק לא אלים ודבקים בו למרות אלימות חוזרת ונשנית שמופנית כלפיהם; יש את אלו שלא אכפת להם שכלי רכב ישראלים יחטפו אבנים אבל הם יודעים שמדובר בפעילות חסרת תועלת ומיותרת, ויש את אלו שרק דואגים שהילדים שלהם לא יפגעו בפשיטה האלימה הבאה של הצבא. הרי הצבא לא יודע מי זרק את האבנים והמעצרים שבוצעו בשבועות האחרונים הם שרירותיים למדי, הילד שלהם יכול להיות הבא בתור.

מה שחשוב הוא האלימות: היא יומיומית, היא אינה מבחינה בין אנשים על פי מעשיהם ואין דבר שפלסטיני יכול לעשות כדי להיות מוגן מפניה. היא גם לא משיגה שום מטרה. הענישה הקולקטיבית לא תפסיק פגיעה בישראלים ושום כמות של יידוי אבנים לא תסיים את הכיבוש. איזו שגרה חולה.

מול המציאות הזו אני והחברים שלי רק נגביר את הנסיעות שלנו לדיר איסתיא. אנחנו לא יכולים לסיים את האלימות אבל אנחנו בונים משהו אחר, בריא הרבה יותר.

אביב טטרסקי הוא פעיל בקבוצת ״דהרמה מעורבת חברתית״

> חילופי המסרונים חמורים אך אינם ניסיון הפללה, ודאי לא של נתניהו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf