newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דמוקרטיית כל גזעניה: בלי ערבים, נשים או מזרחים

המדינה הזאת אף פעם לא באמת הכירה בעוולות מעשה ידיה, ולא ניסתה לפתור את בעיית הגזענות שלה. להיפך, הגזענות מרימה ראש גאוותני רצה לכנסת ולא מתנצלת. איך יכול מי שכובש וגונב כספי ציבור לחשוב בכלל על שוויון וצדק?

מאת:

החברה הישראלית לא מוכנה למפלגה שיש בה "יותר מדי נשים", אמרה פרשנית מפלגות שהתארחה לאחרונה בערוץ 2. המדינה לא מוכנה ליותר מדי מזרחים במפלגות היהודיות האליטיסטיות, כך הוכיחו 48 השעות של אלי אוחנה בבית היהודי. המדינה לא בשלה עוד לשחורים, לרוסים. ובטח שהערבים בימים אלו ממש לא נחוצים כאשר כולם רבים על תואר הציוני המצטיין.

שמישהו יסביר לערבייה כמוני למה החברה הישראלית מוכנה בדיוק, ואת מי היא מוכנה להכליל? מי אין ומי אאוט? מי נלחם להיכנס פנימה ובועטים בו חזק בכל הזדמנות מחוץ למגרש הדשא הירוק, ואת מי גוררים בכל מחיר למשחק גם אם הוא לא מרגיש שייך באמת?

לדעתי אם אתם ממש מתעקשים שיש דבר כזה חברה ישראלית, אז היא בצרות כרגע. בטח אם אתם חושבים שיש איזשהו קשר בינה לבין "דמוקרטיה". אבל מאחר ותחילתה של המדינה במעשה בלתי מוסרי, שהסתמך על חשיבה גזענית שקובעת שליהודים מסוג מסוים מגיע יותר, אין אני מצפה ש-67 שנות המדינה יצמיחו באמת מדינה דמוקרטית מודרנית, הגונה ערכית ונקיית כפיים שיהיה לי בה מקום ראוי.

מדינה בהקמה מתמדת

הכיבוש וההקמה של המדינה היו מראשיתם עוול אחד גדול, שמבוסס על שקר עוד יותר גדול מבית היוצר הציוני. העוול המוסרי שבמעשה מלווה את היהודים עד עצם היום הזה גם אם הם מתכחשים לו בתוקף. בהקמתה מדינת ישראל דרסה וגירשה את הפלסטינים המקומיים שחיו עם היהודים המקומיים שנים רבות קודם לכן. התהליך הזה לא נעצר, וגם היום המדינה למעשה נמצאת "בהקמה".

כל זה נובע, להבנתי, מהרעיון הציוני הגזעני. אותה תפיסה שמחלקת את העולם ליהודים ולכל השאר, כאשר ליהודים, "העם הנבחר", ניתנה זכות בלעדית מאלוהים לשלוט בחלקת האדמה הזאת בשם היהדות, בכלים קולוניאליים, בכיבוש ובמלחמה, ובסיוע של מעטפת בינלאומית מבוישת מהשואה, ומהודקת באינטרסים וקשרים.

תחשבו לרגע אם תוכלו למצוא מנהיג ישראלי אחד שלא ביצע טבח או מלחמה, או מנהיג אחד שבאמת עשה טוב לעם כאן. תשאלו את עצמכם מה המדינה עשתה לעולים מתימן, ממרוקו ומעיראק, ומה עשתה אחר כך לאתיופים ולרוסים, ומה היחס שהערבים קיבלו פה כל השנים.

אבל אולי לפני שנגרר למלחמת הקורבנות ההיסטורית המאוסה עלי, בואו נסתכל על היום. ראו איך מתנהגים היום למבקשי המקלט ולעובדים הזרים. האפליה פושה בכל מקום ובתחום הכלכלי השחיתות מתפשטת. המצב לא שונה מדי בתחומי הדיור, החינוך, הרווחה וכל תחום אחר שתרצו. מדינת ישראל עדיין רוצחת פלסטינים באופן יומיומי, וחייל שמשעמעם לו יכול להתעלל בחסר ישע שעות במחסום מבלי לתת על כך דין וחשבון.

השוויון הוא המצאה של המערב

המדינה הזאת אף פעם לא באמת הכירה בעוולות מעשה ידיה, לא ניסתה לתקן, ולא חותרת לעשות שום דבר לגבי בעיית הגזענות שלה. להיפך, הגזענות מרימה ראש גאוותני ומתמודדת בבחירות לכנסת ולא מתנצלת. כי מי שכובש וגונב כספי ציבור ומתעלל בערבים מסביב בשם הביטחון הקדוש וזוכה לשמירה מצה״ל בלי הפסקה – למה שיחשוב על שוויון וצדק, או חלילה על שלום? כמו שאמרה לי פעם מתנחלת: ״השוויון הוא המצאה של המערב, צעצוע שזרקו לכל אלו שלא יהיו שווים אף פעם. זה הטבע, אין שוויון ולא יהיה".

כל עוד האידיאולוגיה הזו מנצלת את המנגנון הדמוקרטי כדי להישאר בשלטון, כך יונצח הכיבוש כלפי חוץ, ובחצר הפנימית יישמרו יחסי הכוח והמעמדות בין היהודים ללא יהודים, ובו זמנית יחולקו היהודים לפי מידת יהדותם ומוצאם. אבל בינתיים כשהזכות לבחור ולהיבחר עדיין שמורה לנו, עלינו האזרחים מוטלת האחריות להשתמש בה כדי לנסות לשנות את הגורל שלנו, לנצל את ההזדמנות ולפעול להחלפת השלטון כצעד ראשון שיוביל לבניה של מקום שראוי באמת לכל מי שחי פה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> לא להצבעה ה"פרגמטית"

> בחירות 2015 בשיחה מקומית: כל החדשות הדעות והפרשנות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf