newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האיום של מירי רגב לנורמן עיסא: תהיה ציוני או שלא תקבל תקציבים

נורמן עיסא לא ביקש שההצגה בה הוא משתתף תחרים התנחלויות, אלא לפעול על פי צו מצפונו האישי ולא להופיע בה. אבל עבור שרת התרבות של המדינה היהודית, אם לא תיישר קו עם הציונות נוסח הימין הקיצוני, תמצא את עצמך רעב ללחם

מאת:

כותב אורח: פאדי חורי

השחקן נורמן עיסא ביקש שלא להופיע בבקעת הירדן במסגרת ההצגה "בומרנג" של תיאטרון חיפה. בתגובה לכך, מאיימת מירי רגב, שרת התרבות והספורט, כי תפעל לשלילת התקציב של תיאטרון אל-מינא שהקים עיסא יחד עם אשתו.

בתגובה פרסם עיסא את הפוסט הבא בפייסבוק:

אנשים יקרים, ב-24 השעות האחרונות מתנהל סביבי מחול שדים לא הוגן סביב סירובי להופיע בהצגת תאטרון חיפה בבקעת הירדן.

אני ערבי ישראלי, נשוי לאישה יהודייה ומגדל משפחה לתפארת. אשתי ואני מקדישים את כל חיינו להגשמת הקיום המשותף בין יהודים לערבים – כך אנחנו מגדלים את ילדינו ולשם כך הקמנו גם תאטרון ביפו שבו השקענו את כל חיינו. תאטרון השואף להבנה, להכלה, לקבלת האחר ולמימוש הדו קיום הלכה למעשה.

אינכם יכולים לצפות שאני כערבי ישראלי אלך נגד מצפוני ואסכים להופיע במקומות שנויים במחלוקת. הנושא הזה אינו חדש והבעיה נפתרה כבר לפני שנים בכל תאטראות ישראל כשהוחלט שכל ההצגות יוצגו בכל מקום ואם שחקן, יהודי או ערבי, לא מוכן להופיע מבחינה מצפונית הוא יוחלף בשחקן אחר.

אישית, הודעתי לתאטרון חיפה לפני למעלה מארבעה חודשים שיש להחליף אותי בהצגה המדוברת. לצערי התאטרון, מסיבותיו הוא, לא עשה זאת. לצערי הגדול יותר אני עומד עכשיו מול איום מצד שרת התרבות והספורט, הגברת מירי רגב, על דיון מחודש בתקציב התאטרון שאשתי ואני הקמנו במו ידינו. הלחץ המופעל עליי גובל בסחיטה. הוא לא הוגן. התאטרון הזה חשוב לאשתי ולי יותר מכל. אנא מכם, אל תאלצו אותי לנהוג בניגוד למצפוני רק כדי להסיר את האיום הזה. אני עדיין מאמין במדינה הזו ובחוקיה ובאפשרות שהיא נותנת לכל אדם להביע את דעתו ולנהוג לפי מצפונו.

הסיפור של נורמן עיסא יפה בעיניי מפני שׂהוא ממחיש באופן מזוקק שגם "ערבי טוב" שאומר את כל המילים הנכונות – כזה שמציג את עצמו כערבי-ישראלי; כזה שמצהיר על אמונתו במדינה ובחוקיה; כזה שאינו מבקש לטלטל את הספינה, ובסך הכל מבקש להיות מוחרג, כאינדיבידואל, מהשתתפות באקט שהוא מתנגד אליו מצפונית – גם הוא, לצד דמויות יותר רדיקליות, כדוגמת חנין זועבי, אינו לגיטימי במדינה היהודית. הוא נדרש להתיישר עם הציונות נוסח הימין הקיצוני לא רק להלכה, אלא גם למעשה.

נורמן אינו דורש שההצגה שבהשתתפותו לא תוצג בהתנחלויות. זוהי דרישה רדיקלית מדי. הוא אומר, "תציגו, אך תאפשרו לי שלא להשתתף". הוא אינו מערער על המסגרת או על המוסדות. הוא משול למי שיעמוד בהמנון אך יימנע מהזזת שפתיו. "אתם לגיטימיים", הוא אומר, "אבל ישנם עניינים שפחות נוח לי איתם, אז אל נא תאנסו אותי להיות חלק. תמשיכו בשלכם, ובעניין הקט הזה, תשכחו שאני קיים".

הוא ממשיך לעמוד לצד עמיתיו להצגה, הוא אינו מתנער ממנה או מהם, וכל חפצו הוא שלא לומר את הטקסט בסיטואציה קונקרטית. תחת זאת, הוא מבקש שבאורח זמני השחקן המחליף ייכנס בנעליו ויזיז את שפתיו. הוא אינו קורא לחרם על ההתנחלויות או על המתנחלים. הם ימשיכו ליהנות ממה שיש לתרבות להציע.

נורמן, הוא הערבי שאינו מסכן את המדינה או קיומה, על פי ההגדרה הרחבה ביותר של סיכון. כל מבוקשו הוא במסגרת של מה שהאזרחות בדמוקרטיה במובנה הצר אמורה לאפשר.

למה הדבר דומה? לבקשה של טבעוני שלא יחייבו אותו לאכול סטייק. הוא לא מונע מכם לאכול את הסטייק, רק אל תדחפו לו אותו לפה. והנה, קמה לה תעשיית הבשר המקומית ומאיימת על אותו טבעוני, שאם ימאן לאכול את הסטייק, ידע הוא את נחת זרועה: "תאכל את הסטייק נורמן, או שתמצא את עצמך ואת משפחתך רעבים לפת הלחם".

פאדי חורי הוא עורך דין המתמחה בזכויות אדם.

> כולנו משתתפים בכיבוש, וכולנו מרוויחים מהכיבוש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf