newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.
לא היחידים שלא מצליחים למצוא דירה. מאהל מחאה של הדיור הציבורי, ירושלים 2007 (אקטיבסטילס)

לא היחידים שלא מצליחים למצוא דירה. מאהל מחאה של הדיור הציבורי, ירושלים 2007 (אקטיבסטילס)

לכלכלה הישראלית יש בעיות, אבל בועה מסוכנת אינה אחת מהן

העיסוק הרב בחשש מבועה כלכלית בישראל אינו מבוסס על נתונים, ועלול להוביל לתוצאות הרסניות אם הריבית תעלה והשקל ייפגע. תגובה לג'סי קולומבו

מאת:

במאמר שפורסם לאחרונה באתר פורבס טוען ג'סי קולומבו כי "השגשוג הכלכלי הישראלי אינו נס כפי שנראה בתחילה, אלא מדובר בבועה, שדווקא דומה מאוד לזו שגרמה לפריצת המשבר הפיננסי האחרון". המאמר צוטט בהרחבה, וללא הסתייגות, בגלובס. הוא גם זכה להתייחסות נרחבת, אך יותר ספקנית, מגיא רולניק בדה מרקר, שמתמקד בעיקר בהפרכת הטענה המפוקפקת לפיה הכלכלה הישראלית מתאפיינת ב"שגשוג" שיכול להיחשב פלאי.

החשש מבועה כלכלית מתחבר היטב לחרדה האפוקליפטית שמאפיינת את התודעה הישראלית, אבל במקרה הזה אין לה בסיס. על אף בעיותיו הרבות המשק הישראלי אינו נתון בבועה. חשוב להפריך את הרעיון הזה, מכיוון שהוא קשור ישירות לתפיסה לפיה הריבית של בנק ישראל נמוכה מדי, ומאמציו להחליש את השקל מסוכנים. אם דעה זו תהפוך לתפיסה מקובלת, היא עשויה להוביל למדיניות שתגרור את הכלכלה הישראלית למיתון.

פה זה לא אמריקה

קולומבו טוען שבשנים האחרונות נוצרה בועה כלכלית בישראל בעקבות זרימה של הון חיצוני בהיקפים גדולים, שהביאה לעלייה בשער השקל [1]. בנק ישראל נאבק לבלום את העלייה באמצעות רכישת דולרים והפחתת הריבית. לפי קולומבו צעדים אלו הובילו לעלייה באינפלציה ולבועות במחירי הנכסים. לגבי האינפלציה הוא טועה לחלוטין [2]. לגבי נושא הדיור המצב מסובך יותר: מחירי הדיור אכן עלו ונמצאים כרגע מעל לרמתם "הטבעית", אך קולומבו מפריז מאוד במגמה זו [3]. מעבר לכך, הסיפור שלו לגבי הבועה וסיכוניה מבוסס על הנחות שגויות.

לפי הסיפור של קולומבו כאשר הריבית במשק תעלה, משקי בית רבים יתמודדו עם עלייה חדה בתשלומי המשכנתא החודשיים שלהם, עליייה שלא יוכלו לעמוד בה. משפחות רבות יפשטו את הרגל ויציבותם של הבנקים תועמד בסכנה. הפגיעה בבנקים ובשוק הדיור, לצד צמצום הצריכה של משקי הבית שיקלעו לקשיים כלכליים, תביא למיתון חריף. קולומבו מצביע על דינמיקה דומה שהובילה למשבר בשוק הכלכלי בארצות הברית בשנים 2008-2009.

עם זאת, המצב בישראל כיום שונה בתכלית ממצבה של ארה"ב לפני המשבר. למעשה, הוא כמעט הפוך לו במספר מרכיבים. באמריקה המנוע הבסיסי שהניע את עליית מחירי הדיור היה העלייה עצמה בדינמיקה של בועה קלאסית: אנשים מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר עבור מוצר אך ורק בגלל שהם חושבים שמחירו יעלה בעתיד. בישראל, לעומת זאת, העלייה מונעת על ידי מחסור בדיור, במיוחד באזורי הביקוש. בשלב מסוים משקיעים וספקולנטים תפסו טרמפ על המגמה, אלא שבשנים האחרונות חלקם בשוק ירד בחזרה מבלי שהדבר הוביל לירידה במחירים, בניגוד דרמטי למה שקרה בארה"ב.

זה הבדל קריטי. אחד מסימניה המובהקים של הבועה האמריקאית היה גידול משמעותי בבניה של דירות ובכמות הדירות שעמדו ריקות מכיוון שלא הצליחו למצוא דיירים במחירים הגבוהים. ישראל, לעומת זאת, עדיין סובלת מתת-בניה של דירות. המשבר האמריקאי לא נבע מעלייה במחירי הריבית אלא מירידה במחירי הדירות, כשרוכשים הפסיקו להיות מוכנים להמר על המשך העלייה. הירידה במחירים היא שהובילה למשבר. משפחות שמצאו את עצמן לפתע עניות יותר (במונחי עושר מצטבר), צמצמו את הצריכה וזה מה שהביא למיתון.

האם תהליך דומה יכול להתרחש בישראל? על פי מחקר שנערך בבנק ישראל [PDF], העלייה במחירי הדירות אכן הביאה לגידול בצריכה של משקי הבית. ניתוח של קרן המטבע הבינלאומית (אנגלית) אישר כי הסיכון לירידה חדה במחירי הדירות עומד על כ-20 אחוז, ושינוי חד מסוג זה אף עשוי להביא למיתון בכלכלה הישראלית. עם זאת, גם בתרחישים המחמירים ביותר, קרן המטבע צופה מיתון קצר הרבה יותר והרבה פחות חריף ממה שהתרחש בארה"ב.

אפילו הערכה זו עשויה להיות פסימית מדי. קרן המטבע השתמשה במודל שנשען על נתונים מהניסיון ההיסטורי של מדינות רבות. יש בשיטה זו יתרונות רבים, אבל יש לה לפחות חיסרון משמעותי אחד: לכל מדינה יש מאפיינים כלכליים מבניים שונים. בישראל, למשל, הירידה החדה במחירי הדיור לפני 2007 כלל לא הובילה להפחתה בצריכה.

יחס סביר בין משכנתא למחיר הדירה

מדוע הסיפור בישראל עשוי להיות שונה? בעיקר בשל המחסור בדיור באזורי הביקוש. ירידה במחירים אמנם משפיעה על הצריכה של חלק מהמשפחות, שמגלות שהן פחות אמידות מכפי שחשבו קודם לכן. אבל משפחות אחרות (בעיקר צעירות) מגלות שהן יכולות לרכוש, או לשכור, דירה בעלות הרבה יותר נמוכה. מעבר להשפעה שיש לכך על הצריכה שלהן, זה גם יכול לאפשר להן לעבור לאזור עם עבודה טובה יותר, ובכך להגדיל את הכנסתן ואת תרומתן לתוצר הכלכלי.

במקביל, ירידת מחירי הדירות לא תוביל בהכרח לפגיעה במגזר הבינוי. דירות חדשות בישראל נבנות בעיקר על קרקע ממשלתית. הרווח והתמריץ של הקבלן נובעים מהפער בין המחיר שהוא משלם לממשלה על הקרקע לבין המחיר שהוא צפוי לקבל מהרוכש הסופי (בניכוי עלויות הבניה עצמה, כמובן). בניגוד לבעלי קרקעות פרטיים, לממשלה הרבה יותר קל לספוג את הירידה במחירי הדיור, ולהשאיר את הרווח של הקבלן – והתמריץ שלו לבנות – באותה רמה.

האם ירידה במחירי הדירות ו/או עליה בריבית יכולה לגרום למשבר פיננסי בישראל, כפי שקולומבו גורס, תוך השוואה לארה"ב? קשה לראות איך זה מתיישב עם הנתונים. בארה"ב, אחת מהסיבות המשמעותיות למשבר הפיננסי הייתה הפיקוח הלקוי על הבנקים ושווקי ההון. בישראל, נראה עד כה שבנק ישראל ומשרד האוצר עושים בסך הכול עבודה טובה במניעת תופעות מסוכנות בשוק ההון.

עבודת המפקחים בישראל קלה יותר בגלל השמרנות שמאפיינת משפחות ישראליות. עליית מחירי הדירות הובילה לעלייה דומה במשכנתאות, אבל הישראלים עדיין מקפידים להימנע ממשכנתאות גבוהות מדי, הן ביחס להכנסתם והן ביחס לשווי הדירה. הם שומרים על "ריפוד" משמעותי שאמור להגן עליהם בתרחיש של ירידת מחירי דירות ו/או עליית הריבית. כתוצאה מכך, הסבירות לגל של פשיטות רגל היא נמוכה מאוד (ואכן, זה לא מה שקרה בעת ירידת המחירים לפני 2007).

בכל מקרה, לא סביר שירידה במחירי הדירות תשפיע על יציבות הבנקים. גם בתרחישים קיצוניים של ירידת מחירים, עדיין לא יהיו דירות שערכן יהיה נמוך מערך המשכנתא. על כן, אין סיכון שהבנקים יפסידו כסף על אותן משכנתאות (בניגוד לארה"ב, שם הוצאו משכנתאות על 90 ואף 100 אחוז מערך הדירה, במקרים מסוימים, וירידת המחירים, בחלק מהאזורים, הייתה הרבה יותר משמעותית מכל מה שעשוי להתרחש בישראל).

אפשר להרגע – גם בועת היי-טק אין

בנוסף לבועת הנדל"ן, קולומבו גם טוען שקיימת בישראל בועת היי-טק, ומשווה אותה לבועת הדוט-קומים של סוף שנות ה-90'. טענותיו בתחום הזה מתבססות על בעיקר על אנקדוטות, ופחות על נתונים ומחקרים. הוא מראה שבשנתיים האחרונות היו עסקאות רכישה של חברות סטרט-אפ בהיקפים גדולים, אך בהיעדר נתונים השוואתיים למדינות אחרות ולתקופות אחרות, לא ניתן להעריך את משמעותה של המגמה. מעבר לכך, הרכישה של חברות בסכומים מופרזים (בהנחה שהיא קיימת) יכולה להיחשב לבועה רק אם היא משפיע על פעילות כלכלית ממשית, כמו תעסוקה, השקעה וייצור.

קשה לראות איך קיימת בועת היי-טק בישראל מבחינת הנתונים הכלכליים הרלבנטיים. בין 2006 ל-2012 בקושי היה שינוי בהיקף היחסי של ענף טכנולוגיות המידע מבחינת מחזור, יצוא או תעסוקה. ייתכן שהמצב השתנה ב-2013, אבל אם כן השפעתו על הכלכלה הייתה מאוד מוגבלת, מכיוון שהתוצר העסקי הכולל גדל בפחות משלושה אחוזים בשנה שעברה – שיעור סביר אבל בוודאי לא "בועתי".

לסיכום, הטענות של קולומבו לגבי קיומה של בועה כלכלית בישראל אינם נתמכים על ידי המידע או הניסיון ההיסטורי. והמסקנה שהוא גוזר ממנה היא מסוכנת ביותר. הוא תוקף בחריפות את נגיד בנק ישראל לשעבר, סטנלי פישר, שהוביל בשנים האחרונות מדיניות של ריבית נמוכה ושקל חלש, כדי לעודד את היצוא והצמיחה במשק (עד כה, קרנית פלוג, שירשה את פישר, ממשיכה בדרכו). מדיניות זו אמנם לא הובילה לשגשוג פלאי, אך היא כן מנעה מיתון והצליחה לבטל חלק מהנזקים של מדיניות קיצוץ התקציב האווילית בה נקטה ממשלת נתניהו-לפיד. הדבר האחרון שישראל צריכה היא ללכת בדרכו של קולומבו ולהפוך מדיניות זו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf