newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הארץ שמעבר להרים": סרטו של ניר ברעם לצפייה חופשית

האם אפשר לדבר על פתרון לסכסוך בלי לדבר על 1948? המסע של ניר ברעם והבמאי מיכאל אללו בגדה המערבית מנסה למצוא תשובות כנות, וגם תקווה לפיוס. לראשונה לצפייה אונליין לקוראי "שיחה מקומית"

מאת:

התחלתי את המסע בגדה המערבית מסיבה אחת: בשנים שקדמו לו החלה להתגבר בתוכי התחושה שהפתרונות שהכרתי והאמנתי בהם (ועדיין אתמוך בהתממשותם, וגם באחרים) אולי כבר לא אפשריים במציאות שהתהוותה בגדה המערבית. היו לתחושה סיבות רבות ומגוונות: פריסת ההתנחלויות ומספר המתנחלים, העדר לחץ בינלאומי ממשי, פליטים פלסטינים שפגשתי ברחבי העולם ודיברו על הבית שלהם בלוד או חיפה, הכוחות משני הצדדים שנשבעו לעצור את הפתרון הזה.

אבל האמת היא שיצאתי למסע ללא שום הנחת מוצא, להקשיב וללמוד ולשאול שאלות קשות. לפעמים סופר, כדי לברוא דמויות, חייב לראות את העולם מבעד לעיניים שלהן, לשים על פניו את מסכת הדמות ואז להאמין בה. זה הדבר שעשיתי לפרקים. מובן שלא יכולתי להעלים את עצמי לגמרי, את העבר שלי, את הזהות שלי, את הדברים שבהם אני מאמין, אבל השתדלתי לא לחזור לעימותים המוכרים אלא לדבר על המצב החדש שהתהווה בעשורים האחרונים.

התרגלנו בשמאל היהודי (לא בכולו) לחיות במציאות של סכסוך שלכאורה התחיל או הגיע לשיאו ב-1967. כל התרבות הפוליטית של השמאל הישראלי מוקדשת לתפנית המסוכנת הזו של הציונות, והתרבות הזו כוללת האדרה מזויפת של הזמן שקדם ל-67', כאילו אש"ף הוקם ב-64' כדי לפתור את הכיבוש שהתרחש שלוש שנים לאחר מכן. מובן שיש להתנגד לכיבוש בכל מאודנו ולזכור את ההבדל בין 48' ובין 67' במובן הזה: בתוך 48' למרות הגזענות וההסתה יהודים וערבים נהנים לפחות לכאורה לשוויון זכויות, כולם אזרחים, מעבר לגבולות 67' יש הבדל עצום בזכויות בין יהודים וערבים, למעשה יש יהודים עם מלוא הזכויות ופלסטינים בלי זכויות בכלל.

אבל ההבדל הזה, אין בו די כדי להעלים את עקבות האסון הפלסטיני ב-48'. ובעיני כל תהליך אמיתי של פיוס בין יהודים ופלסטינים במקום הזה דורש מאתנו לבחון ולהכיר בהיסטוריה כולה, כי יותר מהסדר שלום שינחת עלינו מלמעלה (על ידי "הקהילה הבינלאומית" – עוד תקוות שווא מסתבר) אנחנו זקוקים לתהליך פיוס נוסח דרום אפריקה, כי יש כאן יסודות שעוד לא באמת דיברנו עליהם, לא ביושר. משני הצדדים אגב. וכל מי שמאמין כמוני שפיוס אפשרי ועוד יקרה בזמן שלנו, חייב להיות מוכן לדבר ולהתמודד עם כל ההיסטוריה של הסכסוך הזה. כי גם אם הרבה דברים השתנו במחשבתי בעקבות המסע דבר אחד נשאר כשהיה: האמנתי ואני עדיין מאמין שבכל הסדר חייב להיות שוויון מלא בין יהודים וערבים. זה הדבר עליו איני מוכן להתפשר, על כל השאר אפשר לדבר.

התחלתי את המסע בסדרת כתבות בעיתון "הארץ", שהפכו לספר "הארץ מעבר להרים", שהיווה השראה לסרט דוקומנטרי – אליו יצאתי יחד עם הבמאי מיכאל אללו. הסרט הוקרן ב"הוט 8", ונחשף בפני קהלים רבים, בעיקר צעירים. השיח שהתעורר בעקבותיו, בכל קצוות הקשת הפוליטית, נראה לי חשוב. לאחרונה נשאלתי לא פעם היכן ניתן לצפות בסרט והבנתי שבעצם אני רוצה שהוא יהיה זמין לכל מי שמתעניין. בעיקר לאנשים צעירים. שיתוף הפעולה עם "שיחה מקומית" נראה טבעי בעיני, אתר שחרט על דגלו לייצר שיח פוליטי אחר. אז הנה:

הארץ שמעבר להרים from michael alalu on Vimeo.

בימוי: מיכאל אללו, צילום: חנא אבו סעדה, עריכה: זיו קרשן, הפקה: שולה שפיגל ודנה עדן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf