newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך הבריטים היו מגיבים אם היו יורים על אזרחים בלונדון?

במשך שנים ארוכות סבלה בריטניה מגל טרור מכיוון צפון אירלנד, שהרג מאות אזרחים וגרם לנזק אדיר לממלכה. עם זאת, חיל האוויר המלכותי לא הפציץ את שכונות הקתולים במערב בלפסט

מאת:

כותב אורח: ג'ון ג'קסון

בשבועות האחרונים סיפקו דוברים ממשלתיים חיפוי הסברתי למבצע הצבאי בעזה בערוצי טלוויזיה ורדיו בכל העולם. אנשי ההסברה תיארו את פעולות הצבא כתגובות מדודות ושקולות, ונאלצו להתמודד עם מיעוט קטן של עיתונאים שהמשיכו להתעקש לשאול שאלות על ההרג המסיבי של הילדים.

אבל מדי פעם נגמרו לדוברים ההסברים ולא נותרה להם ברירה אלא לשלוף את התותחים הכבדים, ולהתמודד עם השאלות המאיימות עם שאלה משלהם: "מה אתם הייתם עושים אם היו יורים עליכם רקטות?" השאלה הזאת קולעת למטרה כל פעם מחדש, ואף עיתונאי לא מצליח ממש להתמודד איתה. לכן, לטובת שמירה על פרופורציות בריאות בדיון על המלחמה, אני רוצה להציע לציבור העיתונאים תשובה אפשרית.

בתקופת ה"צרות" של צפון אירלנד גם הצבא הבריטי, גם הלויאליסטים וגם הרפובליקנים הרגו אזרחים. אבל לצורך ההשוואה עם השאלה הישראלית נתמקד בגל הפיגועים שביצע הצבא האירי הרפובליקני, ה-IRA, ברחבי אנגליה. ההרס שגרם גל הפיגועים היה גדול פי כמה ממה שגרמו הרקטות מעזה. בערך 16 אלף פצצות הניחו אנשי ה-IRA, מתוכן כעשרת אלפים התפוצצו, חלק ניכר מהן על אדמת אנגליה עצמה.

> המדרון החלקלק של פשעי מלחמה

סולידריות צפון אירלנד - פלסטין וקריאה לשחרור אסירים על חומת הפרדה בבלפסט (חגי מטר)

סולידריות צפון אירלנד – פלסטין וקריאה לשחרור אסירים על חומת הפרדה בבלפסט (חגי מטר)

במלון גרנד ברייטון התפוצצה פצצה בזמן שמרגרט תאצ'ר והקבינט שלה היו מכונסים במקום במסגרת ועידת המפלגה השמרנית. תאצ'ר ניצלה ממוות בנס, חמישה אנשים נהרגו, בהם חבר פרלמנט, ו-31 נפצעו. בן דודה של המלכה, הלורד לואי מאונטבטן, נהרג יחד עם נכדו ושלושה אנשים נוספים מפצצה שהוטמנה בסירתו בזמן דיג מול חופי אירלנד. פצצה במשקל טון וחצי שהתפוצצה במרכז העיר מנצ'סטר פצעה 212 אנשים וגרמה לנזקים בשווי 1.1 מיליארד פאונד (במונחים של היום). פיגוע בישופס-גייט בלונדון הוביל לפציעתם של 44 אנשים ולנזקים בהיקף של 350 מיליון פאונד.

סך הכל מתו בשנות "הצרות" מפיגועי הרפובליקנים למעלה מ-700 אזרחים, בנוסף ליותר מאלף אנשי כוחות הביטחון. כמו כן, כפי שמי מאתנו שחיו באותם ימים בוודאי זוכרים, נאלצנו להתמודד עם אינספור פצצות שהוטמנו בפאבים, חנויות, רחובות ראשיים, מרכזי קניות, תחנות רכבת ובתחתית של לונדון. אלפי הרקטות שירה החמאס על ישראל בחודש ומשהו האחרונים הרגו שישה אזרחים, לצד 64 חיילים שנהרגו בקרב, בעוד שצה"ל הרג למעלה מ-2,100 פלסטינים, בהם כחמש מאות ילדים.

למרות הנזק הנרחב שגרם גל הפיגועים של ה-IRA, ברור שלא הייתה שום אפשרות פוליטית או הצדקה מוסרית לכך שחיל האוויר המלכותי יפציץ את בתיהם של חברי הקהילות הרפובליקניות בצפון ובמערב בלפסט – הקהילות שמהן צמח ה-IRA ושבתוכן הוא חי. הבריטים לא היו מאפשרים דבר כזה, וגם ממשלת ארה"ב של אותם ימים ודאי לא הייתה מוכנה לתת לזה יד. הצבא ושירותי המודיעין הבריטים עשו דברים מחרידים בצפון אירלנד, אבל אף אחד לא העלה על דעתו לטבוח באזרחים בקנה מידה נרחב.

אז מה הייתם עושים אם היו יורים עליכם רקטות? במקבילה הבריטית התברר שמול גל פצצות הרסני, התגובה לא הייתה שליחת מטוסי קרב כדי להפציץ בתי ספר, בתי חולים ובתי מגורים.

> צביעות מערבית: למה כולם מחפשים אותנו ולא מתעסקים בסוריה?

למי יש לובי בארה"ב?

אז למה ממשלות ישראל, ארה"ב ובריטניה לא רואות פגם בהרג הסיטוני של אזרחים חסרי מגן, המרוכזים בצפיפות על רצועת אדמה צרה, באמצעות חיל אוויר מצויד ומתקדם? יתכן שהתשובה היא שלמרות שנים ארוכות של דיכוי, הקתולים בצפון אירלנד לא עברו דה-הומניזציה בדעת הקהל מהסוג שעוברים הפלסטינים כיום. הם שולבו במרקם החיים הבריטי, ובריטים רבים יכולים להצביע על שורשים אירים במשפחותיהם. גם ממשלות אמריקאיות, שהיו תלויות בקול האירי בתוך ארה"ב, היו ודאי פועלות בתוקף נגד טבח שכזה. במקרה שלנו, שיקולים דומים מניעים את ממשל אובמה לשתוק נוכח הנעשה בעזה בשל לחצי הלובי הפרו-ישראלי.

אז האם המבצע הצבאי בעזה באמת קשור לירי הרקטות? המצב בגדה המערבית מרמז שלא. אף רקטה לא נורתה מהגדה המערבית, אב גם היא נתונה לענישה קולקטיבית מתמשכת מצד הצבא והמתנחלים, שכוללת הפקעת קרקעות, מעצרים ללא משפט, הרג ילדים בהפגנות, הריסות בתים, הגבלות על חופש התנועה, הקמת החומה שמפרידה בין משפחות, וההשפלה היומיומית של האוכלוסייה כולה. המסר שהפלסטינים מקבלים הוא שנגזר עליהם לסבול בין אם הם יורים ובין אם לא. מבחינת תושבי עזה, זו בחירה בין חיים בגטו חנוק לבין חורבן.

כך שבפעם הבאה שדוברים ישראלים כמו מרק רגב מופיעים בטלוויזיה או ברדיו ושואלים "מה אתם הייתם עושים?" – כדאי שנתחיל לענות להם.

ג'ון ג'קסון הוא סופר ופרשן, מומחה לאסטרטגיות של אי-אלימות ומחבר שותף של הספר Small Acts of Resistance. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf