הפרדוקס החילוני: מתגעגעים לגמרא - אך מבכים על "הדתה"

כותב אורח: יקיר אדלמן

לאחרונה מוחים יהודים-חילונים ביתר שאת נגד משרד החינוך, המאפשר הכנסת תכנים דתיים לבתי הספר החילונים-ממלכתיים בהם לומדים ילדיהם. למחאה ערכים פוליטיים שאני אמון עליהם: לאומיות ליברלית וקהילתיות. ראשית, במסגרת לאומיות מדינית יש להעניק לכל התלמידים חינוך גנרי שווה. שנית, יש להעניק לכל קהילה במסגרת המדינה, פריווילגיה לחנך בהתאם לצביונה שלה.

האיזון הזה הוא המפתח לתחושת אחדות גורל אזרחית בסיסית וקיום חברתי כלכלי הוגן, בזמן שלמדינה אין הסמכות להכריע בעניינים אמוניים ופילוסופיים. זוהי דמוקרטיה לאומית ליברלית, בניגוד למדינה טוטליטרית שמטרתה שכל האזרחים יהיו פה אחד בכל נושא ונושא. המחאה החילונית לא מגלמת רצון לפרוש מן הציבור, אלא רצון לייחד עצמה כקהילה במסגרת צביון מדיני משותף. פוליטית, זוהי מחאה לאומית שתביעותיה מוצדקות.

אך המחאה החילונית מצביעה על בעיה ערכית, פנים-קהילתית, הרבה יותר מהותית מאשר מתן זכויות פוליטיות. לטענתי, המחאה מצביעה על כך שהתנועה היהודית החילונית נועדה מראש לכישלון, משום שמאותה קהילה עצמה עולות שתי שאיפות הפוכות לגמרי, בו-זמנית. השאיפה האחת היא ללמוד יהדות, והשנייה היא, ובכן, לא ללמוד יהדות. שאיפה שטמונה בקרב המחנה היהודי החילוני הבית מדרשי, אשר מעוניין בקיום יהדות כתרבות חילונית ולא כדת.

תנורו של העכנאי החילוני: סילוף מכוון של המקורות והטקסטים

בינ"ה למשל הוא אחד מן הארגונים המשתייכים לתנועה היהודית-החילונית. הארגון שם לעצמו להפגיש את האוכלוסייה היהודית החילונית עם ארון הספרים היהודי, בכדי לחבר מחדש את היהודים ליהדות ולמנוע את הנתק והניכור שנפער בין השניים, כפי שהארגון טוען. בעברי הייתי חניך במכינת בינ"ה. אני זוכר שכמעט בכל יום ויום הועלו געגועים, מידי המורים בעיקר, לימים בהם בית הספר הממלכתי לימד גם משנה וגמרא, ויותר תנ"ך מאשר היום.

בעבר הרחוק השלטון אכן הנחיל יהדות לתלמידים החילונים. גם אז וגם היום הדבר נחשב למבורך. אך היום כשהשלטון בוחר להנחיל יהדות, החילונים טוענים כי מדובר ברדיפה, וזועקים על יומרנותם של הדתיים ללמד את החילונים לימודי דת. לפיכך הבעיה היא לא בשלטון, אלא בעמדה היהודית-חילונית עצמה. בית המדרש החילוני מתקשה להגדיר מהם לימודי דת, ובכך מתקשה להגדיר את תביעותיו הפוליטיות.

הבעייתיות הגדולה מתחילה בטענה היהודית-חילונית, שישנם לימודי יהדות שהם אינם לימודי דת. זו בעיה שאינה קשורה כלל לדמותו של השלטון, זו שאלה מהותית. אבל נדמה שמעולם לא הצליחו היהודים החילונים, מטבע הדברים, לברור בין יהדות דתית לבין יהדות חילונית כדי לקבוע לעצמם את צביונם הקהילתי. בבינ"ה למדנו לא מעט טקסטים מן התלמוד, ולכן קרה, כצפוי, דבר והיפוכו. מצד אחד הטוענים ליהדותם התחברו ליהדותם. מצד שני, כמות הסילופים אשר נדרשו בשביל לפרש את הטקסט כך שנוכל כחילונים להתחבר אליו, הייתה עצומה. אדגים זאת באמצעות דוגמה או שתיים.

אחרי שבועיים-שלושה במכינה (אם זכרוני אינו מטעה אותי), למדנו בני מחזורי ואני את סוגיית "תנורו של עכנאי", הסוגיה התלמודית המפורסמת שבמסכת בבא-מציעא. הטקסט מלומד בעיקר בשל העיקר המפורסם המופיע בו, "לא בשמים היא". הפסוק מוצא מהקשרו כדי ללמד ששלילת שמים מופיעה בתלמוד, ולכן יכולה אמנם להוות עיקרון מנחה לאדם חילוני. זאת בשעה ש"לא בשמים היא", הוא אחד ממשפטי האמונה האותנטיים ביותר של היהדות המסורתית, כיוון שאכן יש אלוהים השוכן בשמיים בסוגיה הזאת. מה שלא נשאר בשמים, הוא האמונה באלוהים. הסוגיה אומרת כי האמונה באלוהים תלויה באדם ולא באלוהיו. היא מבססת דבריה על ספר דברים, פרק ל', פסוקים י"א-יד, שכך לשונם:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

המילה "היא" מתייחסת כאן כמובן למילה "מצווה". אלוהים מכריז כי אמנם הוא מקור המצוות, אך המצווה עצמה קרובה היא לאדם, ובפיו ובלבבו לעשותה. לא בשמים היא. הסוגיה התלמודית מפרשת כמנהגה בעקבות הטקסט המקראי. רבי אליעזר מנסה להוכיח באמצעות אותות ומופתים מן השמים, כי ההלכה כמותו. יוצאת בת קול ואומרת שהשמים הם אינם אסמכתא לקביעת הלכה, ובהתאם קובע רבי יהושע, המתנגד לרבי אליעזר לאותותיו ומפותיו, כי "לא בשמים היא":

חזר [רבי אליעזר] ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו… יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמיים היא!

המילה "היא" כאן מתייחסת למילה "הלכה". חוקי תחביר פשוטים. אם על פי כתבי הקודש, אומר רבי יהושע, המצווה היא לא בשמים, על אחת כמה וכמה ההלכה היא מפעל אנושי, שמטרתו לקבוע את עבודת השם כפי שמבינים אותה בני האנוש, לאור כתבי הקודש. יש לציין ולהזכיר שהמילה "הלכה" מגיעה מן השורש ה.ל.ך. מדובר בדרך שהאדם בעצמו צריך ללכת בה, לא בדבר שאלוהים מתווה אותו.

> הקוד האתי של בנט וכשר הוא בגידה בהוראה

ישנן דוגמאות נוספות לסילופים חילוניים של היהדות, למשל האמרה המקראית "ישן מפני חדש תוציאו" מספר ויקרא. זו אמרה שנאמרה על עניינים קולינריים, בעת בה אלוהים הבטיח לעמו את הארץ. את הפרי הישן תחליפו בפרי חדש, ארץ זבת חלב ודבש, וכו'. לא מדובר באמרה על היהדות בכללותה, אך היהודים החילונים אוהבים לצטטה כדי לומר שהמפעל היהודי יכול להתיישן, שדברי אלוהים יכולים להיהפך ללא רלוונטיים, ושאפשר לכפור בהם ולהחליפם בדברים חדשים ועדיין להישאר יהודים. לא כך אומרת היהדות. באשר ל"תנורו של עכנאי", ברורה לגמרי היצירתיות הרבה, אשר נדרשת בשביל להפוך את הדיון לרלוונטי בכלל, בשביל אדם חילוני.

לא חשש פני הדתה, אלא ניסיון חילוני לסלף את היהדות כפי שהיא

כעת, הבה נדמיין שביוזמת שר החינוך נפתלי בנט נכנסת סוגיית "תנורו של עכנאי" אל תוך מערכת החינוך החילונית, אך שלא כמו אצל החילונים, היא נלמדת בהתאם לכוונת המחבר. מה יגידו החילונים, האם מדובר בכפייה דתית או שמא בחיבור ליהדות? זו השאלה שצריכה להישאל כשישנו דיון ישראלי פוליטי על כפייה דתית, אך הבעיה המרכזית היא שהחילונים לא שואלים אותה, לפחות לא במסגרת השיח הציבורי, מה שיוצר דיון מאוד עקר.

פוליטיקה עוסקת הרבה מאוד בפשרה, ואם אחד מן הצדדים לא מבהיר את כוונותיו, אזי לא ברור כיצד יש לכוון את הדרך לפשרה. אז מה הן דרישותיכם, נכבדי היהודים החילונים? אם אינכם מסוגלים לייצר הבחנה בין צביון דתי לצביון חילוני, מה אמור הציבור להבין מכם כאשר אתם מתנגדים לכפייה דתית? נדמה יותר, כי כל זמן שהחילונים מתנגדים לכפייה דתית, הם בעצם תובעים לעצמם את הזכות לסלף את היהדות.

פתחתי באבחנה בין קהילה ומדינה, בהבעת תמיכה במאבק של קהילה חילונית נגד כפייה דתית מצד המדינה, ונגד נקיטת עמדה כלשהי מצד המדינה בענייני אמונה ופילוסופיה. אך הייתה זו תמיכה פוליטית. כחילוני-אתאיסט, אני סבור שאין אנו החילונים יכול באמת להביע קול ברור נגד כפייה דתית כל עוד אנו בורחים מהגדרת הדת. עלינו לומר, "אל יילמד 'תנורו של עכנאי' בבתי הספר שלנו!", כי איננו שומרים הלכה.

יקיר אדלמן הוא סטודנט לפילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב

> ביום שבו חרדיות תוכלנה ללמוד פשוט בשביל לדעת