newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הטיפשות של טראמפ והרפיסות של נתניהו בשירות המאבק בכיבוש

נתניהו הוכיח סופית שהוא לא יותר מנתין של טראמפ ומנע את כניסתן של שתי חברות הקונגרס הדמוקרטיות רשידה טליב ואילהאן עומאר לישראל. אולי עכשיו יהיה קל יותר לדבר על מדיניות הכיבוש הישראלית, ועל התפקיד המרכזי שממלאת בו ארצות הברית

מאת:

עבור מי שעוקב אחרי היחסים הסימביוטיים בין ישראל לארה״ב, אלה רגעים מרתקים מאין כמותם.

הסיפור, במילים פשוטות, מתחיל בכמה חברות קונגרס דמוקרטיות, שנבחרו בניגוד לרצונו של טראמפ. כמה נשים, בעיקר נשים, בצבע הלא נכון, המוצא הלא נכון, כיסוי ראש לא לטעמו, וכן בעלות איבר גוף מאד חזק – הלשון. מאז שנבחרו, טרמפ תקף אותן ללא רסן ומעל כל במה, ולאחרונה הוא גם שלח אותן ״הביתה״ במסגרת מסע ההסתה שלו.

שתיים מהן – רשידה טליב ואילהאן עומאר – החליטו לבקר בישראל-פלסטין כדי ללמוד את נושא הסכסוך הפלסטיני ישראלי מקרוב. הן הודיעו שלא יצטרפו לביקור המאורגן והממומן על ידי איפא"ק לישראל, אלא יבואו באופן עצמאי ולא מוטה, עמדה לגיטימית בהחלט ואפילו אמיצה.

לאיזה בית בדיוק לחזור? חברות הקונגרס רשידה טליב ואילהאן עומאר (ויקימדיה קומונס; פליקר Lorie Shaull CC BY-SA 2.0)

בנוסף לטענות על מוצאן, הדיון הציבורי התרחב להתבטאויות של שתי חברות הקונגרס עומאר וטליב בנושא תנועת החרם על ישראל וזכותו של העם הפלסטיני לחירות ושחרור מהכיבוש, וזכותם של פעילי החרם להביע עמדה ולבחור דרכי מאבק.

רשידה טליב היא אמריקאית ממוצא פלסטיני. למעשה היינו אמורות להיות שכנות, אלמלא הכיבוש. היא הפכה לפליטה בעל כורחה, וכמו הרבה פליטים בעולם פילסה את דרכה המקצועית והפוליטית בעמל רב, והשתלבה בזרם היותר דמוקרטי-ליברלי של המדינה שלה. אני מניחה שכל ליברל יהודי יכול להזדהות עם המסלול הזה להגשמה עצמית בגולה.

גילוי נאות: אני הזמנתי את רשידה טליב לבקר בכפר וואחת אל סלאם נווה שלום, וקיוויתי להכיר לה את מודל החיים המשותפים שלנו בו פלסטינים וישראלים חיים ביחד, בשוויון מלא ובשלום כבר ארבעים שנה, ואיך פועלים כאן נגד הכיבוש ובעד הצדק.

הכפר של משפחתה נמצא במרחק של פחות מרבע שעה מהכפר שלי, מופרדים על ידי גדר ההפרדה ומחסום. שתינו נולדנו למשפחות פליטי 1948. היועצים שלה שקלו את הבקשה בחיוב וחיכינו לאישור הסופי של הביקור הרגיש והמרגש.

ריבונות בערבון מוגבל

בשבועות האחרונים התפרסמו ידיעות בתקשורת הישראלית והאמריקאית על כך שישראל תאפשר את הביקור, אחר כך שהיא "שוקלת" לאפשר את הביקור, ומאוחר יותר שהיא אולי תמנע את הביקור. אחר כך התפרסמו ידיעות על מורת רוחו של הנשיא טראמפ מהחלטתה של ישראל שלא למנוע את כניסתן לישראל של שתי חברות המפלגה היריבה שלו. כעת מתברר שישראל תמנע את כניסתן.

ישראל מנעה בעבר את כניסתם של אנשי ציבור ופעילי שלום, אקדמאים ופעילים נגד הכיבוש ותומכי תנועת החרם, אבל למרות שיש לכך תקדימים, נדיר שנבחרים רשמיים מטעם מדינות ידידות לישראל נתקלים באקט אגרסיבי כזה מבחינה דיפלומטית, ועוד כאלה שמייצגות את בעלת הברית הכי גדולה שיש לישראל היום בעולם.

אני חושבת שהכניעה של ישראל מול הלחץ של טראמפ מצביעה על בעיה קשה בריבונותה של ישראל. לא שיש לי בעיה עם זה, כולנו מבינים שישראל היא הבת המפונקת של ארה״ב. אבל כאשר הילדה מתנהגת באופן עצמאי, האמא הגדולה כועסת ונוזפת. כן, את עצמאית, אבל רק לעיני העולם. זה לא אומר שאת יכולה להחליט לבד ולארח אנשים בניגוד לרצוני, אמרה האמא מעבר לים.

הדיפלומטיה הישראלית שהצטיינה עד כה ביחסי ציבור מפותחים, הסברה חסרת מנוח ושיווק תדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית ועצמאית בג’ונגל המזרח תיכוני, מצטיירת כעת כמדינה נגררת, חסרת ביטחון ומזגזגת שהספונסר שלה קובע לה את סדר היום. ישראל מכרה את נשמתה לשטן והשטן התחיל לשחק.

ככל הנראה משפחת טליב לא תכין את הסעודה הגדולה בכפר לכבודה, סעודת הכבש הממולא כל טוב תידחה למועד אחר. טראמפ הצליח לבלבל את הכפר הקטן בית עור אל-פוקא שליד רמאללה כששלח את חברת הקונגרס "הביתה", וכאשר היא החליטה אכן לבקר בבית סופסוף, הוא מנע זאת ממנה. טראמפ לא חשב שפלסטין זה הבית של האישה הזאת, אותה פלסטין שנמצאת תחת הכיבוש שממשלתו מממנת.

בנימין נתניהו עם דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק (אבי אוחריון, לע"מ)

האדון והנתין. בנימין נתניהו עם דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק (אבי אוחריון, לע"מ)

עם פלסטין חי

הייתי מציעה לנשיא האמריקאי לעדכן את הציוץ בנושא ואולי לומר משהו בסגנון ״שכל השחורים, ההיספאנים, המקסיקנים והאפריקאים יחזרו הביתה, אבל לא הפלסטינים. אלו יישארו בארה״ב לטובתה של ישראל האהובה".

אני חושבת שהצעד המטופש הזה במדיניות החוץ של המנהיג הלחוץ ביבי ישרת בעיקר את חברי הקונגרס הדמוקרטים בארה״ב. הוא עשוי גם לשרת דיפלומטים בעולם שפחדו לבקר בישראל או לבקר את המדיניות הישראלית בשטחים ובעזה ולא רצו להתמודד עם הסכנה שמפחידה כל פוליטיקאי – שיואשם באנטישמיות או בתמיכה בתנועת ה-BDS אם רק יתבטא נגד מדיניות הכיבוש של ישראל.

אולי זו שעתם היפה של כל מתנגדי טראמפ והנתין שלו נתניהו, כאן ובארה״ב, להתאחד ולהבין איך באמת הפשיזם עובד ונוגס אט אט בדמוקרטיה בכל מקום. פרשת ההחרמה של תומכות החרם כביכול עומאר וטליב אולי תחדד את מה שאנחנו הפלסטינים כאן ובעלי הברית שלנו מקרב היהודים מבינים מזמן

טראמפ, שמכריח למעשה את ישראל להחרים את הדמוקרטים בארצו, ירחיק לאט לאט פוליטיקאים מישראל עצמה ויעורר דיון לגיטימי בתמיכה הבלתי מסויגת של הדמוקרטים בישראל, למשל סביב השאלה האם תקציבי העתק שהעבירה ארצות הברית לישראל בשלהי כהונתו של ברק אובמה היו מוצדקים. אפשר לשאול כעת שאלות על הטקטיקה של החרם ככלי התנגדות לגיטימי. כאשר טראמפ עצמו כופה על ישראל להשתמש באותה שיטה, יהיה מופרך לבוא בטענות לאותן חברות קונגרס שתומכות בחופש השימוש באותו כלי עבודה דיפלומטי.

אולי זו שעתם היפה של כל מתנגדי טראמפ והנתין שלו נתניהו, כאן ובארה״ב, להתאחד ולהבין איך באמת הפשיזם עובד ונוגס אט אט בדמוקרטיה בכל מקום. פרשת ההחרמה של תומכות החרם כביכול טליב ועומאר אולי תחדד את מה שאנחנו הפלסטינים כאן ובעלי הברית שלנו מקרב היהודים מבינים מזמן.

ישראל לא תצליח להסתיר את הכיבוש. המלחמה ב-1948 פיזרה אותנו לכל עבר ומלחמת 67' המשיכה את המלאכה, אבל אנחנו הפלסטינים עם חסר תקנה. המצור על עזה לא מעלים 2.5 מיליון פלסטינים, והפליטים הפלסטינים הגיעו לכל חור בעולם, כולל למליאת הקונגרס בארצות הברית. עם החרם ובלי החרם – עם פלסטין חי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf