היום שבו גם ירושלים תוכל להתהדר בכיכר מנדלה
שנה למותו של נלסון מנדלה, נושא הדגל של החירות והכבוד לכול. העולם השואב השראה ממנדלה רחוק מלקבל את כיבוש פלסטין על ידי ישראל
כותב אורח: אילן ברוך
ב-5 בדצמבר ציינו בדרום אפריקה ובעולם שנה למותו של נלסון מנדלה, אחת הדמויות המהוללות בתולדות העת החדשה. במהלך כהונתי כשגריר ישראל בדרום אפריקה כבר לא שיחק מנדלה תפקיד בחיים הפוליטיים של מדינה זו, והיה כמעט בלתי אפשרי לקיים ביקורי נימוסים דיפלומטיים במשרדו. אך בסיועו המיוחד של פרקליט יהודי בולט ביוהנסבורג שהיה עוזרו הקרוב, פגישה כזאת התאפשרה לי ולרעייתי במאי 2006. למותר לציין שהתרגשנו עד בלי די כשנכנסנו למשרדיו של האדם הנערץ ביותר בעולם בימי חיינו. בכניסתנו השיבה זלדה, ראש המטה המיתולוגית שלו, לשאלה הדיפלומטית שלחשתי באוזניה:
"עשרים ושמונה דקות, וזהו!"
האיש הגבוה קיבל אותנו בחולצת ההדפס הרגילה שלו עם חיוך חם. עד מהרה קלחה השיחה. מנדלה בחר לשוחח על היהדות, האומה היהודית ומעל לכל, הכרת התודה שהוא רחש לקהילה היהודית בדרום אפריקה. הוא סיפר על מעסיקו הראשון, משרד של עורכי דין יהודים ביוהנסבורג, שאמרו לו ביום עבודתו הראשון: "כאן כולנו שווים". אחר כך סיפר לנו על מנהליו שהמליצו לו לקנות את ארוחת הצהריים היומית שלו, עליה שילמו הם בנדיבות, בבית אוכל מסוים. כששאל לסיבת התעקשותם, ענו: "האישה היהודיה המנהלת אותו התאלמנה זה לא כבר וזקוקה נואשות להכנסה". כשנזכר בכך אמר מנדלה: "היהודים יכולים להתגאות בסולידריות שכזאת, ועלינו ללמוד מהם". אכן חשנו גאווה רבה.
> לעשות את הלא צפוי ולסרב למה שדורשים ממך: אי אלימות ככלי במאבק
פעילים מאזור בית לחם מכבדים את זכרו של נלסון מנדלה בטקס בכיכר המולד בבית לחם. 7 בדצמבר, 2013. (ריאן רודריק ביילר/אקטיבסטילס)
מנדלה חיבב אותנו, וסירב בנועם להפצרותיה הגלויות של זלדה לסיים את הפגישה. הוא סיפר לנו על שיחותיו הפוליטיות בכלא רובן איילנד הידוע לשימצה, בייחוד עם מנהיגי הקונגרס האפריקאי הלאומי הצעירים שנכלאו עמו. "הם רצו להילחם עבור חירותנו בכוח הנשק", סיפר. "הם ראו בי איש זקן שאין ביכולתו לפעול כדי לפצות על הזדמנויות שהוחמצו. אבל התווכחתי איתם".
"מבחינת כוח צבאי, ידה של פרטוריה על העליונה", טענתי. "מבחינת הבסיס המוסרי של הצדק האוניברסלי, ידינו בקונגרס האפריקאי הלאומי היא זו שעל העליונה. בסופו של דבר, הצדק ינצח". הוא הביט עלינו בחיוך ואמר: "אכן, הצדק ניצח".
גם אנו בישראל נאבקנו למען שחרורנו מעול הקולוניאליזם. אנו מייצגים ניצחון מזהיר על כוחות הרשע בעולם האתמול. אך למרבה הטרגדיה, העולם השואב השראה מדמותו של מנדלה מעולם לא קיבל את ישראל לפניתיאון מביסי הקולוניאליזם. נהפוך הוא: היא עצמה נחשבת לכוח קולוניאלי, השולל את חירותה של פלסטין באמצעות כיבוש ממושך וכוח צבאי.
בלטה בהיעדרה מלווייתו של מנדלה בפרטוריה משלחת ישראלית רמת דרג. התירוץ היה המחיר הגבוה של סידורי הביטחון שנדרש לנסיעותיו של ראש הממשלה נתניהו לחו"ל. אבל מנדלה היה נושא הדגל של החירות והכבוד לכול. אנו אומה שעדיין אחוזה בכבלי מניעת חירותם וכבודם של שכנינו הפלסטינים, שעליהם אמר מנדלה: "אנו יודעים היטב שחירותנו אינה שלמה ללא חירותם של הפלסטינים".
אין ספק שבשנים הבאות ייקראו רחובות, שדרות וכיכרות בבירות העולם על שמו של מנדלה. כולן חוץ מאחת: ירושלים. בואו נתפלל לשלום צודק שיאפשר לנו להתהדר ב"כיכר מנדלה" גם בעיר בירתנו.
אילן ברוך הוא שגריר ישראל בדרום אפריקה לשעבר, פעיל כיום בפורום ארגוני השלום. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+ ותורגם על ידי שושנה לונדון-ספיר.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
