newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הזמרת החיפאית שלא חוששת מפיוז'ן של אהבה ופוליטיקה

היא מחברת במוזיקה שלה רוק אקוסטי ומתקתק עם מוזיקה מדברית ופולק. את ההשראה שלה היא מוצאת בזמרות הענק סועאד מאסי וג'וני מיטשל. הכירו את הייא זעאתרה, היוצרת שלא מוכנה שהמוזיקה שלה תעזור להלבין את הכיבוש

מאת:

הייא זעאתרה (27) היא לא עוד מוזיקאית. לא רק שהיא חלק מסצינת התרבות הפלסטינית, אלא שהיא גם חוקרת אותה. ועוד כארכיטקטית.

היא נולדה בנצרת ומתגוררת בחיפה כבר תשע שנים. בעלת תואר ראשון בארכיטקטורה מהטכניון, שם היא עדיין לומדת לקראת תואר שני, באותו חוג. נושא המחקר שלה הוא התחדשותה של העירוניות הפלסטינית בחיפה. "מרתק אותי מה שקורה עכשיו בחיפה", היא אומרת. "חיפה נחשבת לפנינת תרבות פלסטינית, ואותי מעניין לבדוק את הביטויים המרחביים של זה – איך התרבות חודרת ומתמזגת עם אורבניזם".

היא שרה ומנגנת כבר מגיל חמש. "סורי, אני קלישאה מהבחינה הזו", זעאתרה מבקשת לציין בתחילת הריאיון. "ההופעה הראשונה מחוץ לחדר שלי הייתה ב- 2009 בפסטיבל רוק בשוק בנצרת. שם הכרתי מוזיקאים נצרתיים כמו WE7 ורובא שמשום, שאיתה התחלתי לנגן. אחר כך ניגנתי בהרכב של היוצר ג'ואן ספדי, 'פיש סאמאק', כשבמקביל הופעתי גם סולו".

זעאתרה שחררה את שירה הראשון, "מנאקיר" (לק בעברית) לפני חמש וחצי שנים במסגרת פרוייקט מוזיקלי פלסטיני מעורר השראה שעסק בזהויות מיניות ומגדריות, ובניסיונות לתקל נושאים אלה דרך אומנות. היא מופיעה ומשחררת סינגלים מאז, עדיין ללא אלבום.

 "מנאקיר" של הייא זעאתרה:

לא קל להיות מוזיקאי פלסטיני בארץ. מאחר ואין לנו כמעט תעשייה משל עצמנו והתעשייה הישראלית מתעלמת מאמנים פלסטינים או לא מקבלת את תכניהם, כשמוזיקאי מקומי מצליח להוציא אלבום באופן עצמאי וברמת הפקה גבוהה, זה נחשב להישג.

זעאתרה מעידה על עצמה שהיא משתייכת "לז'אנר של זמרת-כותבת (singer songwriter). זה כבר נישה לגמרי היום". סגנונה המוזיקלי הוא פיוז'ן של רוק אקוסטי ומתקתק, מוזיקה מדברית ופולק. היא נהנית מהעובדה שהיא בנישה נוחה המרשה לה לשלב בין "מוזיקה צפון אפריקאית, לאלמנטים ג'אזיים ורוק". כשלוקחים בחשבון ששתיים מההשראות הגדולות ביותר שלה הן ג'וני מיטשל והזמרת האלג'יראית המוערכת סועאד מאסי, המתמחה בפיוז'נים לא שגרתיים, זה נשמע הגיוני.

נושאי השירים הם חברתיים-פוליטיים, כאשר זעאתרה מציינת שהמסרים האלה "מסתתרים בסאבטקסט של שירי אהבה פשוטים, לכאורה". כך היא שרה למשל ב"חודוד ו-ועוד" (גבולות והבטחות), שיר העוסק בסיפור אהבה בין בני זוג מפלסטין ולבנון: "זה לא אותו כלוב בדיוק, אבל זו אותה ציפור פצועה".

"חודוד ו-ועוד":

ספרי לי על האתגרים שפגשת ואת עדיין פוגשת כמוזיקאית.

"יש אתגרים חברתיים ויש אתגרים פוליטיים. כשהתחלתי, כמעט ולא היו נשים שניגנו בגיטרה על הבמה. עד היום אין יותר מדי כאלה, אבל זה משתנה. אנשים לא ידעו איך לבלוע את זה. תוסיף לעובדה שבגלל שלא מדובר במוזיקה מסורתית, אלא משהו שהוא אינדי לגמרי, ותבין שאין לי יותר מדי איפה להופיע: חיפה, רמאללה, ת"א. הרי בלאו הכי חסרות לנו בסצינת הלייב מיוזיק הפלסטינית במות. גם זה משתנה לאחרונה, אבל עדיין לא מספיק.

"כדי להמחיש את הקושי הפוליטי, יש את הסיפור של איזה סרט דוקומנטרי שעשו בערוץ 10, 'חיילים ללא גבולות' על ה'הומניות' של הצבא הישראלי בגבול סוריה. גנבו לי שיר ושמו אותו בסרט. טבעי שלא הייתי מסכימה בעד שום סכום בעולם שהמוזיקה שלי תלך להלבנת הכיבוש. בסוף זה נגמר בהסכם פשרה למרות שרציתי ללכת למשפט בגלל סיבות עקרוניות. במציאות הנוכחית שלנו, הייתי יכולה ליפול על שופט שלא היה מבין בכלל מה אני רוצה, אז ויתרתי".

 

בחיים לא תיתן למוזיקה שלה להלבין את הכיבוש. הייא זעאתרה

מה ההישג הכי גדול שלך? 

"במוזיקה, הופעתי ב- 2017 בברצלונה, סביליה ומלאגה. בחרו בי אז לפרוייקט בשם 'שבקה' בספרד כנציגה הפלסטינית. מתוך 142 אמניות מהעולם הערבי, בחרו רק חמש אמניות כדי להופיע ביחד ולשבור כל מיני סטיגמות סביב אמניות ערביות.

"בחיים האחרים שלי אני גאה בהצטיינות שקיבלתי בעבודת הגמר שלי בטכניון בתואר ראשון. בחרתי במג'דל שמס בגולן ובדקתי מה זה אומר למעשה לחיות על גבול עם תזכורת תמידית שאתה מוקף בגדר אבל עדיין רואה את המולדת מולך. תכננתי מבנה שהוא גם בית תרבות וגם חלל שהוא בעצם במה לשימור התנגדות לכיבוש דרך תרבות. הרי כפי ששנינו יודעים, הרבה להקות אדירות יצאו מהגולן".

לאן היית רוצה להגיע? מה החלום שלך?

"אלבום!", היא צוחקת. "וברצינות, מבלי להיות קלישאתית או רומנטית, אני רוצה להמשיך ליצור ולרגש אנשים. השאיפה בשנה הקרובה היא להוציא אלבום סוף סוף, זה החלום הקרוב".

איפה אפשר לראות אותך?

"כל שבועיים בימי רביעי אני מופיעה במועדון 'קבאריט' בחיפה, בפרוייקט של ג'אם סשנים שהתחלתי עם שותפי קבורק אסתאפיאן, המוזיקאי ניזאר ג'ובראן ובתמיכת קבאריט. אנחנו מארחים נגנים שונים כל פעם ובוחנים כינוונים מעניינים בכל הופעה".

זעאתרה עובדת בימים אלה על אלבומה החדש, שיכלול בנוסף לאלמנטים שהיא כללה כבר בעבר, גם אלמנטים אלקטרוניים. "אתני-אלקטרוני", כפי היא מגדירה זאת.

ניתן לעקוב אחריה בפייסבוק ובאינסטגרם הרשמיים שלה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf