newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה שבאמת מפחיד את הימין בעדויות שוברים שתיקה

זה נראה כאילו לימין יש בעיה עם "שוברים שתיקה" בגלל הפעילות בחו"ל, אך גם אם שוברים שתיקה היו מדברים רק בעברית ורק עם בעלי תעודות זהות כחולות - הם היו מאיימים על הדחקת הכיבוש באותה המידה

מאת:

כותב אורח: ישי רוזן צבי

סמי פרץ (שוברים שתיקה, רדו מהגג. הארץ 26.11) רק רוצה שאנשי ארגון "שוברים שתיקה" יפסיקו לדבר בחו"ל. "יש ערך רב" הוא כותב "לעדויות על התנהלות צה"ל בשטחים, כשהן מטופלות בזירה הפנימית". את הדברים כותב פרץ על אף שכל החיזיון שצפינו בו בשבועיים האחרונים התקיים, מראשיתו ועד סופו, בזירה הפנימית ובתוך ישראל.

העדויות של דין יששכרוף, הן בסיורים בחברון והן בהקראת עדויות ציבורית, הקמפיין נגדו בעמותות הימין, אימוץ הקמפיין על ידי שרת המשפטים, הלחץ שלה על הפרקליטות לפתוח בחקירה – חקירה שהסתיימה כפי שהיא התחילה, כמבצע פוליטי של השתקה, תשאול של האיש הלא נכון, רק כדי שיהיה אפשר לומר שדין משקר. הכל פה ממש.

> חקירת דובר שוברים שתיקה: תיק מינורי שחושף השחתה ממסדית עמוקה

משתתפים בסיור ״שוברים שתיקה״ הולכים ברחובות העיר העתיקה בחברון, הגדה המערבית, ה-4 לאפריל, 2014 (אקטיבסטילס)

משתתפים בסיור ״שוברים שתיקה״ הולכים ברחובות העיר העתיקה בחברון, הגדה המערבית, ה-4 לאפריל, 2014 (אקטיבסטילס)

כן, אפשר וראוי להמשיך להתווכח על "לפעול בחו"ל". כשלעצמי אני סבור שאסור להצטרף לדעה המקובלת במקומותינו, על כך שהכיבוש הוא סיפור ישראלי פנימי, ושהפלסטינים צריכים להמתין בסבלנות עד שנסיים לדון בינינו על בעד ונגד. הרי כולם מדברים בחו"ל, ראשונים להם עמותות הימין (זוכרים איך כינה עצמו דני דיין לפני שהתמנה לקונסול? "שר החוץ של המתנחלים"). גם העיתון שפרץ כותב בו מתורגם לאנגלית.

לראות את הכיבוש

האמת היא שחו"ל כלל אינו הסיפור. זו תעמולה של אותן עמותות ימין, שכיוון שחזרו עליה מספיק – תפסה. כפי שהדביקו את הקרן לראשה של נעמי חזן, נשיאת הקרן החדשה לישראל, כך הדביקו את "חו"ל" ל"שוברים שתיקה". בהקשרים אחרים הדביקו דברים אחרים: כספים מממשלות זרות, אי שיתוף פעולה עם "גורמי האכיפה", חוסר אמינות, כל פעם משהו אחר.

מישהו באמת מעלה בדעתו שאם הארגון יודיע שהוא מדבר אך ורק עברית, ורק עם בעלי תעודות זהות כחולות, אז בנט יפתח בפניו את הדלת לתיכונים, ויגיד תפאדלו, דברו? האם מישהו מצפה מדוברי הימין לחזור בהם מהאשמת הארגון בשקרים, לאחר שהוכח שהפרקליטות פישלה בגדול?

ברור שלא. הסיפור אינו חו"ל כשם שאינו אמינות. אלה כולם ניסיונות להשתיק את הארגון. מה שבאמת מפריע זה לא הדיבור שם, אלא הדיבור כאן, בישראל ובעברית. זו העובדה ש"שוברים שתיקה" מתעקשים לספר מה באמת קורה, איך נראה הכיבוש במציאות. כדי שנוכל להמשיך לשחק בדמוקרטיה ולהעמיד פנים שהכל בסדר, תוך שאנו מחזיקים מליוני אנשים בלי זכויות אזרח בחצר האחורית, צריך להדחיק את מה שקורה בפועל.

היכולת להביט לעצמנו במראה כרוכה בזה שנוכל להדחיק מה קורה יום יום לרועים בדרום הר חברון או בבקעה, לחקלאים בכפר בורין בין יצהר לאיתמר, לילדים בדרך לבית הספר בעיר העתיקה בחברון. שנוכל להדחיק את המחיר המוסרי שאנחנו משלמים. ההדחקה היא אחד המפעלים הכי מוצלחים היום שלנו. הכיבוש הפך מזמן פאסה. אבל "שוברים שתיקה" מתעקשים לקלקל, לחטט בפצעים, לספר. הם שיבת המודחק.

ישי רוזן צבי מלמד תלמוד באוניברסיטת תל-אביב, עמית מחקר במכון הרטמן, וחבר בהנהלת "שוברים שתיקה".

> כששקד מגייסת את בצלם כדי להשתלח בשוברים שתיקה – מי כאן השקרן?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf