newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הימין קובע: ארגון החמאס מוסרי פי 204 מצה"ל

מתודולגיית ניתוח סטטיסטי מעניינת שנפוצה ברשת ואתרי הימין בימים האחרונים מראה כי החמאס מוסרי מצה"ל בעשרות מונים. ג'ון בראון מתקומם נוכח הקביעה השערורייתית אך תומך בזכותם להשמיע אותה

מאת:

בימים האחרונים נתקלתי שוב ושוב בסטטוס בפייסבוק המנתח סטטיסטית את הרג האזרחים בעזה, וקובע כי צה"ל הורג מעורבים בלחימה בסבירות גבוהה יותר מאשר בלתי מעורבים, זאת למרות שלמראית עין יש הרג של יותר מ-77 אחוז אזרחים (נתון שרק הצבא הרוסי בצ'צניה מתעלה עליו). לגבי הנתונים עצמם (שאין כמעט ויכוח עליהם), עד שעות אלו צה"ל הרג מאז ה-8 ביולי כ-1,062 בני-אדם כשכ-200 מהם היו מעורבים בלחימה, מתוך הבלתי מעורבים כ-208 הם ילדים.

הניתוח עצמו זכה ליותר מ-900 שיתופים והפצה נרחבת גם באתרי הימין דוגמת רוטר, ולווה אף באינפוגרפיקה.

ניסיתי להתעלם מהניתוח הזה, לאחר שקראתי כל מיני מאמרים בזמן האחרון שסיפרו כי השמאל מוכה בהפגנות האחרונות בגלל שהוא מתנשא, ודי קשה להפריך חישוב מאין זה בלי לתרום לעניין מסוכן שכזה. אך מגיבים שונים מתעקשים שוב ושוב להדביק את ניתוח בדף הפייסבוק האישי שלי בתגובה לכל דיווח על עוד משפחה שלמה שנמחקת בעזה, כמו גם בתגובה לפרסומי מספרי ושמות ההרוגים במערכה בדרום באתר זה.

כך שלמרות שאני יודע שאיפוק הוא כוח, החלטתי שאין לי ברירה אלא להגיב. עם זאת אני מבקש סליחה מראש מהשמאלנים שיוכו או ירצחו בעקבות ההסבר שיכתב בשורות הבאות. כאן המקום לציין כי אין באמור להלן טענה כי כל מי ששיתף את הניתוח הוא כסיל גמור, אלא שזו אפשרות, לצד האפשרות שהמצוקה שגרמת מהפער בין האקסיומה השגורה כי צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם לצד סיפורי הזוועה מביאה לדיסוננס שסופו מתמטיקה גרועה.

אז לניתוח עצמו בסטטוס של איש חיל האוויר (עם קיצורים נדרשים):

ראשית נבחן את גודלה של האוכלוסייה בעזה, המספר הזה עומד על כ-1,805,000 נפשות (הערכה מ-2010 ונתוני גידול). גודלם של ארגונים חמושים כאלה ואחרים ברצועה מוערך בכ25,000.
מכאן, כמות הבלתי מעורבים בעזה היא כ-1,780,000. ברגע כתיבת שורות אלו מספר ההרוגים הערבים בעזה הוא כ-572 בהתפלגות של 28% מעורבים ו-72% בלתי מעורבים, על פי מקורות זרים. ולכן, בחישוב פשוט, ההסתברות להיהרג על ידי צהל אם הינך טרוריסט הינה 0.0064 ואם הינך בלתי מעורב ההסתברות שלך להיהרג על ידי צהל עומדת על 0.000247.

לכן ההסתברות שלך להיהרג על ידי צהל ברצועה אם הינך מחבל היא פי 28.48 גדולה יותר מבלתי מעורב !!! אוי ואי! יש כאן אבחנה ברורה ורדיפה של מחבלים תמימים, זה הפרש עצום.

בהתאם להצעות במאמרים שהסבירו את אשמת השמאל בהסתה נגדו, החלטתי לדבר לימין לא רק בשפתו אלא גם באמצעות מתודולוגיית החישוב שלו:

החמאס הרג מאז ה-8 ביולי שלושה בלתי- מעורבים ו-43 חיילים. באחוזים מדובר ב-6% בלתי מעורבים ו-94% חיילים. גודלה של אוכלוסיית ישראל היא כ-8 מיליון ומספר חיילי צה"ל בעזה הוא כ-20,000 לפי פרסומים שונים. מאלו נסיק כי ההסתברות להיהרג על ידי החמאס לגבי חיילים היא 0.00215, ולבלתי מעורבים -0.000000375.

אם נמשיך עם החישוב הקודם נקבל כי הסיכוי להיהרג במקרה של בלתי מעורב בישראל על ידי החמאס קטן פי 5,733 מאשר במקרה המשלים. אם נשווה אותו ליחס לגבי צה"ל, שלפי הפוסט עומד על 28.48  נקבל כי הוא גדול פי 204 !!! לכן אם נסיק לפי הניתוח לעיל לגבי המוסריות כפי שנרמז שם, נקבל כי החמאס מוסרי מצה"ל ביחס הזה.

> איך השמאל מספק תחמושת למי שרודפים אותו

infohamas

מש"ל.

כנגררת מכך, היות וצה"ל הוא הארגון המוסרי בעולם, והחישוב שלנו הראה כי החמאס מדיח אותו מהבכורה, בזאת אנו קובעים כי אליבא דימין, עוכרי ישראל שכמוהם, כי החמאס הוא הארגון הצבאי המוסרי בעולם.

סוף דבר: החישוב הוא כמובן אירוני ומשתמש בשיטה הידועה כ"הוכחה על דרך השלילה" (Reductio ad absurdum) בכדי להראות את הפגמים בחישוב המקורי ויש לראות את מסקנתו ככזו.

ארגון החמאס הוא ארגון רצחני פונדמנטליסטי והכותב מגנה את פשעי המלחמה שלו בכל תוקף. מה גם שזה הרי אבסורד לטעון כי ארגון טרור שלפי ההגדרה עוסק ב"מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות" הוא מוסרי יותר מצבא סדיר. גם אם יש כאלו שיגידו כי העובדה שבמערכה האחרונה צה"ל פוגע בעיקר באזרחים לשם השגת מטרות פוליטיות, ועוד יגידו שההצהרות שנשמעות בימים האחרונים כי הפסקת האש נועדה לאפשר לעזתים לצאת לרחוב בכדי להיווכח בהרס הרב, לראות את ש'גאעיה שהפכה לדאחיה לאחר הפגזה מכוונת של אוכלוסיה אזרחית, או שמחיקת משפחה של 17 נפשות בכדי לפגוע באדם (כמיטב המסורת של הקרטלים הקולומביאנים) מרמזת אחרת.


תגובה למאמר מאת: איליה ז'ורוב

בטורו מה-27 ביולי, בניסיון לייצר הוכחה דרך השלילה ,טוען ג'ון בראון לכך שה"ימין" קובע שהחמאס מוסרי פי 204 מצה"ל. 

הקונפליקט האחרון בעזה, אשר מתנהל בימים אלו ממש וגובה מחיר כבד ברכוש וחיי אדם, הינו נושא נפוץ לשיחה בארץ ובעולם. בין השאר, נשמעים לא מעט מושגים כגון: "ללא הבחנה" (indiscriminate), "נוגד את החוק הבינלאומי", "כוח מופרז", "טבח" ו"חוסר מידתיות" .

בכל הנוגע לדיני מלחמה ישנם שני עקרונות מרכזיים אשר לפיהם צבא המציית לחוק הבינלאומי אמור לפעול. עקרון ראשון נקרא "הבחנה" או "distinction" בלעז. עקרון זה אומר כי יש לבדל בין מטרות צבאיות לאזרחיות ויש לתקוף את הצבאיות בלבד. למען הסר כל ספק: בית ספר אשר משמש לאכסון אמל"ח או בית חולים המשמש כנקודת ירי מרגמות הינו מטרה צבאית לכל דבר,שלא נדבר על בית אשר מסתתרים בו צלפים.

העיקרון השני, המעורפל מביניהם, הינו עקרון ה"מידתיות" או "proportionality". עקרון זה אומר שעוצמת המתקפה על המטרה אמורה להיות פרופורציונלית, כלומר – אין להשתמש בכוח מופרז . יש לשים לב לכך שעיקרון המידתיות אינו אומר שלא ניתן להרוג בלתי מעורבים. הוא אומר שהתועלת הצבאית הצפויה מתקיפה שכזאת אמורה לעלות על הנזק הצפוי לבלתי מעורבים. יש לציין את זה שפעמים רבות, אנשים אשר אינם מתעמקים בעניין, מבלבלים בין שני עקרונות אלו ומכנים תקיפה על מטרה צבאית, שפגעה בבלתי מעורבים רבים כ"חסרת הבחנה".

האזרח הסביר במדינה דמוקרטית אמור לשאול עצמו את השאלה "האם הצבא של המדינה שלי נשמע לחוק בינלאומי"? על כך טור זה ישתדל לענות. על אף העדפה ברורה, מסיבות מובנות, של אירגונים כגון "בצלם" ושיבוטים אידאולוגיים שלו להשתמש בשיטות ניתוח איכותניות ובכך להציג אירועים בודדים כמצביעים על אופי המערכה, אני אשתמש דווקא בניתוחים כמותניים ואסביר למה: באירוע בודד יש יותר מדי אקראיות שיכולה להשפיע (מודיעין לקוי, טעות בבחירת תחמושת, טעות בזיהוי , תקלה באמל"ח וכו'). להתרשם על מערכה מתוך אירוע בודד זה בערך כמו להסיק מסקנות על מצב התחבורה בארץ רק מתוך נתונים על תאונת דרכים בודדת (למרות שחשוב לחקור את האירוע הבודד). לעומת זאת ניתוח איכותני יכול לתת מידע על המדיניות הכללית המיושמת במערכה וזה מה שבאמת חשוב. בדיני לחימה תאונה אינה פשע, פשע זה מעבר על העקרונות שציינתי בכוונה תחילה.

ראשית נבחן את עיקרון ההבחנה במערכה הנוכחית, או במילים יותר פשוטות – לאן צה"ל מכוון את המאמץ המלחמתי שלו? האם צה"ל מבחין בין אזרחים ללוחמים? האם צה"ל מבחין בין מטרות צבאיות לאזרחיות? התשובה האינטואיטיבית הראשונה עולה כאשר מגלים שהרוב המוחלט של ההרוגים בעזה הם מפלח אוכלוסייה מאוד מסוימת, גברים בגיל החיול. הם נהרגים הרבה יותר מן החלק היחסי שלהם באוכלוסיית עזה. זה מצביע על ריכוז מאמץ בכיוון מאוד מסוים.

ובכן, נניח בשלילה כי אכן צה"ל תוקף ללא הבחנה ברצועה. אם כך, לכל תושב, לא משנה מאיזה אוכלוסייה הוא, יהיה אותו סיכוי להיהרג על יד כוחות צה"ל בעזה. מכיוון שמניין ההרוגים עומד על 1,062 ומחבלים בעזה הם רק 1.38% מן האוכלוסייה (כ-25000 בזרועות הצבאיות השונות), נקבל שבהנחת החוסר הבחנה אנו אמורים לקבל רק כ-15 מחבלים הרוגים . זוהי סתירה ברורה לכל דיווח על מניין המחבלים ההרוגים. ובכן קיבלנו לפיכך כי הבחנה כלשהי קיימת.בואו נראה עד כמה:

ג'ון בראון טוען לכ-200 מחבלים הרוגים,זה לא מתיישב עם הערכות בגורמים חיצוניים על 30%  מעורבים (כ-318 מחבלים) הרוגים במערכה ההתקפית של צה"ל. יש לציין שצהל טוען על יותר מ-400 מחבלים שחוסלו.פערים כאלו, לרוב, נובעים מהמאמץ הפלסטיני "להלבין" הרוגים וטעויות בזיהוי. לכן נשתמש במספר 318 וזה רק לשם ההמחשה (גם מתוך נתון של 200 מחבלים תצא תמונה ברורה). בעזרת הסתברות מותנית נחשב את ההסתברות להיהרג בהינתן שהנך מחבל, והסתברות להרג בלתי מעורב. נקבל שההסתברות להרג מחבל גבוהה פי 31.75 (גדולה בכ3,075%) מן ההסתברות להרג בלתי מעורב. כלומר צה"ל יצר תנאים שמסכנים מחבלים באופן קיצוני הרבה יותר את על פני האזרחים. זה מאשש את האפשרות של הבחנה ברורה בעזה.

נשאלת השאלה: האם יחס הסתברויות של 31.75 זה הרבה או מעט? כמו כל דבר דומה בחיים ,כאן אנו צריכים להשוות. כאשר אדם רוצה לבדוק האם רכב X  יקר הוא נדרש למצוא רכב בעל מאפיינים דומים ולבדוק מכירו. ובכן בואו נשווה  עם קרב שניהל צבא  אמריקאי ,אשר נחשב לעומד בחוק הבינלאומי וקובע את הטון בתחום הלחימה, בעיר העיראקית פאלוג'ה. הסיבה לבחירה של הקרב הזה היא שהוא גם מאפיין קרב של צבא מודרני מול כוחות בלתי סדירים שנטמעו באוכלוסיה בלתי מעורבת (למרות שלמחבלים בפאלוג'ה לא היו ביצורים עירוניים כבדים,מערכת תת קרקעית לתקשורת ולוגיסטיקה וחלק נכבד מן האוכלוסיה נמלט ללא הפרעה מצד המחבלים). יחס הסתברויות ,כמו שחישבנו מעלה, בפאלוג'ה עומד על כ-16. זה אומר חד משמעית שההבחנה של צה"ל בעזה גבוהה מכושר ההבחנה של צבא מערבי אחר בתנאים דומים.

אם כך, צה"ל מיישם את עקרון ההבחנה עד כמה שהאמצעים המודרניים מאפשרים כיום. אך מה לגבי העיקרון השני, מידתיות? האם צה"ל עומד ברף של צבאות אחרים? על כך ג'ון בראון כותב: "מחיקת משפחה של 17 נפשות על מנת לפגוע באדם (כמיטב המסורת של הקרטלים הקולומביאנים) מרמזת אחרת".

ובכן, גם כאן, ניתוח של אירוע בודד לא יניב שום מסקנה  על המדיניות המיושמת בצה"ל בשאלת המידתיות . על מנת לענות על שאלת  המידתיות קיים מדד אשר נקרא civilian casualty ratio הוא משווה את כמות ההרוגים הבלתי מעורבים ומעורבים. כרגע ה-civilian casualty ratio במערכה הנוכחית עומד על פי הערכות שונות על שני מחבלים לכל שלושה אזרחים, על פי דיווחי צהל, ועד לאחד לכל ארבעה אזרחים על פי דיווחי החמאס.

המדד הזה לבדו אינו עונה על השאלה "האם מדיניות התקיפה היא מידתית?". רק בהשוואה למקרים דומים אחרים (לחימה בשטח עירוני צפוף על ידי צבא מודרני) נוכל לראות היכן אנו עומדים. ובכן בקרב בפאלוג'ה עומד המדד על 1 ל-3.5. במערכה האווירית האמריקאית בפאקיסטן עמד המדד על אחד לעשר בתקופות מסוימות. במערכה של נאט"ו ביוגוסלביה עמד המדד על אחד לארבע עד עשר. הלחימה של רוסיה בצ'צניה הניבה יחס של כעשרה מחבלים ל-72 אזרחים. אז כן, גם בשאלת המידתיות אנו בסדר גמור ושיעור הבלתי מעורבים שנפגעים אינו חורג כלל מן המקובל בעולם,למרות קשיים בהם לא נתקלו צבאות אחרים (מערכת תת קרקעית,שימוש במגנים אנושיים).

לאחר שראינו שהמערכה הנוכחית אכן עומדת בעקרונות החוק הבינלאומי ננסה לראות כיצד ג'ון בראון מתייחס לניתוח שכזה :

חמאס הרג מאז ה-8 ביולי שלושה בלתי- מעורבים ו-43 חיילים. באחוזים מדובר ב-6% בלתי מעורבים ו-94% חיילים. גודלה של אוכלוסיית ישראל היא כ-8 מיליון ומספר חיילי צה"ל בעזה הוא כ-20,000 לפי פרסומים שונים. מאלו נסיק כי ההסתברות להיהרג על ידי החמאס לגבי חיילים היא 0.00215, ולבלתי מעורבים -0.000000375.

אם נמשיך עם החישוב הקודם נקבל כי הסיכוי להיהרג במקרה של בלתי מעורב בישראל על ידי החמאס קטן פי 5,733 מאשר במקרה המשלים. אם נשווה אותו ליחס לגבי צה"ל, שלפי הפוסט עומד על 28.48  נקבל כי הוא גדול פי 204!!! לכן אם נסיק לפי הניתוח לעיל לגבי המוסריות כפי שנרמז שם, נקבל כי החמאס מוסרי מצה"ל ביחס הזה.

קל לראות שג'ון בראון בנה לו איש קש (נקרא לו "מוסריות") ותוקף אותו. הניתוח שלי מעולם לא נגע למוסריות. על שאלות מוסריות יש לפנות לפרופסור אסא כשר. כמו כן יש מספר נקודות מאוד חשובות שיש להתייחס אליהן בניתוחו של בראון: ג'ון בראון מחשיב חיילים שנהרגו בתוך עזה בחישוביו, זוהי שגיאה חמורה משום שזה לא מצביע בשום צורה על המדיניות ההתקפית של חמאס, חיילים אלה נהרגו עקב פעולות הגנתיות של המחבלים.

מפעולות התקפיות של חמאס בישראל נהרגו עד כה שלושה אנשים. זהו מדגם מזערי שעקב אקראיותו הרבה לא ייתן שום מסקנה בשום ניתוח כמותני. לשמחתנו,עד כתיבת שורות אלו, המדגם הזה נשאר מזערי ולצערי נותר לנתח את הפעולות ההתקפיות של חמאס רק בניתוח איכותני, בהתבסס על מטרות אליהן הוא יורה והנשק המשמש לשם כך. אין שום ספק שארטילריה רקטית הוא נשק לפגיעה במטרות שטח ושהוא נורה על ידי חמאס לתוך ריכוזי אוכלוסיה. נשק כזה אינו יכול לייצר שום הבחנה ולכן שימוש בו כנגד ריכוזי אוכלוסיה מהווה פשע מלחמה עקב מעבר על עיקרון ההבחנה (במקרה זה עיקרון המידתיות אינו רלוונטי).

לסיכום :כל מי שחושש מכך שצה"ל עסוק בפשעי מלחמה וטבח יכול להסיר דאגה מליבו. מלחמה אכזרית מעצם טבעה ובאמצעי לחימה של היום, גם המשוכללים והמדויקים ביניהם,יפגעו חפים מפשע בשטח עירוני .זאת לא סיבה לנסות להכפיש את צה"ל,במיחד כאשר ניצב מולו אויב אכזר.

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf