newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המערכת צריכה להפסיק לדבר מעל הראש של נפגעי נפש

מצד אחד מסבירים לנו שעוני הוא חסם לשילוב קהילתי והחלמה של נפגעי נפש, ומצד שני מדירים אותנו מכנסים מקצועיים בעזרת גביית תשלום שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. השבוע התייצבתי בכנס של העמותה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי וניסיתי להשמיע קול

מאת:

כותבת: מיכל בסן

השאלה האם לקחת תרופות פסיכיאטריות, האם הן מועילות לנו או שמא אנחנו נתונים תחת סימום יתר היא שאלה שבה אנו – ציבור נפגעי הנפש – מתלבטים כל הזמן. התלונות על תופעות לוואי הן דבר שבשגרה, לצד סיפורים על שיפור גדול במצב לאור נטילת תרופה חדשה. אבל בימים האחרונים של 2017 את מתמודדי הנפש בקבוצות השונות ברשתות החברתיות מעסיקה סוגיה בוערת יותר: 340 השקלים שיתווספו או לא יתווספו לקצבאות ב-28 וינואר. השמועה על פתיחת חלופות אשפוז ריגשה אותנו, הדיון בתרופות פסיכיאטריות אף פעם לא מעייף אותנו – אבל ספרו לנו מה עתיד לעלות בגורל הקצבאות, ונהיה אסירי תודה לתמיד.

ובכל זאת, בעמותה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי, יספר"א, החליטו לעסוק בכנס השנתי שלהם השנה בתרופות פסיכיאטריות. שנתיים אחרי שיספר"א הרימו כנס חשוב מאין כמותו על הקשר בין עוני ובריאות הנפש, הרי שדווקא השנה, לאור משבר הקצבאות, דומה כי העוני המחפיר בו מצויים מרבית נפגעי הנפש נדחק לקרן זווית.

> הפתרון הראוי: להעביר את מפעלי טבע לבעלות העובדים

קודם אלו היו עוני, אחר כך קשירות, והשנה מגיפת התרופות הפסיכיאטריות היא הבון-טון בשיח בריאות הנפש. אבל גם הפסיכיאטרים וגם הפסיכולוגים מעדיפים לשכוח שקרב הדיסציפלינות שלהם מתקיים על גופם של נפגעי נפש

קודם אלו היו עוני, אחר כך קשירות, והשנה מגיפת התרופות הפסיכיאטריות היא הבון-טון בשיח בריאות הנפש. אבל גם הפסיכיאטרים וגם הפסיכולוגים מעדיפים לשכוח שקרב הדיסציפלינות שלהם מתקיים על גופם של נפגעי נפש

"עוני הוא חסם לשילוב קהילתי ולהחלמה", כתבה סילביה טסלר-לזוביק, יו"ר העמותה, בהקדמה לגיליון המיוחד שהופק בעקבות הכנס בשנת 2015, אולם נראה שאת התובנות המרשימות מאותו כנס שכחה העמותה ליישם: עלות הכניסה לכנס של יספר"א השנה עמדה על 120 שקלים לאיש מקצוע, ו-80 שקלים לסטודנט או מתמודד נפש.

"אנשים המתמודדים עם מחלת נפש סובלים מניתוק, ניכור, הדרה ואפליה בוטה, […] ומוחלשים באמצעות מדיניות ממשלתית המובילה אותם לעוני", נכתב באותו גליון של כנס 2015. אבל כנס עבורו נדרש נפגע הנפש הממוצע לשלם 80 שקל איננו נגיש למי ש"המאבק לשים אוכל על השולחן הוא מנת חלקו", כפי שנכתב.

שום דבר עלינו בלעדינו?

אז ביום רביעי בבוקר התייצבתי לכנס יספר"א 2017 כשאני מצוידת במסקינטייפ וכמה גיליונות נייר. את הגיליונות הללו, ובהם הודעה שניסחתי מראש, הייתי נחושה בדעתי להדביק במספר מקומות בולטים, אולי לצרף אליהם שיר או תמונה ולהסתלק. ואולם, עיכוב בלוח הזמנים הביאו אותי הישר לנאום הפתיחה של הכנס. הדוברת חייכה בנימוס, ובחביבות עד אין קץ בקשה את הקהל להתעלם ממני: "זה בסדר, זה לא מפריע, אם רק תסיימי כאן ותלכי, אנחנו צריכים להתחיל".

עניתי לה. ניסיתי להסביר שכנס עבורו נדרש אדם החי בעוני לשלם 80 שקלים איננו כנס נגיש לנפגעי נפש. בתגובה, הזמינה הדוברת את נפגעי הנפש הנמצאים בקהל להרים את ידיהם. אמנם, מספר הידיים המונפות היה מרשים, אך הידיים הללו היו רחוקות מלהוות אינדיקציה. מרבית נפגעי הנפש שהגיעו לכנס היו מועסקים בתוך מערכת בריאות הנפש: כצרכנים נותני שירות, מדריכים שיקומיים, עובדים סוציאליים וכיוצא בזה. מי שנוכחותם בכנס מומנה ואורגנה על ידי מקום העבודה שלהם. הזכרתי את חברתי, שבקשה להיכנס ללא תשלום, משום שלא יכלה להרשות לעצמה לשלם על כרטיס, ונאמר לי שלא נשמע כדבר הזה.

"אתם לא יכולים לקיים כנס על תרופות פסיכיאטריות שנפגעי נפש לא יכולים להגיע אליו ושהדוברים בו אינם נפגעי נפש, זאת הדרה" ניסיתי להסביר ליו"ר יספר"א שניגש לשוחח איתי מחוץ לאודיטוריום, דקות ארוכות אחרי שירדתי מהבמה. הרי לא כל נפגעי הנפש עובדים במערכת הבריאות ונוכחותם בכנס ממומנת על ידי מקום העבודה שלהם, רבים ממתמודדי הנפש צריכים להתלבט בין צרכים בסיסיים דוגמת תרופות, חימום ומזון, לפני שהם מתחילים לחשוב על תשלום של 80 שקלים לכניסה לכנס יספר"א.

> תושבי מבשרת ציון זעמו על עובד התברואה, והוא פוטר תוך שעתיים

אם אין כסף נאכל תרופות?

אם אין כסף נאכל תרופות?

תרופות פסיכיאטריות הן הבון-טון בימינו – לפחות בבריאות הנפש. אם קודם דיברנו על קשירות. עכשיו מדברים על מגיפת תרופות. בין לבין מדברים על בתי-סוטריה. גם הפסיכיאטרים וגם הפסיכולוגים מעדיפים לשכוח שבתווך עומדים אנחנו, כ-65,000 מתויגים פסיכיאטרית מקבלי קצבאות, ושקרב הדיסציפלינות הזה מתקיים על גופנו.

"שום דבר עלינו בלעדינו" גורסת הסיסמה, אבל שוב ושום מוכיחים כל הנוגעים בדבר כי הקולות היחידים מתוך קהילת המתמודדים שזוכים להקשבה אמתית הם בלאו-הכי אותם קולות שמספרים למערכת בריאות הנפש את מה שהיא רוצה לשמוע. מי שהתלמדו בה, עובדים בתוכה, עובדים למענה ומהדהדים את אותם נרטיבים שחוקים לעייפה שהיא משמיעה לעצמה ולנו. שוב ושוב מוכיחים גם ארגוני הזכויות, גם מערכת בריאות הנפש וגם האקדמיה שהדרך היחידה להידבר איתם היא באמצעים קולוניאליסטיים, על ידי תיעול הדברים שיש לנו לומר דרך פיות אחרים.

השתקת הקול המתמודד, הקול המתנסה – קולן של הנשים הנוטלות תרופות פסיכיאטריות, קולם של הגברים הסובלים מתיוג פסיכיאטרי וחיים עם הפרעות ומחלות פסיכיאטריות – מושתק. גם כאן וגם הפעם.

אני מקווה שמשתתפי הכנס חשבו על דברי או על ההודעה שהשארתי. אני מקווה שחשבו פעם ופעמיים על הבחירה לצרוך את הידע שלהם שוב ושוב דרך מקור שני ושלישי, ובעיקר על ההשתתפות הפעילה שלהם עם דיכוי והשתקת נפגעי ונפגעות נפש בישראל. כי יש אלטרנטיבה: אפשר להפסיק לדבר מעל הראש שלנו, אפשר להתחיל לדבר אתנו ולא עלינו.

מיכל בסן, מתמודדת.

> לעולם לא תוכל להיות "החייל הטוב במחסום"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
בניין שהופצץ בהתקפה אווירית ישראלית ברפיח, ב-4 במרץ 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בניין שהופצץ בהתקפה אווירית ישראלית ברפיח, ב-4 במרץ 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

המצב ברפיח מידרדר, ותושבים בורחים למרכז החרב של עזה

האיומים בפלישה, המתקפות המתגברות והתנאים הקשים באוהלים, דוחקים פלסטינים רבים לעזוב את "המקום הבטוח" האחרון ברצועת עזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf