newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסגל המנהלי באוניברסיטת ב"ג נלחם לא רק למען שכרו, אלא למען העיר

"גשר מקסיקו" מחלק את באר שבע לשתיים: זו העילית, המאפשרת לסטודנטים, לחברי הסגל האקדמי ולהייטקיסטים להגיע ליעדם מבלי לדרוך על רצפת העיר, והעיר התחתית, המספקת את כוח העבודה. מאבק הסגל המנהלי של אוניברסיטת ב"ג עשוי להיות צעד ראשון בדרך שתוביל למציאות בה תושבי באר שבע עצמם הם אלו שיהנו מהיתרונות הגלומים בכך שהמוסד האוניברסיטאי היוקרתי פועל בעירם

מאת:

כותב אורח: נועם תירוש

גשר ״מקסיקו״ מחבר בין תחנת ״רכבת צפון״ ובין הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. 350 מטר של ריחוף בין שמיים וארץ, כשאוויר מדברי יבש מצנן את ההולכים והשבים גם ביום קיץ חם ולוהט במיוחד. עם חניכתו, בחודש דצמבר 2005, הותקנו על הגשר עשרות רמקולים שניגנו מוזיקה קלאסית קלה ושירי ״ארץ ישראל היפה״ ללא הפסקה. מדי שעה, עם הגעת הרכבת מתל אביב לתחנה, צעדו עשרות רבות של אנשים לצלילי בטהובן והשלושרים בדרכם לקמפוס המוריק של האוניברסיטה. מתחת לרגלי הצועדים רחשה לאיטה העיר באר שבע, צבועה בחום החולי המאפיין אותה כל כך. אחרי כמה חודשים נדמו באך ואסתר עופרים לנצח. הרמקולים נעקרו ממושבם.

גם היום, הבאים בתחנת הרכבת המדוברת לא יכולים להחמיץ את העובדה שפועלים רבים עסוקים בבניית גשר נוסף. בעתיד הקרוב יחבר גשר זה בין הרכבת לבין פארק ההיי-טק ההולך ומוקם לו בבאר שבע. לא רחוק היום שבו מאות רבות של אנשים יצעדו מידי יום גם על הגשר החדש, ויגשימו במעט את חלומו של רוביק דנילוביץ׳, ראש עיריית באר שבע, להפוך את עירו למטרופולין אטרקטיבי. אולם גם אלו שיפנו בגשר לכיוון צפון, אל עבר משרדי ההיי-טק, וגם הצועדים מערבה לכיוון האוניברסיטה, כלל לא יצטרכו לצעוד במדרכות העיר. הגשרים מחלקים במידה רבה את באר שבע לשתיים. באר שבע של מטה ובאר שבע של מעלה כעיר שלעולם לא תחובר לה יחדיו.

> באר שבע, עיר עם פיצול אישיות בלב המדבר

גשר מקסיקו - באר שבע של מעלה, באר שבע של מטה (pikiwikisrael : CC-BY-2.5)

גשר מקסיקו – באר שבע של מעלה, באר שבע של מטה (pikiwikisrael : CC-BY-2.5)

מאותה באר שבע של מטה מגיעים מרבית עובדי הסגל הטכני והמנהלי באוניברסיטת בן-גוריון. אלו, ההופכים כל אוניברסיטה למוסד מתפקד, ניהלו בשבועות האחרונים מאבק בדרישה להשוואת מעמדם ושכרם לאלו המחזיקים בתפקידים דומים באוניברסיטאות אחרות. באופן אבסורדי, מרכזת אדמיניסטרטיבית של מחלקה באחת מהפקולטות באוניברסיטת בן-גוריון, מרוויחה כיום בין 12 ל-30  אחוז פחות מזו שעושה עבודה זהה באחת האוניברסיטאות האחרות, רק מכיוון שהראשונה עובדת בבאר שבע, והשנייה עובדת בתל אביב, ירושלים, חיפה או בר אילן. המאבק של הסגל המנהלי והטכני באוניברסיטת בן-גוריון, אם כך, לא היה רק מאבק עובדים כנגד הפגיעה המתמשכת בזכויתיהם, אלא במידה רבה מאבקם של תושבי באר שבע המבקשים כי המוסד המזוהה כל כך עם עירם לא יפגע בכבודם.

בין הפגיעה בעובדים המגיעים רובם ככולם מבאר שבע העיר, ובין גשר ״מקסיקו״ המנתק בין אוניברסיטת בן-גוריון ובין העיר שבתחומה היא פועלת, יש קשר הדוק. האוניברסיטה מבקשת להיות חלק אינטגרלי מבאר שבע ובו זמנית להיעדר ממנה. האוניברסיטה, כמו פארק ההיי-טק, פונה לקהל המגיע רובו ככולו מחוץ לעיר בין אם מדובר במהנדסים או בחברי סגל אקדמי, ובין אם מדובר בסטודנטים המתארחים בעיר לשנים ספורות שבסופן הם חוזרים למרכז הארץ. בכך היא מאשררת ומחזקת את התפיסה הרואה בבאר שבע, ובפריפריה הישראלית כולה, אסופת נותני שירותים, עובדים שחורים במלוא מובן המילה, שתכלית חייהם היא לספק את צרכיו ורצונותיו של המרכז הישראלי השבע.

השוואת תנאיהם של עובדי הסגל המנהלי והטכני באוניברסיטת בן-גוריון עם אלו של עובדים ממעמד דומה באוניברסיטאות אחרות תסמל, בתקווה, את אות פתיחתו של תהליך שיוביל לשינוי יחסי הכוחות בין האוניברסיטה ובין העיר באר שבע. תהליך זה יערער את התפיסה הרואה באוניברסיטה ובסטודנטים הלומדים בה גופים להם חייבת העיר באר שבע את הצלחתה ויוביל בהכרח למציאות בה תושבי באר שבע עצמם הם אלו שיהנו בראש ובראשונה מהיתרונות הגלומים בכך שמוסד אוניברסיטאי יוקרתי, בו לומדים קרוב ל-20,000 סטודנטים, פועל בעירם.

נועם תירוש הוא תושב העיר באר שבע ודוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf